זוגות זוגות ברא אותם (סורקין)

[E l S i]

זוגות זוגות ברא אותם (סורקין)

החיים החברתיים של הדמויות בסדרה מעורבבים בחיים המקצועיים שלהם, וחלקם מצאו אהבה בחדר החדשות. יש שם סיפורים מעניינים, אבל גם המון פרטים שחסרים לנו, ואנחנו גם לא יודעים כל כך איזה דברים קרו לפני מאי 2010, אז אני מזמינה אתכם להפעיל את הדימיון:

בחרו זוג שאתם אוהבים מהסדרה (מי שאתם רוצים: ויל ומק, מגי ודון, ניל וג'ים, או שתשדכו לדמות כמו צ'רלי מישהי דמיונית...) וספרו עליהם.

התייחסו למשל לנקודות הבאות:

*איך הם נפגשו ומה היה הרושם הראשוני
*מה דומה ביניהם
*במה הם הכי שונים
*על מה הם מדברים
*כמה זמן הם הכירו לפני שהתחילו לצאת
*איך הם מתנהגים זה כלפי זה כשהם לא לבד
*מי יזם את הנשיקה הראשונה
*כמה זמן הם היו ביחד
*האם לסיפור שלהם יש סוף שמח
*כמה ילדים יהיו להם, אם בכלל

קדימה,

וחג שמח

 

[E l S i]

מגי ודון

לא, אני לא אוהבת אותם כל כך. לויל/מקנזי יש לי קצת רגשות, אבל מגיע להם ניתוחון קטן:

"פלוטו כלבלב מקיבוץ מגי/דון יש לו הכל (מרק ועצם)
אבל בעצם נמאס לו..."

מגי הגיעה לעבוד בACN לפני שלוש שנים. היא מונתה למזכירה של ויל מקאבוי, וקיבלה הוראות גם מדון, שהיה המפיק הצמוד שלו.
דון ראה שמגי לא כל כך מסתדרת בתפקיד שלה. היא מנסה לרצות אנשים אך מתעקשת להפוך כל משימה למסובכת יותר ממה שהיא. פעם אחת כמעט הלכה לאיבוד במרתף כשכל מה שהוא ביקש ממנה היה לצלם לו כמה עותקים מאיזה מאמר. מאז, ההוראות היחידות שהוא היה נותן היו "קחי חמש דקות הפסקה" "תכיני לעצמך קפה " ו-"תירגעי". דון שיער שמגי לא טיפשה כמו שנראה, אבל לא יצא לו להכיר אותה באמת עד ערב אחד, ערב השנה החדשה 2009.
כולם עזבו את המשרדים והלכו הביתה מוקדם, אבל מגי נשארה. לפני שדון עזב בעצמו הוא ניגש אליה ושאל אם יש לה לאן ללכת. היא הסתובבה בחוסר סבלנות בחדר והסבירה לו, שהיא קבעה עם השפחה שלה שיאספו אותה מהעבודה בתשע, לארוחת ערב. היא לא יכולה להגיד להם להקדים. דון שאל אם היא לא יכולה ללכת הביתה ולהגיד להם לאסוף אותם משם. מגי התנגדה- היא טענה שמבחינת ההורים שלה היא לא יכולה לשנות את דעתה ככה. אם היא תתקשר עכשיו לבקש ש"בעצם יאספו אותה ממקום אחר" אז אחר כך היא תתקשר שוב לשנות, ועוד "בעצם". שזה קרה יותר מדי פעמים בחייה והיא לא יכולה לאכזב את ההורים שלה יותר. לדון זה נשמע מטורף, אבל הוא הציע לחכות איתה והם ישבו על השולחן ודיברו. הם דיברו שתיים לפחות, ודון זכה להכיר את מגי הרגועה, הצוחקת והמתלהבת. לא זו שפוחדת מהצל של עצמה ומהצל של הבוס שלה.
כשהם שמעו צפירת מכונית אחת ארוכה מבחוץ מגי קפצה ומיהרה לקחת את התיק שלה וליישר את שמלתה. דון צחק ממנה קצת, ולפני שהיא פתחה את דלת הזכוכית ויצאה, הייתה הנשיקה הראשונה שלהם. אז הוא הלך הביתה, מתלבט אם ללכת למסיבה שסטיוארט אמר שיהיה בה, או אם זה הספיק לו בשביל שתהיה לו שנה טובה.
עבור מגי, דון היה האדם שהתייחס אליה כשכל האחרים ראו אותה שקופה. היא ניסתה להיות "ראש גדול" בעבודה שלה, כי אפילו שמצאה עבודה בחברת חדשות, הייתה רק מזכירה, והיו לה שאיפות גדולות יותר. היא רצתה להרשים, אבל לקח לה זמן ללמוד מה נמצא איפה ומי אחראי על מה.

כשמגי קיבלה קידום סוף סוף, גם דון קיבל, אף פעם לא היו שווים. וזה היה אחרי שהם יצאו שנה. התקופה לפני כן הייתה די משעממת בשביל מגי- בקושי הייתה לה עבודה לבצע כשויל היה בחופשה, וכיוון שכבר לא נשאר לה ממה להילחץ היא לה הייתה צריכה את דון בשביל להירגע. דון היה חבר טוב רק בשביל מצב "משוגעת". כשמגי הרגישה טוב היא הייתה חכמה יותר מדון, מבריקה ממנו והם פחות עניינו זה את זו. מגי גם לא התעניינה באף אחד אחר, החיים שלה היו כאילו בטעינה בתקופה ההיא.

*אני מנסה יפה לא להתייחס לשום דבר שקרה בסדרה- מרגע שמגי הפכה לחלק מחדר החדשות ועד הסוף- ולא להזכיר את השם ג'ים. אופס.*

סוף הסיפור ביניהם לא שמח. גם לא כל כך עצוב- לא הייתה תקופת התאבלות ארוכה על מערכת היחסים ביניהם. היא פשוט נגמרה ברגע שאחד מהם החליט שהוא רוצה לדבר, וגילה שאין על מה.
הם עוד עבדו ביחד אחרי שנפרדו, ולא הייתה ביניהם יריבות בולטת. כשמגי התקבלה לעבודה במקום אחר, הם לא שמרו על קשר.