זוגיות אחרי לידה

[ש א ק ט י]

זוגיות אחרי לידה

או במילים אחרות - מי זה הגבר הזה שמסתובב לי בין הרגליים. נעים מאוד - אני טלי, בתחילת תשיעי ובשיא הפאניקה אני מעתיקה לכאן שאלה ששאלתי בפורום העגול - בתקווה לקבל קצת דעות מנוסות יותר: יש לנו הרבה שיחות בעניין והרבה שיתוף. אני מפחדת מהלידה בעיקר והוא (שכנראה יכאב לו פחות....) יותר מפחד מהיום שאחרי (מה שאני מקפידה להדחיק) היום ראינו בבוקר את התכנית (האיומה) של בילי מוסקונה לרמן שדברה על דכאון אחרי לידה אצל גברים והעלתה כמה שאלות מאוד בעייתיות לגבי הזוגיות, תפקיד הבעל, חלוקת התפקידים בבית והכי חשוב (בעיני) - חלוקת האהבה. מישהי ציינה שם תלונה שכיחה של בעלים על הניצוץ שהיה בעיני אהובתם שהפך להיות מוקדש לתינוק בלבד (שלא לדבר על הציצי....) התשובה שנתנו בתכנית ושניתנת גם כאן בפורומים ובספרים היא לדבר. ואני שואלת: כמה אפשר כבר לדבר? מה יוצא מזה? למי נשאר זמן וחשק לדבר על מה שכבר דברנו כשהתינוק דורש כ"כ הרבה זמן. יש אולי עצות יותר פרקטיות? בדקתי בכמה מקומות על הדרכה לזוגות אחרי לידה - משום מה כולם עושים קבוצות אמהות ואף אחד לא חושב על הבחור ההוא שמוריד את הזבל. יש כאן רעיונות יותר פרקטיים? יותר שמישים? משהו שעשיתן והצליח? משהו ששמעתם עליו ונשמע מוצלח? זוג שאתם מכירים ששרד את התקופה בהצלחה ועדיין חושב שהחיים יפים? אשמח לכל עצה (חוץ מ"לדבר על זה" שכבר נרקבת אצלי במגירת העצות) תודה

 

[עמית@]

קודם כל בילי מוסקונה לרמן ../images/Emo31.gif

רדוקטיבית ושטחית, לדבר זו עצה מצויינת, אבל קטונתי מהלכליל. לא מכירה מישהו שלא עבר טלטלה, לא מכירה מישהו שלא מרגיש שמשהו חשוב מאוד אבד לו, לצד הדברים שנפלאים האחרים שנוספו לו, מודה ומתוודה, בתור זוג היו לנו רגעי זוגיות לוהטים יותר בעבר, בתור בני אדם - קיבלתנו תוספת מאוד משמועתית לקשר בינינו ולמשפחה שלנו, יש תחומים שעדיין בשיקום, יש כאלו שמעולם לא היו טובים יותר, יש כאלו שאני לא בטוחה שישובו, ואיך ישובו? שום דבר לא נשאר כשהיה, האחריות היא עצומה, לעולם לא תהיי יותר "לבד" - זה הדבר המהותי ביותר שמשתנה. אני דווקא כן חושבת על האיש שלי, והוא חושב עלי, ושנינו חושבים המון על הבנות (אנחנו כבר אחרי לידה שניה, ועדיין מתמודדים עם קשיים, שלא הולכים ונעלמים..) אז הנה, קטונתי מלומר שלדבר זה מספיק, אבל זה בטח לא מזיק

פרקטית? עוד קשה לי להגיד לך משהו כי עוד לא ילדת בכלל, כל המהומה עוד לא התרחשה..רק תישארי פה בסביבה, ונהיה פה כדי לייעץ ולתמוך כשכל המהומה תתרחש

 

[בלינקה]

תאווררי את העצה הזו

כי במקרה הזה, מה שכולם אומרים הוא הנכון. לדבר. וגם לנסות לזכור לפנות זמן לדברים הקטנים. לחיבוק אחד לפחות ביום. לשבת לאכול ביחד ארוחה אחת ביום. לצאת. בעיקר עם תינוק קטנטן, שבעיקר אוכל וישן, זה מאד קל למצוא זמן זוגי ביחד על כוס קפה בחוץ, כשהילד בעגלה/מנשא/על הציצי. מה עוד? לסמוך על בן הזוג. לדעת שהוא ההורה של הילד בדיוק כמוך, ולדעת להרפות ולתת לו לקחת חלק שווה בגידול הילד. אגב, רק כדי להבהיר, בהחלט ניתן לעשות את זה גם תוך הנקה מלאה. ועוד אגב, אני עם בעלך בחשש. התקופה שאחרי הלידה הרבה הרבה יותר קשה מאשר הלידה עצמה. אז גם את זה כדאי לאוורר. התחלת בזה שנכנסת לפורום הזה, שזה נהדר. תקראי כאן עוד קצת, וגם בפורום הנקה ובפורום הורין לתינוקות. לדעתי, זה מאד מאד מאד חשוב. ותני לבן הזוג לקרוא גם.

