זוגיות אומללה - האם יש מוצא?
היי, פותח בפניכם את הלב באופן אנונימי, ומבקש את עצתכם ותגובותיכם הרגישות...
אז ככה, אני באמצע שנות השלושים לחיי, נשוי ואב לארבעה.
גדלתי במגזר הדתי (מאוד) ואת אשתי הכירו לי בשידוך בתחילת שנות העשרים לחיי. עד שהכרתי אותה, מעולם לא היה לי קשר עם נשים, לא חברות ולא ידידות, וכמובן שלא ידעתי מהו מגע נשי. על יחסים אינטימיים אין בכלל מה לדבר.
אשתי היא הראשונה והיחידה שהיה לי קשר אינטימי אתה (אחרי החתונה כמובן). כשהכרתי אותה, מהתחלה לא הרגשתי איזו אהבה כלפיה, אבל היה נחמד לקבל לראשונה תשומת לב מבחורה. יצאנו כמה פעמים, ומכיוון שלא הרגשתי איזו התאהבות, הלכתי להתייעץ. אמרו לי שרגש זה דבר שנבנה עם הזמן ואם אין דחייה ובסך הכל השיחות זורמות, אפשר להתקדם.
התחתנו. אולם, עם השנים, הבנתי שאני חי עם אשה שאני לא אוהב, שאף פעם לא אהבתי. אף פעם לא התגעגעתי אליה והקשר האינטימי בינינו היה ריק וללא נשמה. אין לי ביקורת עליה ואין לי כוונה ללכלך עליה שהיא ככה וככה. היא בסך הכל אישה רגילה עם חסרונות ויתרונות. אבל אף פעם לא אהבתי אותה. כיום, כאמור, אנחנו אחרי 11 שנות נישואים, עם ארבעה ילדים ואני מרגיש שאני פשוט נמצא בכלא. אין יום שאני לא מתפלל שהסיוט הזה ייגמר ושאני אוכל לבנות זוגיות עם מישהי שאוהב.
כן, הלכנו לייעוץ זוגי כמה פעמים (אצל מספר מטפלים) ומבחינתי זה רק נהיה יותר גרוע. הרגשתי שמנסים לשכנע אותי להשלים עם מר גורלי ולהיתקע עם מישהי שאני לא אוהב לנצח.
אז למה לא להתגרש? מבחינתי זו משאלת לב. העליתי את זה בפניה גם כמה פעמים, אבל היא ממש ממש לא בעניין. מבחינתה שנחיה בזוגיות מקרטעת בגלל הילדים. החשש שלי מהגירושים הוא בעיקר כלכלי, אני רואה אילו מירורים אוכלים אבות גרושים, איך חלקם פושטים את הרגל, ואיך 150 מהם מתאבדים כל שנה. ובכלל, למרות שאני אקדמאי עם תואר שני, אני משתכר בקושי 6,500 ש"ח - איך מזה אוכל לחיות לאחר תשלום מזונות ל4 ילדים?
בנוסף, אני גם לא רואה את עצמי מתרחק מהילדים שלי ואני גם לא סומך על אשתי בטיפול בהם. הם תלויים בי. אני מכין להם אוכל, מלביש אותם ועושה אתם שיעורי בית. תחומים שהיא אף פעם לא עזרה בהם.
איך אפשר להתקדם מפה? האם נגזר עלי לחיות ללא אהבה עד שהם יגדלו?
ואולי, ואולי, יש קיצור דרך? נכון, זה לא מוסרי, וזה, וזה, וזה, אבל אולי קשר אסור הוא הפתרון? האם לאהוב (מאחורי סורג הנישואים) זה חטא נורא כל כך?
היי, פותח בפניכם את הלב באופן אנונימי, ומבקש את עצתכם ותגובותיכם הרגישות...
אז ככה, אני באמצע שנות השלושים לחיי, נשוי ואב לארבעה.
גדלתי במגזר הדתי (מאוד) ואת אשתי הכירו לי בשידוך בתחילת שנות העשרים לחיי. עד שהכרתי אותה, מעולם לא היה לי קשר עם נשים, לא חברות ולא ידידות, וכמובן שלא ידעתי מהו מגע נשי. על יחסים אינטימיים אין בכלל מה לדבר.
אשתי היא הראשונה והיחידה שהיה לי קשר אינטימי אתה (אחרי החתונה כמובן). כשהכרתי אותה, מהתחלה לא הרגשתי איזו אהבה כלפיה, אבל היה נחמד לקבל לראשונה תשומת לב מבחורה. יצאנו כמה פעמים, ומכיוון שלא הרגשתי איזו התאהבות, הלכתי להתייעץ. אמרו לי שרגש זה דבר שנבנה עם הזמן ואם אין דחייה ובסך הכל השיחות זורמות, אפשר להתקדם.
התחתנו. אולם, עם השנים, הבנתי שאני חי עם אשה שאני לא אוהב, שאף פעם לא אהבתי. אף פעם לא התגעגעתי אליה והקשר האינטימי בינינו היה ריק וללא נשמה. אין לי ביקורת עליה ואין לי כוונה ללכלך עליה שהיא ככה וככה. היא בסך הכל אישה רגילה עם חסרונות ויתרונות. אבל אף פעם לא אהבתי אותה. כיום, כאמור, אנחנו אחרי 11 שנות נישואים, עם ארבעה ילדים ואני מרגיש שאני פשוט נמצא בכלא. אין יום שאני לא מתפלל שהסיוט הזה ייגמר ושאני אוכל לבנות זוגיות עם מישהי שאוהב.
כן, הלכנו לייעוץ זוגי כמה פעמים (אצל מספר מטפלים) ומבחינתי זה רק נהיה יותר גרוע. הרגשתי שמנסים לשכנע אותי להשלים עם מר גורלי ולהיתקע עם מישהי שאני לא אוהב לנצח.
אז למה לא להתגרש? מבחינתי זו משאלת לב. העליתי את זה בפניה גם כמה פעמים, אבל היא ממש ממש לא בעניין. מבחינתה שנחיה בזוגיות מקרטעת בגלל הילדים. החשש שלי מהגירושים הוא בעיקר כלכלי, אני רואה אילו מירורים אוכלים אבות גרושים, איך חלקם פושטים את הרגל, ואיך 150 מהם מתאבדים כל שנה. ובכלל, למרות שאני אקדמאי עם תואר שני, אני משתכר בקושי 6,500 ש"ח - איך מזה אוכל לחיות לאחר תשלום מזונות ל4 ילדים?
בנוסף, אני גם לא רואה את עצמי מתרחק מהילדים שלי ואני גם לא סומך על אשתי בטיפול בהם. הם תלויים בי. אני מכין להם אוכל, מלביש אותם ועושה אתם שיעורי בית. תחומים שהיא אף פעם לא עזרה בהם.
איך אפשר להתקדם מפה? האם נגזר עלי לחיות ללא אהבה עד שהם יגדלו?
ואולי, ואולי, יש קיצור דרך? נכון, זה לא מוסרי, וזה, וזה, וזה, אבל אולי קשר אסור הוא הפתרון? האם לאהוב (מאחורי סורג הנישואים) זה חטא נורא כל כך?
