זוגיות והריון אחרי אובדנים

[shlomzi36]

זוגיות והריון אחרי אובדנים

שלום
אשמח לשמוע מכן, איך השפיעו האובדנים שלכן על הזוגיות. ואיך אתן מצליחות להתנהל בהריון שאחרי האובדנים?
אני בהריון 8, יש לי 2 ילדים מקסימים ו 5 אובדנים שקרו בין שבועות 8 ל- 17 לפני ואחרי הלידה השניה. אני ככ עיפה מהחרדה, החששות וכמובן ההריון החדש הזה (שבוע 10). הזוגיות שלנו מתקשה להכיל את כל המתחים הללו ובמקום לחזק מחלישה אותי.
אשמח לשמוע מה עובר עליכן
תודה

 

[כבשה0פועה]

ברוכה הבאה, שלומצי

ראשית - מאחלת לך להשאר כאן עוד 30 שבועות פחות או יותר עד שתהיו לחמישה, ושתצלחי את התקופה הזאת נפשית (וגם פיזית).
מה שאת מתארת נשמע לי הגיוני וטבעי לגמרי (אני - בת 40, נשואה+2 בהריונות תקינים, 2 הפלות בשנתיים האחרונות, עשויה ללדת בכל רגע).
גם אצלנו הההריון היה רווי מתח, לא מעט מצדי אבל גם הוא התקשה להתחבר (ולאחרונה נוספו אצלנו גם ענינים חיצוניים להריון). בפורום הזה ועם חברות אני מרשה לעצמי להתייחס להריון כחודש 23 מתארת לעצמי שהעבר שלך לא מקל עליך - וגם על בן הזוג. חושבת שכל עוד אתם מודעים למתח, זה כבר צעד להבנה או להכלה. מאחלת מכל הלב שהפעם זכיתם להריון תקין, ושתצלחו גם את המשוכה הזאת.
&nbsp

 

[shlomzi36]

תודה רבה

 

[מאמארוני]

בוקר טוב שלומצי!

ברור שהזוגיות נפגעת מהאובדנים. ומן הסתם הגיוני שגם ההריון החדש מותח ומלחיץ.
גם לי זה קרה, וממשיך לקרות.
האמת בהריון הנוכחי אני פשוט לא נתמכת בבעל. לא כמו שנתמכתי בקודמים, הרבה פחות. אני נותנת לו את החופש שלו להתמודד בהדחקה, או מה שזה לא יהיה שהוא עושה עם עצמו, וכל העזרה הפיזית וחלקות החרדות מגיעה ממקורות אחרים. דווקא בגלל שהתמיכה שלו בהריונות קודמים לא היתה בדיוק מה שרציתי, ובגלל שהוא כנראה יותר נשרט מהאובדן ממני (ככה נראה לי, אני הלכתי לטיפול והוא הדחיק).
וכן, יש את החלק של זוגיות שלא עוטפת ומחבקת איפה שהייתי רוצה. יש בעל שלא מסוגל לספוג את השריטות שלי בחיבוק. אז איפשהו אני עושה הפרדה, ומשתפ]ת אותו בבדיקות הגדולות, וביומיום, בקושי, בקיטורים - אני פונה לאחרים. אולי כדי לאפשר גם לו חויה חיובית מההריון הזה, ואולי כי אני צופה שגם הזוגיות שלנו לא תכיל את המתחים, אז אני חוסכת את עוגמת הנפש.
מעבר לזה, חשבתי והתכוננתי לעניין הזה מראש, ויש לציין שלמרות רמת תמיכה נמוכה ייתכן ולאור ההפרדה שאני עושה ההריון הזה עובר על הזוגיות שלנו טוב מהקודמים. בינתיים שבוע 11, כבר יש למה להשוות

 

[שירהד1]

ברוכה הבאה

מורכב, מורכב הקטע הזה של האובדנים ברצף. זה כזה מייאש.
השאלה שלך גם מורכבת. אצלנו מה שעשיתי זה שהייתי בטיפול, ובעלי הצטרף מדי פעם, וזה סייע להוריד מתחים וסייע להבין טוב יותר אחד את השני.
וכן- היו מתחים. הזוגיות שלנו מאוד יציבה וחזקה, כך שידעתי שלא נתפרק מזה, חלילה, אבל לא היה פשוט לעבור 7 אובדני הריון (6 ברצף) ולשמור על שפיות זוגית.