 

[אמא של א וגם של ר]

המוּדעות שלך היא כבר יתרון גדול

עצם העובדה שאת יודעת, שהיום שאחרי אולי לא יהיה ורוד, קליל וקסום כמו בסרטים, כבר מציבה אותך במקום יותר טוב. מנסיון של 2 לידות, והיום שאחריהן - אני לא רוצה לדכא, אבל גם לא להטעות - אצלנו, הזוגיות היתה רעועה מאוד ב-3 חודשים הראשונים, ורעועה בחודשים שלאחר מכן, עד בערך גיל שנה - שנה וקצת. אנחנו לא מהזוגות הדברנים, כי אני לא מוציאה, בעיקר אוגרת ובסוף מתפרצת בבכי. זו אחת הסיבות שמעמידה בספק גדול את הרחבת המשפחה אצלנו. מה שעזר אצלנו זה בעיקר הזמן שחלף, השינה המסודרת בלילה (אנשים עייפים חושבים עקום ומדברים שטויות לפעמים), היכולת שלי לסמוך על אבא שלהם בכל הקשור לטיפול בתינוק/ת והכי הרבה - להביט בו כשהוא איתם ולראות איזה אבא נהדר בחרתי להם, גם ברגעים שהוא הרגיז אותי הכי בעולם. בהצלחה לך ולכם וכולנו כאן לתמיכה.

 

[neta2]

../images/Emo13.gif נעים מאוד טל, אני נטע

כל הכבוד לך שאת שואלת, מתעניינת, זה ככ חשוב. אני אמא לנדב בן ה- 8 חודשים אוטוטו שחיה עם בנזוג שלא רק מוריד את הזבל, אלא גם מבשל, עושה ת'קניות ות'כביסה. שמו דור ואנו יחדיו כבר 5 שנים. כן, הציצי הופקע ממנו, הניצוץ מתחלק בינו לבין בנו והחיים עברו טרנספורמציה, אשכרה 180 מעלות.(או כמו שמישהי "חכמה" אמרה 360 מעלות

) תראי, לא קל. כשלי אמרו לפני הלידה שהזוגיות תעבור טלטלה רצינית ושהשנה הראשונה היא הקשה, לא האמנתי שכך יהיה, משום שכבר עברנו מסלול מכשולים עצום כשניסינו להרות ולקח לנו 3 שנים קשות של טיפולים. חשבתי שהכל קטן עלינו ואנחנו יכולים לכל. אכן, הילד שלנו, הקסם ותמצית האושר, ה- 65 ס"מ של אהבה והתפעלות עשה משו לזוגיות. כיום, אני יודעת שזה עשה רק טוב. אני לא אומרת שכרגע אנו נחים על זרי הדפנה, אבל סופסופ הרבה יותר טוב. היו קשיים רבים בהתחלה, בעיקר בגלל שלא ישנתי לילות שלמים (אני עדיין לא, אבל מתרגלים), הייתי עצבנית בטירוף (הורמונים), לא תמיד הוא הבין מה רציתי ולא תמיד הסברתי ואמרתי מה בדיוק אני רוצה. קינאתי בו שהוא חי את חייו כרגיל ואני תקועה בבית. עיצבן אותי שהוא עדיין משמעותי בעבודתו ולי אין בכלל עבודה. הרגיז אותי שהוא עושה ספורט ואני עייפה מדי לזה. ועצבנו אותו מלאן דברים.. כמובן. רבנו כעסנו ובו זמנית גידלנו ילד. הדבר שאני יכולה לומר לך ממרומי 8 חודשי אמהות זה שתכיני עצמך ואת בנזוגך לשינוי שיחול בחייכם. זה לא אומר שכשזה יבוא לא תהיו בשוק אבל טוב לדעת מראש. כן, לדבר ולדבר. לומר אם את זקוקה לעזרה, לבקש שיפנקו אותך, שיקשיבו לך ואותו דבר גם לו. לא לשמור בבטן רצונות או צרכים לא מסופקים שאחכ יתפוצצו בבום. העצה הטובה שאני יכולה לתת לך, שאנחנו יישמנו ובהחלט כיום, הרבה יותר טוב לנו זה רק להקשיב ולדבר. נכון, יש סדנאות והן אולי מועילות אבל, הפרטנר שלך בבית חייב לדעת מה אתה מרגיש. אנחנו ניסינו מדי ערב אחרי שהשכבנו את העולל לשוחח על היום שעבר, על מה באמת אנחנו מרגישים. היה לנו חשוב לורמ אחד לשני שאנחנו אוהבים ולגוע, כן ממש לגוע. סקס- גם שעייפים לא לוותר. לא רק כדי לרצות את הבעל (שונאת שאומרים את זה) אלא כי גם לאישה זה עושה טוב! ישנים אחכ מצויין

