אוהב_את_הים
New member
שלום,
אנחנו נשואים 18 שנה עם 4 ילדים.
זוגיות דיי חזקה למרות עליות וירידות, אבל לא משהו חריג.
עד שלפני כחצי שנה אשתי הודיעה לי על משיכתה לנשים ועל הרצון שלה לקשר עם אישה, במקביל אליי.
הסבירה שזה תהליך שעברה עם עצמה בשנה האחרונה והבינה שגם בעבר היו סימנים לכך ועכשיו הכל מתחבר לה.
הדגישה שהיא אוהבת אותי ולא רוצה להפרד, אך צריכה משהו נוסף ושמחפשת מישהי בסטטוס דומה לשלה, זאת אומרת נשואה עם ילדים שגם לא מעוניינת בפירוק המשפחה.
אני לקחתי את זה מאוד קשה, חשבתי שמאחר והיא באמת אוהבת ונמשכת אלי, כנראה מדובר על גילוי באמצע החיים, ששמעתי שאנשים פתאום מגלים על עצמם והחלטתי לאפשר לה זאת (גם מאחר ולא היה מדובר בבקשה לקשר עם גבר אלא אישה, למרות שמהר מאוד הבנתי שאין שום שוני..).
היא התחילה קשר עם אישה נשואה כחודשיים באמצעות התכתבויות וטלפונים, מאחר והיו מרוחקות גיאוגרפית ולי עדיין היה קשה שיגיע לכדי מפגש.
המצב שלי כלל פגיעה בתפקוד היומיומי, קושי בעבודה, בעיות אכילה (ירדתי כ12 קג במשקל), המון בכי והצפת רגשות. נזקקתי לטיפול תרופתי דרך פסיכיאטר וטיפול פסיכולוגי.
לאחר כחודשיים הן החלו להפגש (מפגשים מיניים) פעם בחודש לבקשתי, אך עדיין הייתי שבור.
התחלנו טיפול זוגי, דיברנו המון בינינו על המצב והקשיים.
כעבור מספר מפגשים, אשתי החלה לאבד עניין באישה עימה היתה בקשר אך עדיין שמרה אותה "על אש קטנה" ולא הודיעה לה שהיא נפרדת ממנה.
בכל הזמן הזה, ניסיתי לקרוא בקבוצות בקהילת הנשואים הפוליאמוריים, את דרך החיים הזו, להכניס קשר משני לצד בן/בת הזוג הראשי אליו נשואים.
לא התחברתי כל כך, אך פתאום הבנתי שיש עוד המון זוגות שהנשים "פתחו את הזוגיות" והבעלים מתקשים לקבל זאת וגם חווים קשיים.
ידידה מהעבג שעבדה איתי וחלק מהקהילה, הזמינה אותי למסיבה של חברי הקהילה והלכתי עם אשתי.
ידענו שאנחנו מגיעים למסיבה בה יש מצב של ערבוב בין אנשים (זאת לא מסיבה מינית), אך הבחננו שאנשים מתנשקים ומתחבקשים גם עם בני ובנות זוג לא שלהם.
בשלב כלשהו מישהו התחיל לדבר עם אשתי והיא ביקשה לרקוד איתו כמה דקות, אני הייתי בחוץ (עם עוד אנשים ששאפו קצת אויר) וחיכיתי כמה דקות. לבסוף נכנסתי ואני לא רואה אותם. היה וילון שחור, מין פינת התייחדות כזו והבנתי שהם בפנים. קפאתי, הייתי נסער אך לא נכנסתי. אחרי מספר דקות היא יצאה וראתה אותי מולה, אמרה שרק התנשקו ולא מעבר. ראתה שאני נסער ושלא הייתי מוכן לזה. חזרנו הביתה, כעסתי מאוד, הרגשתי פגוע ונבגד, אך היא אמרה שמראש באנו למסיבה שכזאת ולכן זה משהו שהיה צריך לקחת בחשבון שיכול לקרות.