בהריון האחרון, שהסתיים בידיים מלאות (כיום בת שנה וחודשיים), היה לי מאוד מאוד מאוד קשה בהיבט הנפשי. כלומר, המשכתי לתפקד כרגיל לחלוטין בכל תחומי החיים (אימהות לשני הילדים, עבודה, בית...), אבל זה דרש המון כוחות, והחרדה היתה כבר פשוט בלתי אפשרית. בכיתי המון (כי כבר התאבלתי על ההריון...), לא ישנתי כמעט והיו לי מגרנות כרוניות, ופניתי גם לסיוע תרופתי נוגד חרדה ודיכאון, וטוב שכך.

האם את נמצאת בטיפול אישי? זוגי? משהו? אם לא- מומלץ מאוד לפנות, ובהקדם. אל תישארי לבד עם הקושי הזה.

אני מכירה מישהי (לא מהפורום), שנולד לה תינוק בריא לאחר 4-5 הפלות ברצף, אבל קרה לה משהו מאוד קשה לאחר מכן- הם התגרשו כאשר התינוק היה בן שנה...היא אמרה לי שלא טיפלה בעצמה ובזוגיות בכלל, ושזה גרם לה לשלם מחיר מאוד יקר בצורת הגירושים, בעקבות כך.
יכול להיות שהיו נפרדים גם לולא ההפלות החוזרות, אבל היא כן קשרה את הגירושים באובדני ההריון ובמה שזה גרם לזוגיות.

בקיצור- תפני לטיפול- בעצמך ובזוגיות. אגב, גם אם בן הזוג לא מעוניין ללכת, תלכי את בכל זאת, משום שזה יעזור לך ויתן לך כלים להתמודד עם הבעל.
אם את רוצה המלצות- תכתבי פה את איזור מגורייך, ואני מקווה שבנות יוכלו להמליץ לך.

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[אם הבנות2]

אצלנו זה פגע גם רק אחרי שהוא נולד

אני מודה, אני גם אשמה. אני מרוכזת בתינוק ומזניחה את כל השאר.
הוא פשוט כל החיים שלי כרגע.
ברור לי איך זה יכול לפגוע. הנקודה היא מודעות. אני משתדלת להיות עם הבנות יותר כשהוא ישן. עם הבעל אני פחות משתדלת כי לטעמי גם הוא אשם ובגדול אין לי כוח אליו.
אצלנו האובדנים גרמו לבעלי להיזהר עלי יותר וגם הרחיק בקטע המיני... אחרי שאתה נמצא בחדר אחד עם אשתך כשמכניסים לה למינאריות אני לחלוטין לא מאשימה אותו...

 

[שירהד1]

לאם הבנות2- אני ממש מעריכה את הכנות,

ויחד עם זאת, קצת התבאסתי בשבילכם.
הגישה שלי אחרי שמעיין נולדה, שהכל קטן עליי. כל עוד כולם בריאים ושלמים- קטן עליי. הוא (בעלי) עצבן אותי לגבי משהו? (ותאמיני לי שזה קורה לא מעט...)- יאללה- ננסה להעביר זאת הלאה בלי סצנות יוצאות מגדר הרגיל. זה כמובן לא יכול לעבוד במאה אחוז מהמקרים, אבל ברובם כן, וזה גם לטובה.

מאז שהיא נולדה, הרבה יותר קל לי לספוג תסכולים, להעלים עין פה ושם, לשלוט בעצמי ובתגובות שלי. אני עדיין ממשיכה לעבוד על זה.