אני בהחלט יכולה לומר לך היום, מקווה שלא ישתנה שהחיים נראים הרבה יותר יפים מלפני חודשיים. אני רק מקווה שזה ילך וישתפר. ככל שאני מתרגלת לחיים, לחוסר בשעות שינה, ככל שלמדתי לשחרר ולסמוך עליו יותר- חיינו השתדרגו. בהצלחה בהצלחה בהצלחה רבהרבהרבה.

 

[neta2]

מתרגלת לחיים עם ילד התכוונתי..

 

[ש א ק ט י]

ההיא דווקא אמרה 365 מעלות...../images/Emo163.gif

 

[אמא של א וגם של ר]

../images/Emo6.gif

 

[yaelia]

פרקטי ושמיש

הטלטלה והשינוי יבוא, אתם כבר לא זוג, אתם משפחה והאחריות ש'נופלת' עליכם היא הכבדה והמדהימה ביותר. אז כן לדבר, לא לאגור תסכולים ועצבים אבל גם לא לפוצץ אותם אחד על השני. להבין שהאדם שעומד מולך יודע (או לא יודע) בדיוק כמוך. לא לצפות שיפתור את כל הבעיות, לא לנהל אותו כאילו שלך יש את כל הפתרונות, להבין שאתם אנשים שונים ופועלים אחרת אבל לא פחות טוב זה מזה. עם כל העייפות, המותשות והניצוץ שנעלם (גם מצידו, לא רק מצידך), להבין שזה זמני ולהתעקש, גם אם בצורה מעושה בהתחלה, לעשות דברים שיחזירו את ההרגשה שאתם גם זוג שמאוד אוהב זה את זה ולא רק הורים. לא רק סקס (אם כי כדאי לא לשכוח את זה), גם סרט בדיוידי, ארוחה משותפת, טיול בערב עם העולל בעגלה, דברים שמלאים אנרגיה ונוגעים באינטימיות שלכם לא רק במין כמין. חוץ מזה, כדאי להפנים מראש שדברים משתנים דראסטית. חלק לתמיד וחלק זמנית. את לא יכולה לצפות מעצמך להיות מי שהיית לפני הלידה וגם הוא לא יכול לצפות זאת ממך וכך גם להפך. ככל שתבינו זאת מהר יותר יהיה לכם קל יותר להתמודד עם המציאות החדשה. לנשים החכמות כאן יש הרבה עידוד ועצות לתת. טוב שבאת.

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

קודם כל חכי...

א. אל תבזבזי את הזמן שיש לך עכשיו על מחשבות מה יהיה אז. תהני מהזמן הזה ותנצלו אותו ביחד לדברים מהנים. באמת

ב. החיים יפים

בלי קורסים, בלי סדנאות, בלי ספרים. צריך קצת אינטואיציה והמון אהבה בין בני הזוג אבל אני לא חושבת שצריך לחשוב על התינוק כעל משהו רע לזוגיות אלא להפך - משהו (מישהו) מדהים שהזוגיות יצרה ביחד. פרויקט מוצלח והרפתקאה מדהימה