לא ישנתי כל הלילה. בכיתי, הבטן שלי התהפכה. לאחר יום הצצתי בטלפון שלה וראיתי שהבחור שלח לה הודעה וחברות בפייס. דרשתי ממנה לא להיות איתו בקשר והיא שלחה לו הודעה שזה לא מתאיל לה.
ממש באותם ימים היא והאישה איתה היתה בקשר נפרדו.
אני הייתי בדיכאון (בהמשך לחודשיים הקודמים).
אשתי אמרה שהיא מאוד רוצה קשר אינטימי עם אישה אחרת, קולגה שלה בעבודה, שלדבריה היא גרמה לה להבין בהתחלה את המשיכה לבני המין שלה.
למרות שהן נפגשות מספר ימים בשבוע בעבודה, אפשרתי לזה לקרות. כנראה שהייתי כל כך בחרדה מהמפגש היחיד עם גבר אחר בסיבה ההיא.
הקשר שלה הפעם היה על בסיס אחת לשבוע (מפגש מיני), ואיכשהו הרגשתי להפתעתי שזה עובר לי ביתר קלות.
המשכנו טיפול זוגמ במקביל.
בשלב כלשהו החלטתי שגם אני אחפש להכיר מישהי משנית למפגשים (למרות שמספר חודשחם בכלל לא חשבתי על זה ולא רציתי).
אירי מספר שבועות יצרה איתי קשר מישהי בטינדר, נפגשנו ושכבנו.
מבחינתי זה היה דיי טכני, זה לא המשיך למפגשים נוספים לבקשתה (אני כן הייתי מעוניין לנסות שוב).
הפעם אשתי קיבלה את זה בצורה קשה, שלבסוף גרמה לה להבין את ההרגשה שנגרמה לי עד היום. היא הסכימה להפסיק את הקשר השני שלה וחשבתי שאנחנו בכיוון הנכון.
מאחר והייתי בסרטים,באי וודאות מה קורה איתה, שוב בדקתי בטלפון וראיתי התכתבות עם הקולגה שלה בעבודה, שהן עדיין בקשר מיני כלשהו.
פה כבר לא יכלתי ואמרתי לה שזו בגידה, לזה אני לא הסכמתי.
היא התנצלה, אמרה שמבינה שטעתה ולא רו ה לאבד אותי ולפרק את המשפחה.
נתתי צאנס, ממשיכים טיפול זוגי והמון שיחות בינינו.
אנחנו עכשיו בתקופה של כחודשיים מאז שהיא ללא קשר נוסף, אך לי עדיין קשה. חוויתי פגיעה קשה, גם אם לחלק הסכמתי (מאחר ולא רציתי להפרד ממנה וקיוויתי שהדברים יסתדרו) .
היא אומרת לי שעדיין חסר לה סקס עם אישה, אך מנסה להתעסק בדברים אחרים בכדי לא לחשוב על כך.
אני בדילמה קשה מאוד, האמון שלי נפגע מאוד ולא מאמין איך יחזור לעצמו.
גם הקרבה בינינו לא מה שהיתה.
אני עם מצבי רוח משתנים באופן תדיר, בעיקר בכי והצפת רגשות.
לא מפסיק לחשוב האם להמשיך ולנסות לחיות איתה, אולי בעוד מספר חודשים היא תפסיק להרגיש צורך בסקס עם אישה אחרת.
האם לפרק את המשפחה? מה עם הילדים? ענייני רכוש? התנהלות שונה של כל החיים שלי? איך אתפקד נפשית? פחד לחיות "לבד".
חושב האם זה בכלל שיקול מול חוסר הכיף בחיים ואי האמון שאני חווה באופן כמעט יומיומי?
חפרתי, ניסיתי לתמצת, כנראה שכחתי עוד כמה דדברים בדרך, אבל הבנתןם.
מי שהגיע/ה וקרא/ה עד כאן, תודה!