ובקטע המיני- אני באמת לא מצליחה להבין איך אחרי כל מה שעברתי, וכל מה שבעלי ראה (והוא ראה- תאמיני לי...), לא ירד אצלו הליבידו. אם לא הייתי פה גלויה בשם שלי, הייתי ממשיכה לכתוב על זה, אבל בכל זאת, אני לא אנונימית פה, והנושא מאוד אינטימי...

אבל שאלה לי לסיום- האם בעלך יצר גם קשר עם התינוק? מאכיל אותו? מחתל? הולך לטיול? מדבר אליו, מחייך אליו....? האם יוצא לכם להיות רק עם התינוק?- לדוגמא אחרי שהבנות הגדולות הולכות לישון...האם אתם חווים את האושר הזה גם ביחד?
חשוב חשוב חשוב שגם האבא יהיה שותף פעיל, ושיווצר קשר בינו לבין התינוק- תמיד, בלי קשר לאובדני הריון.
לפעמים נשים נוטות להשתלט, או לא לבטוח בבן הזוג, והן מרחיקות את הבעל, והוא מרגיש לא שייך. אני לא רומזת שזה המקרה. ממש לא. זו סתם היתה נקודה למחשבה.

מקווה שתמצאו את הדרך יותר לסלוח אחד לשנייה ויותר שיהיה לכם כוח האחד בשביל השנייה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[אם הבנות2]

בעלי מאוד מחובר לתינוק

כולנו
הוא אבא מדהים ומאוהב.
לרוב בערב נעלם... יושב עם חברים שכנים.
כל היום אנחנו ביחד בבית כן? אבל עדיין זה מבאס אותי

 

[שירהד1]

נפלא התיאור שלך אותו בתור אבא,

רק לא הבנתי איך אתם ביחד בבית כל היום? גם הוא עצמאי ועובד בבית?

בכל אופן, יש הבדל בין להיות בבית ולעבוד ולהיות עם הילדים ולמענם, לבין להיות ממש ביחד, אפילו רבע שעה. זה לא אותו הדבר.
מקווה שתשכילו להגיע לתקשורת יעילה ביניכם, ושתגידו האחד לשני גם מה מפריע, וגם את כל מה שאתם מעריכים אחד בשני.

חשוב לדעת לנהל משא ומתן זוגי, ולהגיע לעמק השווה, ככל שניתן.
לדוגמא: הוא רוצה ללכת מדי ערב לחברים שכנים? לך זה מפריע?-
תדונו על זה ותמצאו פיתרון. הוא רוצה 4 ערבים בשבוע, ואת רוצה 0 ערבים. תתפשרו על שניים, נניח...
זו סתם דוגמא, ומשא ומתן זוגי זה דבר שלא לוקח 4 שורות של כתיבה, אלא שעה או יותר של שיחה (לפעמים גם שיחות מתמשכות...).

אני פשוט מנסה לחסוך לך הרבה כסף על ייעוץ זוגי כעת או בעתיד.
בעיניי, כל זוג יכול להרוויח בענק מיעוץ זוגי, אבל מדובר באנרגיה, התארגנות עם הילדים וכסף (אם הולכים באופן פרטי).


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[אם הבנות2]

גם הוא עצמאי

אנחנו כל היום בבית ביחד
בגדול אני מעודדת אותו לצאת. אבל לפעמים כשהוא יוצא זה מפריע לי. אבל זה יושב על דברים מסוימים ולכן לא בא לי להגביל אותו מלצאת.
את לגמרי צודקת לגבי הלשבת ולדבר. אבל אני טיפה מיואשת. הגעתי למסקנה שהוא לעולם לא יבין אותי באמת. זה גם משחרר במובן מסוים כי אני כבר לא מנסה... ואז לא מתאכזבת.
נשמע דפוק. אבל מערכת יחסים בין גבר לאישה לעולם לא תהיה מושלמת.

 

[שירהד1]

ברור, אין מושלם-

אגב, לא חייבים להבין האחד את השנייה בשביל לכבד בקשות כאלו או אחרות...יש מלא דברים שאני לא מבינה בכלל את בעלי, והפוך. אנחנו אנשים שונים. אבל זה עוד לא אומר שאנחנו לא צריכים לנסות ולכבד בקשה כזו או אחרת, גם אם אנחנו ממש חושבים ו/או מרגישים הפוך.