אני מאוד מסכימה עם קודמתי. השינוי בחיים אחרי הלידה הוא מאוד דראסטי, אגב, את אולי לא תרגישי את זה מיד כי אמנם השינוי הוא בבום אחד אבל אין לך ממש זמן להתעסק עם הרגשות ולעבד אותם מיד אחרי הלידה. מה שצריך לזכור הוא שהקושי הוא זמני וסביר להניח שבתוך תקופה של שנה החיים יחזרו להרגיש לכם נורמליים. העניין הוא שהיציאה מהזעזוע והחזרה לנורמליות היא תהליך מאוד מאוד הדרגתי. אני יכולה לומר לך ש 9 חודשים אחרי מרגישים הרבה יותר "נורמליות" - אני בעצמי, הזוגיות והחיים בכלל. זה משהו שאת צריכה לזכור בראש כמו מנטרה ולהגיד לעצמן כל פעם שקשה, הטירוף הוא זמני. זה נכון בקשר לתינוק עצמו וזה נכון גם בקשר אלייך ולזוגיות עם בעלך. לעניין פרקטי, עזרה עזרה עזרה. תקחו כל מה שמציעים לכם, אם את יכולה אז תקחי עזרה בתשלום. העייפות היא כזאת שכל נטל שמורידים ממך שווה את זה, כל נטל שיורד ממך (בהנחה שאת בבית והוא בעבודה) הוא דבר אחד פחות שיכנס בינך לבין בעלך. התינוק בתקופה הראשונה הוא בעיקר אוסף של מטלות שלא נגמרות (זה הזמן להכיר את מכונת הכביסה אם עוד לא יצא לך....) והרבה מתח בין בני הזוג יכול להוצר סביב זה ולאו דווקא סביב נושאים שקשורים באופן יותר ישיר לזוגיות. עוד בסעיף עזרה, אם יש לך אפשרות (הורים וכו') אז אני מאוד ממליצה לך להתרגל להשאיר איתם את התינוק כבר מההתחלה (נניח, גיל חודש, לא זוכרת מתי אנחנו התחלנו). תנסו לארגן לכם לפחות פעם בחודש לצאת ושמישהו אחר ישמור על הילד. תפרגנו אחד לשני, תפרגני לו כשהוא עושה משהו טוב, תני לו פידבק על רעיונות טובים שיש לו, תודי לו על דברים ספציפיים שהוא עושה בשביל לעזור, תשתדלי לסמוך עליו בכל מה שקשור לתינוק (תינוק יכול לערער את השיוויוניות גם אצל הזוגות הכי שוייוניים). תשתדלי להגיד לו מילה טובה בסוף כל יום או בבוקר, תגידי לו הרבה שאת אוהבת אותו ואיזה יופי של ילד עשיתם ביחד וכו' וכו'. תשקיעי מאמץ בחברות ביניכם. תבלו זמן ביחד עם התינוק, תנסו לעשות דברים ביחד ולא בתורנות, כבר מההתחלה, למרות שזה קשה ושכל אחד מת לכמה דקות לעצמו. ככה הבילוי עם התינוק יהפוך לפעילות משפחתית ולא לתורנות ביניכם ותחרות על זמנכם האישי. זה יותר רלוונטי כשהתינוק יותר גדול ועירני וצריך להעסיק אותו. מאחלת לך שתיהיה לך לידה קלה ונחיתה רכה לעולם ההורות

 

[hagaram]

האמת, אני נורא רציתי "לדבר על זה"

בזמן ההריון, עמית כל הזמן אמר לי שקשה לו לראות רגע אחרי הלידה בכלל. מה שקרה בסוף, זה שפשוט שנינו קיבלנו את יהלי ברוגע ובאהבה, זרמנו איתה ואחד עם השני. אף פעם (כמעט

) לא הערתי לעמית לגבי הטיפול בה. כמו שאני למדתי, כך הוא למד. לא תפסתי בעלות עליה - כמו שעושות אמהות רבות (אנ ממש לא מבקרת) וכמו שנח להרבה אבות. נכון שרוב היום אני הייתי איתה, אבל הוא הגיע בערב, התעקש לתת לה בקבוק (הנקתי) רחץ אותה, מהר מאוד העדיף לעשות את זה לבד (כלומר, בשתי ידיים ולא בארבע) למד כמוני, איך היא אוהבת להירדם. הסוד, שכל אחד מכם יבנה את הקשר שלו עם ה - BABY כמו שהוא מבין מבלי שהשני יתערב (לא מדברת על דברים בסיסיים, שאת באופן טבעי תהיי מעורה יותר בכמה אכלה, מתי וכו) ולגבי הזוגיות האינטימית שלנו, רוב הזמן, היא פרחה! הריגוש היה כל כך גדול, העצמה של "איזה דבר מדהים יצרנו ביחד" עדיין מרחפת מעלינו ועושה לנו טוב! מלבד זאת, אנחנו לא מוותרים ומשקיעים גם ביחד שלנו, יוצאים לפחות פעם בשבוע (גם אם לחברים וגם אם למסעדה) עובדים קשה על הזוגיות והמשפחתיות שלנו! מאחלת לך לידה קלה, תינוק/ת בריא/ה וזוגיות נפלאה! מקווה שלא הלאיתי יותר מדיי...

