זוגיות במשבר (ארוך)

[משתתפת חדשה]

זוגיות במשבר ../images/Emo10.gif (ארוך)

אני ואישי נשואים כשנתיים, ויש לנו תינוק כמעט בן חצי שנה. מתום משכב הלידה, אני יכולה לספור על יד אחת (!) את מספר הפעמים שקימנו יחסי מין, ובכלל כאילו נגמר לו ממני. הוא עסוק מאד בעבודה והנאות קטנות שלו, ואני יום אחרי יום, מסימת אותו לבד, ובכלל הכל לבד. אני מאד אוהבת את אישי, ואני יודעת שגם הוא אוהב אותי, אני לא מוגבלת בכלום, יש לי חיים מאד טובים - אני מבלה המון, נמצאת מחוץ לבית לא מעט, ואפילו יצא לי לצאת לבלות עם חברותי ללא התינוק. אין לי הגבלה, ובזכותו יש לי רמת חיים גבוהה. אני קונה מה שאני רוצה ולכאורה אין לי סיב ה להתלונן, ובכל זאת, לא טוב לי... ההרגשה שנגמר לו ממני לא עוזבת אותי, למרות שהוא חוזר ואומר שזה לא נכון. בנוסף לכל אלה - אין לי שום עזרה בבית, ואם אני אומרת לו משהוא בעניין הוא אומר שאני לא מפסיקה לקטר, וזה מרפה אותי. מה דעתכם?

 

[ליידילי]

כנראה לא הבנתי משהו

את כותבת שאת קונה כל מה שאת רוצה. מתוך דברייך משתמע שאת רוצה עזרה. מדוע אינך קונה עזרה? ו... בנוסף נראה שה"חיים הטובים" שיש לך אינם מספקים לך די ענין... אז אולי כדאי שתתחילי לשקול יציאה ללימודים או עבודה? בכוונה איני מתייחסת לענין ה"נגמר לו ממני" אלא קודם כל לדברים שמשתמע שמציקים לך... כמו שאמר יוסף פותר החלומות: "פרה פרה" וגם - "לא הכל בבת אחת". כל טוב לך.

 

[אלה_ה]

יש לך הכל ובכל זאת את מרגישה שחסר

לך משהו בסיסי. את מדגישה את הדברים החומריים שיש לך. וזה אמור לעשות אותך מאושרת? זה לא מספיק להפוך אדם למאושר. זה גם לא מספיק לדעת שאוהבים. צריך גם להביע את זה. צריך לעשות דברים יחד. לעורר התלהבות שאולי נרדמה. אולי תיזמי בילויים משותפים. להשאיר את התינוק עם ביבי סיטר ולצאת לסרט, מסעדה טובה. אולי סופשבוע בצימר רומנטי? רק את והוא בלי תינוק ובלי עבודה. כמו פעם. לעורר את הרומנטיקה כמו שהיה פעם..

 

[ברונטית*]

בנות.... יש לה הכל

חוץ מהדבר האמיתי... האם אין זה בולט לעין מהודעתה של המשתתפת החדשה??? אחרי שנתיים של נישואין, וילד בן חצי שנה - מתהלכת המשתתפת בתחושה שיש לה הכל - חוץ מבעל... ואם ניסית, משתתפת, לשוחח עימו, והוא מכחיש ש"נגמר לו ממך" - האם זה מספק אותך? האם ניסית להרחיב בשיחה, ולשאול אותו אם אכן לא נגמר לו ממך - מה הבעיה שגורמת לו לא להתייחס אלייך כאל אשה? אולי טמונה כאן בעיה פסיכולוגית שלו הנובעת מתקופת הריונך? מהשינויים שחלו בגופך? (ויש גברים שמאד מאד מושפעים מכך)... אולי שינויים בהתנהגותך? ביחסך אל הילד והזנחתו של בעלך? יכולות להיות מיגוון של סיבות, ויש דרכים לטפל בזה, כפי שאמרה ליידילי - ואחת הדרכים היא עזרה מקצועית. נראה שיש פוטנציאל טוב מאד לזוגיות שלכם, לפי דברייך, אך אסור לך להזניח את הדבר האמיתי. ראינו בשעות האחרונות, שאסור להקל ראש במאומה. שיש לקחת בחשבון כל פרט ופרט, שאסור להיכנס לשאננות, שהכל יכול לקרות, שאסור לזלזל גם כשהכל נראה מוגן ובטוח... טפלי בכך. בסוף זה ישתלם. בהצלחה.

 

[משתתפת חדשה]

תודה על התשובות,

אני אכן יוצאת לעבוד. אין ספק שהשיהיה האינטנסיבית סביב הבית והמטלות שלו, מעיקות, מה גם שעד הלידה עבדתי ובאמת הגיע הזמן לחזור. אולי פה יסתמן שינוי. לגבי דברים אחרים שנאמרו - ההריון עשה משהוא לאישי מחסום פסיכולוגי, פיזיולוגי.לא יודעת. אני לא שינתי מאום בהתנהגות שלי אליו מאז הלידה. לא הפכתי להיות אמא, מאוהבת בתינוק וזונחת את בעלה. ממש לא.יותר מזה, זה קרה הפוך - בעלי הוא זה שלוקח את התינוק כמרכז כל החיים. להרגשתי. על עזרה מקצועית כבר חשבתי אבל רק ביני לבין עצמי. עדיין מוקדם, להרגשתי, להעלות את זה איתו. תודה על התגובות.