תראי, אני מודה שאני מבוגרת ממך בעשור פחות או יותר, ויש לי גם תובנות שנובעות מהגיל ומנסיון החיים (שלא לדבר על התהליך הטיפולי שעברתי, שהביא אותי להרבה עבודה עצמית, וגם בזוגיות).
את תראי, כשתגיעי לגילי המופלג (42...), את תיזכרי בהתכתבות הזו, ותאמרי: "בחיי שהיא צדקה". אני כמובן צוחקת. אבל אני באמת מאחלת לכם שתמצאו את הדרך לתקשורת יותר יעילה ולשכלול יכולת המשא ומתן.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 

[אם הבנות2]

אני כבר עכשיו מבינה שאת צודקת

לדעתי זה משבר שקרה לנו אחרי כל לידה.. עכשיו זה יחסית סביר

 

[ו ו ר ד 7]

אתגר גדול לזוגיות

כל התהפוכות האלה הן אתגר עצום... מנסיון אישי אני ממליצה בחום על תמיכה חיצונית.

אצלינו - הוא לא היה מעונין בטיפול זוגי וזה לא באמת מה שהיה משמעותי, הלכתי לבד לטיפול וההשפעה היתה ממש מבורכת - גם על עצמי וגם על הזוגיות.

 

[ספרקית]

ברוכה הבאה

מאחלת לך הריון בריא, תקין ורגוע עד כמה שאפשר.

גם אצלנו האובדנים היוו אתגר רציני לזוגיות.
את ההריון הראשון שלנו איבדנו בחודש רביעי, שבוע לפני החתונה שלנו. היה נורא. בעלי התכנס בעצמו והרגשתי שלא קיבלתי ממנו את התמיכה לה הייתי זקוקה. הרגשתי שלא איכפת לו בכלל מהעובר שאיבדנו ושאני היחידה שמתאבלת עליו.
לא הלכנו לטיפול אבל אחרי תקופה (כמה חודשים) התחלנו לדבר המון. ניסיתי להסביר לו מה הייתי צריכה, מה חסר לי. לשמחתי הוא הקשיב.

באובדנים הבאים הרגשתי שהוא ממש הפנים, הקשיב לכל מה שביקשתי והשתדל מאוד ליישם. זה לא היה מושלם אבל עדיין, הערכתי מאוד את הניסיון.

בהריון הרביעי שלנו (שהסתיים באושר גדול) המצב היה מאוד מתוח. אומנם לא רבנו אבל שנינו היינו פקעות עצבים והתקשנו מאוד לתמוך אחד בשני. הבעיה שיש לנו היא בעיה גנטית הניתנת לאיבחון רק בסקירה מוקדמת. המצב עד הסקירה המוקדמת היה לא פשוט והסקירה עצמה זכורה לי כנוראית. בסיום הסקירה (שהיתה תקינה לחלוטין) בעלי אמר שהוא לא מוכן לעוד הריונות. לא מסוגל לעמוד שוב במתח הזה. המשך ההריון היה טיפה רגוע יותר אבל עדיין לא קל. ההריון היה רצוף אירועים והפחדות ואנחנו המשכנו להתקשות לתמוך זו בזה.

ועכשיו...הריון מפתיע. שבוע 8. בינתיים אנחנו שומרים על שפיות יחסית. אני חושבת שהרוב תלוי בי. כשאני רגועה, אז הבעל רגוע והבית רגוע. אני תוהה איך יהיה כשנתקרב לשבועות הגורליים עבורנו. רוצה כל כך שהסקירה תהיה תקינה ותהיה כבר מאחורינו.

 

[חיית בוקר]

אובדן היריון יכול להיות מבחן אמיתי לזוגיות

בהפלה שעברתי, אני גיליתי עד כמה בן הזוג שלי יכול להיות מכיל ותומך!
התאהבתי בו אפילו יותר...
אני מודה שהיה לי איזשהו כעס שאני לקחתי מאוד קשה את ההפלה, והוא היה יותר קר רוח וכהה חושים- אבל זה היה לטובה, זה עזר לי קצת לצאת מהסחרור הנפשי של ההפלה.