אנחנו נשואים 18 שנה עם 4 ילדים.
זוגיות דיי חזקה למרות עליות וירידות, אבל לא משהו חריג.
עד שלפני כחצי שנה אשתי הודיעה לי על משיכתה לנשים ועל הרצון שלה לקשר עם אישה, במקביל אליי.
הסבירה שזה תהליך שעברה עם עצמה בשנה האחרונה והבינה שגם בעבר היו סימנים לכך ועכשיו הכל מתחבר לה.
הדגישה שהיא אוהבת אותי ולא רוצה להפרד, אך צריכה משהו נוסף ושמחפשת מישהי בסטטוס דומה לשלה, זאת אומרת נשואה עם ילדים שגם לא מעוניינת בפירוק המשפחה.
אני לקחתי את זה מאוד קשה, חשבתי שמאחר והיא באמת אוהבת ונמשכת אלי, כנראה מדובר על גילוי באמצע החיים, ששמעתי שאנשים פתאום מגלים על עצמם והחלטתי לאפשר לה זאת (גם מאחר ולא היה מדובר בבקשה לקשר עם גבר אלא אישה, למרות שמהר מאוד הבנתי שאין שום שוני..).
היא התחילה קשר עם אישה נשואה כחודשיים באמצעות התכתבויות וטלפונים, מאחר והיו מרוחקות גיאוגרפית ולי עדיין היה קשה שיגיע לכדי מפגש.
המצב שלי כלל פגיעה בתפקוד היומיומי, קושי בעבודה, בעיות אכילה (ירדתי כ12 קג במשקל), המון בכי והצפת רגשות. נזקקתי לטיפול תרופתי דרך פסיכיאטר וטיפול פסיכולוגי.
לאחר כחודשיים הן החלו להפגש (מפגשים מיניים) פעם בחודש לבקשתי, אך עדיין הייתי שבור.
התחלנו טיפול זוגי, דיברנו המון בינינו על המצב והקשיים.
כעבור מספר מפגשים, אשתי החלה לאבד עניין באישה עימה היתה בקשר אך עדיין שמרה אותה "על אש קטנה" ולא הודיעה לה שהיא נפרדת ממנה.
בכל הזמן הזה, ניסיתי לקרוא בקבוצות בקהילת הנשואים הפוליאמוריים, את דרך החיים הזו, להכניס קשר משני לצד בן/בת הזוג הראשי אליו נשואים.
לא התחברתי כל כך, אך פתאום הבנתי שיש עוד המון זוגות שהנשים "פתחו את הזוגיות" והבעלים מתקשים לקבל זאת וגם חווים קשיים.
ידידה מהעבג שעבדה איתי וחלק מהקהילה, הזמינה אותי למסיבה של חברי הקהילה והלכתי עם אשתי.
ידענו שאנחנו מגיעים למסיבה בה יש מצב של ערבוב בין אנשים (זאת לא מסיבה מינית), אך הבחננו שאנשים מתנשקים ומתחבקשים גם עם בני ובנות זוג לא שלהם.
בשלב כלשהו מישהו התחיל לדבר עם אשתי והיא ביקשה לרקוד איתו כמה דקות, אני הייתי בחוץ (עם עוד אנשים ששאפו קצת אויר) וחיכיתי כמה דקות. לבסוף נכנסתי ואני לא רואה אותם. היה וילון שחור, מין פינת התייחדות כזו והבנתי שהם בפנים. קפאתי, הייתי נסער אך לא נכנסתי. אחרי מספר דקות היא יצאה וראתה אותי מולה, אמרה שרק התנשקו ולא מעבר. ראתה שאני נסער ושלא הייתי מוכן לזה. חזרנו הביתה, כעסתי מאוד, הרגשתי פגוע ונבגד, אך היא אמרה שמראש באנו למסיבה שכזאת ולכן זה משהו שהיה צריך לקחת בחשבון שיכול לקרות.