 

[lulyK]

מה שיפה - אי אפשר ממש להתכונן.

כמה שניסינו, נפלנו לכל הבורות. גם לאלה שסימנו לעצמנו מראש בשלטים ברורים "זהירות - בור!!!". חוץ מלצוף, לדבר, לצעוק כשצריך ולקוות שהקשר מספיק חזק, אין לי עצות. זו תקופה קשה, היא עוברת ולרוב היא מאד בונה (למרות שבזמן אמת נראה שהכל ייהרס עוד דקה וחצי).

 

[מעיןבר]

אצלנו זה היה הפוך

אני הייתי כל הזמן עסוקה נורא במה יהיה אחרי הלידה. היה לי הרבה יותר קל להדחיק את הפחד מכאבי הלידה הזמניים מאשר מהידיעה שרגע אח"כ החיים שלי יתהפכו לעולמים. אני מציעה לך מאוד לא להדחיק (משהו שמנוגד לי כי אני אלופת המדחיקים ומאוד אוהבת את המנגנון הזה). אני מציעה בחום רב על הספר "פתאום הורים" של מיכל גוטליב רגב ולקרוא אותו כמה שיותר מהר, לפני הלידה - לי זה בהחלט האיר עיניים לגבי נקודות חשובות מבחינת ההתמודדות הפסיכולוגית עם התהליך ובסופו של דבר היה לי הרבה יותר קל ממה שחשבתי. אני חושבת שזה שאני קראתי ודיברתי עם בן זוגי המון לפני הלידה וגם הוא קרא פרקים נבחרים) עזר לנו לעבור את זה בלי משבר ממשי בזוגיות. אז כן, דברו על זה - ועדיף עכשיו, לפני הרגעים של העייפות והעצבים. כבר עכשיו חשוב שתגבשו עמדות לגבי אופן הגידול של התינוק/ת ותדעו איפה יש בינכם חילוקי דיעות עקרוניים. יש המון על מה לדבר

 

[טלי בארץ הלמה]

הטלטלה הזוגית של אחרי הלידה -

גם אני לא מכירה זוג שלא עבר את זה. גם אצלנו - היו ימים שהיה נפלא, היו ימים שרק צפנו על פני המים, הרמנו ראש בקושי מתוך הכאוס של השינוי הראשוני והיו ימים שהיינו אדישים למצב. החלק הקשה (של הילד הראשון) מאחורינו. "לדבר" - אני חושבת שזו עצה נבונה וזה לא מובן מאליו (לפחות לא אצלנו). כשאת בתוך הסחרור של תינוק-לילות ללא שינה-הנקה-דאגות-עבודה ועוד, לפעמים קשה לעצור ולדבר. כמה פשוט, ככה מסובך. "לדבר", זה אומר לעצור את הקרוסלה, לנשום עמוק ואז להוציא. בשבילי ובשביל בן זוגי, "לדבר" זו הייתה האתנחתא שהיינו זקוקים לה כזוג, גם אם מהדיבור הזה לא יצא כלום, כביכול. יהיה לך קשה להבין את מה שאני מתארת כרגע ואולי אצלכם זה יהיה שונה. החדשות הטובות הן שהתינוק שלנו בנה את הזוגיות שלנו מאוד. ברוכה הבאה לפורום

.

 

[ש א ק ט י]

בנות בנות בנות../images/Emo41.gif

כמה קסם קראנו ודמענו. שמרתי הכל בספריית המועדפים שלי בתקווה שנציץ ונשתמש ונזכר גם אחרי הלידה תודה לכולכן

 

[hagaram]

ואל תשכחי לספר לנו ../images/Emo8.gif

וכמובן לידה קלה!!! ותינוק/ת בריא/ה

 

[mummy]

זוגיות אחרי לידה? תזכירי לי מה זה..

רק רוצה להוסיף שבין כל תחומי החיים שעוברים מהפך כיאוטי למדי אחרי לידה, כך גם הזוגיות. אם מתאמצים מאד מקבלים (גם) אותה בחזרה בסוף. כמו כל שאר הדברים, גם היא לא תהיה לעולם כשהייתה. לטוב ולרע. נראה לי שהמפתח הוא להבין את זה, ולהתאים את הציפיות. ואח"כ באמת לדבר הרבה, אבל גם לנסות לעשות: אחרי שכל אחד לחוד מצליח להתייצב קצת על הרגליים של עצמו/ה, לא לוותר על המפגש. גם אם לא תמיד יש כח לזה. בסוף זה משתלם.