דווקא השליש הראשון של ההיריון הנוכחי היה אתגר ממש ממש גדול עבור הזוגיות שלנו. היו לי בחילות והקאות נוראיות, הייתי עצבנית וחסרת סבלנות לכולם, וממצב של תשוקה גדולה לבעלי- הגעתי למצב כזה שאני לא מסוגלת להריח את בעלי מרחוק או לישון איתו.
היה לבעלי לא פשוט בכלל! מבחורה "שמתקתקת עניינים" הפכתי לבחורה עייפה, כעוסה, רוטנת וקוטרית. הוא אפילו חווה גם בחילות ורזה 5 קילו בגללי (גם לא איפשרתי לו לבשל בבית- הייתי מקיאה מהבישולים). חוץ מזה, הייינו "קופצים" כל השליש הראשון למוקד (פעם/פעמיים בשבוע) כי היו לי דימומים, וכל הזמן בכיתי לו שאנחנו הולכים לאבד את העובר, כמו בהיריון הראשון. בעלי כל הזמן חיזק אותי והיה אופטימי.

אחרי השליש הראשון, שכבר התחלתי להרגיש טוב, עלו הרבה דברים בינינו שלא פתרנו בשליש הראשון כי לא הרגשתי טוב והיינו עסוקים בהשרדות- והיו לנו הרבה ויכוחים וריבים, אבל הצלחנו להתגבר עליהם.
אני לקחתי תמיכה נפשית כדי להתמודד עם החרדות, ועם השינויים שאני עברתי והזוגיות שלנו עברה בעקבות ההיריון. הטיפול עזר לי גם לראות את הצד של בעלי- שגם לו הייתה תקופה קשה, וגם להכיל את הקשיים שלו.

 

[shlomzi36]

תודה

תודה רבה על כל השיתופים. אומרים שצרת רבים חצי נחמה, אז מנחם לדעת שאנחנו עוברים קושי שהוא טבעי ומשותף לעוד הרבה. יחד עם זאת זה גם עצוב וקשה.
זה מדהים אותי שלפעמים הקושי הגדול שלי בהריונות האלה, זו ההתמודדות הזוגית וההבנה כמה הכל שביר בחיי.
מקווה ומתפללת לטוב, וכן, אם יש לכן המלצות על מטפל/ת זוגי/ת מוצלחים ותיקים ומקצועיים, עדיף מנסיון אישי, אז אשמח. אולי אולי הוא יסכים לבוא (אני התחלתי לעצמי גם)

 

[shlomzi36]

טיפול זוגי

מאזור המרכז

 

[חיית בוקר]

קיבלתי טיפול דרך עובדת סוציאלית של "מכבי"

לאחר אובדן ההיריון הקודם, צלצלתי ל"מכבי" ובקשתי שיחות עם עובדת סוציאלית מטעמם (באזור מגוריי- אזור השפלה). הסברתי שחוויתי הפלה ושישנן הרבה חרדות מהחוויה הזו. לאחר שנפגשתי עם העובדת הסוציאלית בפעם הראשונה- היא בחנה את מצבי והחליטה לבצע איתי שיחות על בסיס שבועי. המפגשים הם בחינם.
הייתה לי מטפלת זוגית מצויינת (גם עובדת סוציאלית עם התמחות בטיפול זוגי) שהלכתי אליה אחרי הגירושין שלי (אני נשואה בפעם השנייה) עוד לפני שהיתה לי זוגיות כי רציתי להתחיל זוגיות ממקום בריא. היא עזרה לי מאוד. ראיתי שמגיעים אליה הרבה זוגות נשואים יחד. היא לא זולה- אך אם את מעוניינת- אני יכולה לשלוח לך פרטים במסר פרטי.

 

[shlomzi36]

אודה לך מאוד