לא ישנתי כל הלילה. בכיתי, הבטן שלי התהפכה. לאחר יום הצצתי בטלפון שלה וראיתי שהבחור שלח לה הודעה וחברות בפייס. דרשתי ממנה לא להיות איתו בקשר והיא שלחה לו הודעה שזה לא מתאיל לה.
ממש באותם ימים היא והאישה איתה היתה בקשר נפרדו.
אני הייתי בדיכאון (בהמשך לחודשיים הקודמים).
אשתי אמרה שהיא מאוד רוצה קשר אינטימי עם אישה אחרת, קולגה שלה בעבודה, שלדבריה היא גרמה לה להבין בהתחלה את המשיכה לבני המין שלה.
למרות שהן נפגשות מספר ימים בשבוע בעבודה, אפשרתי לזה לקרות. כנראה שהייתי כל כך בחרדה מהמפגש היחיד עם גבר אחר בסיבה ההיא.
הקשר שלה הפעם היה על בסיס אחת לשבוע (מפגש מיני), ואיכשהו הרגשתי להפתעתי שזה עובר לי ביתר קלות.
המשכנו טיפול זוגמ במקביל.
בשלב כלשהו החלטתי שגם אני אחפש להכיר מישהי משנית למפגשים (למרות שמספר חודשחם בכלל לא חשבתי על זה ולא רציתי).
אירי מספר שבועות יצרה איתי קשר מישהי בטינדר, נפגשנו ושכבנו.
מבחינתי זה היה דיי טכני, זה לא המשיך למפגשים נוספים לבקשתה (אני כן הייתי מעוניין לנסות שוב).
הפעם אשתי קיבלה את זה בצורה קשה, שלבסוף גרמה לה להבין את ההרגשה שנגרמה לי עד היום. היא הסכימה להפסיק את הקשר השני שלה וחשבתי שאנחנו בכיוון הנכון.
מאחר והייתי בסרטים,באי וודאות מה קורה איתה, שוב בדקתי בטלפון וראיתי התכתבות עם הקולגה שלה בעבודה, שהן עדיין בקשר מיני כלשהו.
פה כבר לא יכלתי ואמרתי לה שזו בגידה, לזה אני לא הסכמתי.
היא התנצלה, אמרה שמבינה שטעתה ולא רו ה לאבד אותי ולפרק את המשפחה.
נתתי צאנס, ממשיכים טיפול זוגי והמון שיחות בינינו.
אנחנו עכשיו בתקופה של כחודשיים מאז שהיא ללא קשר נוסף, אך לי עדיין קשה. חוויתי פגיעה קשה, גם אם לחלק הסכמתי (מאחר ולא רציתי להפרד ממנה וקיוויתי שהדברים יסתדרו) .
היא אומרת לי שעדיין חסר לה סקס עם אישה, אך מנסה להתעסק בדברים אחרים בכדי לא לחשוב על כך.
אני בדילמה קשה מאוד, האמון שלי נפגע מאוד ולא מאמין איך יחזור לעצמו.
גם הקרבה בינינו לא מה שהיתה.
אני עם מצבי רוח משתנים באופן תדיר, בעיקר בכי והצפת רגשות.
לא מפסיק לחשוב האם להמשיך ולנסות לחיות איתה, אולי בעוד מספר חודשים היא תפסיק להרגיש צורך בסקס עם אישה אחרת.
האם לפרק את המשפחה? מה עם הילדים? ענייני רכוש? התנהלות שונה של כל החיים שלי? איך אתפקד נפשית? פחד לחיות "לבד".
חושב האם זה בכלל שיקול מול חוסר הכיף בחיים ואי האמון שאני חווה באופן כמעט יומיומי?
חפרתי, ניסיתי לתמצת, כנראה שכחתי עוד כמה דדברים בדרך, אבל הבנתןם.
מי שהגיע/ה וקרא/ה עד כאן, תודה!
