זוגיות ומחוייבות

[מוטרפת19]

תודה על

התגובה המעמיקה.
כפי שכתבתי בהודעה שלי, מצד אחד נורא טוב לי ונחמד לי בבית שלי ובשקט שלי, ומצד שאני אני אכן רוצה ומעוניינת לבדוק איך החיים איתו באותו הבית.
הוא מאוד איטי בכל מה שנוגע "לקידום " היחסים, וזה תמיד מצריך ממני דחיפונת קלה.
ספציפית בנושא הזה, הייתי רוצה שזה יגיע ממנו. אז אני ממתינה בעצבים
בכל הנוגע לטיפול, כבר הייתי, ועשיתי במשך חצי שנה, ואכן כמה דברים נפתרו עם עצמי.. מניחה שאין סוף לבעיות

 

[איש המתח]

אני בעד לא להלחיץ

אי אפשר לכפות על השני...

 

[מוטרפת19]

זוגיות ומחוייבות

בוקר טוב לכולם,
החלטתי לכתוב כאן בשעת לחץ ופאניקה. כנראה זה מקום המפלט שלי.
אז ככה.
אני בת 29, הספקתי כבר להתגרש לפני שנתיים ממערכת נישואים שעלתה על שרטון, ולמזלי ללא ילדים.
ההבניה החברתית אומרת שכל אישה צריכה להתחתן עד גיל מסויים, ולהביא ילדים, וכל הסיפור הנלווה לזה.
יש לי בנזוג, אוטוטו שנה, והוא איך להגיד במילים עדינות, יש לו פחד ממחוייבות, שבא והולך. הוא לא פריק של רגשות, מאוד אנליטי, מחושב וקר. מנהל את כל הזוגיות הזו על בסיס שיקולי התאמה גרידא. לאחרונה, ואחרי לא מעט שיחות שניהלנו, הסברתי לו את המהות והחשיבות של רגש עבורי, והוא החל להיפתח ולהביע רגש. כרגע אנחנו במצב טוב.
אממה, המשפחה שלי נורא לוחצת, כל הזמן אומרים לי, נו מה עם להתקדם, אנחנו רוצים לראות שאת לא נתקעת, ושאת לא שוקעת איתו, וכל שאר פניני החוכמה שהורים יודעים להגיד. זה ממשיך עם הסביבה שמבלבלת הרבה מאוד במוח, ואני מרגישה שאני נתקפת בחרדה ובפאניקה.
אין ספק, שהנישואים השאירו בי צלקת, והרגשה רעה, משהו שאני מתמודדת איתו יום ביומו. אבל הלחץ שמפעילים עלי, מועבר ישירות לבנזוגי.
אנחנו לא גרים יחד, ולמען האמת, דיי נוח לי שיש לי דירה משלי לחזור אליה.
לא אשקר שכן הייתי רוצה לבחון את הזוגיות שלנו תחת המיקרוסקופ.
אבל באותה הנשימה הייתי רוצה שזה יבוא ממנו, כי מה לעשות, אני זו שדוחפת כל הזמן קדימה אבל במתינות, כדי לא לגרום לו לפאניקה שגורמים לי.
אחרי שיחה שהיתה לנו שוב אתמול, ביררתי את כוונותיו כלפיי, והוא אמר שהוא לא מוותר עליי, אבל כרגע הוא לא חושב על חתונה וילדים, כרגע הוא לא שם, אבל זה משהו שהוא שואף אליו ואף רוצה, נאמר בעוד שנתיים שלוש לערך.
והנה שוב עולה התהייה והדילמה, האם שווה לחכות כ"כ זמן, שכן הסוף לא ידוע, והרי אני לא נהיית צעירה מיום ליום, והרי כולם לוחצים, ודוחקים אותי לפינה.
מיואשת, בפאניקה, ובעיקר בהיסטריה.

איך מתמודדים?

 

[A לוןA]

תראי-

יש כאן כמה נקודות-
האחת, יש כאן לחץ של המשפחה שלך. וברור שהם חושבים שהם לטובתך ורוצים שיהיה ך טוב- אבל הם מכניסים אותך להיסטריה פאניקה ולחץ. אז דבר ראשון, לקחת את כל דורשי טובתך ולהודיע להם בצורה חגיגית שלא ידחפו את האף שלהם ושאת לא רוצה לשמוע בשנה הקרובה שום דיבורי חתונה-ילדים-קשר-זוגיות. טוב לך ככה וזהו. כשתחליטי אחרת תודיעי להם. תודה על הדאגה- ועכשיו שקט.
בקשר לבחור- נו, מצאת לך תכשיט נאה, ואני מנחש שהפוך מהקודם. הבעיה היא שאת רוצה שיתנהג לפי השעון שלך (וגם יבין את זה בעצמו)- והוא, יש לו את השעון שלו.
אז בינתיים את מתעצבנת עליו בגלל משהו שהוא בכלל לא יודע שקיים.
אפקטיבי? לא ממש.
אף אחד לא קורה מחשבות, ואם את בוחרת בבן זוג אנליטי (שזה מילה יפה להגדיר חסום רגשית)- יש לזה יתרונות וחסרונות. אחד החסרונות הוא שאת צריכה ליזום ושרגש תקבלי ממנו בגרמים, לא בקילוגרמים.
&nbsp
אז לחכות שזה יבוא ממנו- כנראה שאין לך מה. אז אח משלוש- או שתחילטי שאת היוזמת בקשר, ותקחי על זה אחריות, או שמשיכי להתעצבן עד שזה יתפוצץ, או שתחתכי ותחפשי מישהו קצת פחות חסום וקצת יותר יוזם.
&nbsp
("כרגע לא מוותר עלי אבל גם לא רוצה להתקדם"- זו אחלה תשובה, רק לא מתאימה לך)

 

[מוטרפת19]

לי ולו היתה שיחה

מאוד רצינית, כפי שכבר הבנת, אני לא באמת בוחלת באמצעים.
אמרתי לו בצורה מאוד ברורה, שלא יבזבז לי את הזמן.
ושאם הוא לא רציני איתי, ולא רואה משהו מעבר, שישחרר.
לא רוצה למצוא את עצמי עוד שנה שוב מחפשת זוגיות, רק כי הוא לא סגור על עצמו.
היתה בינינו הבנה הדדית, ובסיומה שנינו יצאנו בהרגשה טובה.
נכון, הוא חסום רגשית, ואף אציין שאפילו נכה רגשית, משהו שהוא אגב מודע לו, ומתעמת עם עצמו מפעם לפעם.
השינוי שחל בו בתקופה שאנחנו יחד הוא עצום.
אין לי בעיה לקחת אחריות, ואף ליזום, מה שכן, לא הייתי רוצה להגיע למצב שבו הוא מרגיש שאני מכריחה. לכן אני מתייעצת, בתקווה למצוא את דרך הביניים.
&nbsp

 

[תומאס]

באתי מהראשי. יש לי שאלה לשאול אותך.

השאלה היא רצינית, בלי ציניות.
כבר עמדת עם מישהו מתחת לחופה ואני מניח ששניכם הייתם בטוחים שזה לכל החיים, אבל זה לא קרה. (אני כמובן לא יודע למה ומי אשם אם בכלל, אבל עובדה שהקשר הסתיים, כלומר משהו שם לא היה נכון).
את מכירה את הבחור אפילו לא שנה. מה כל הלחץ להאיץ את הקשר?
לא מלחיץ אותך יותר לעשות שוב פעם בחירה לא נכונה של בן הזוג?

 

[מוטרפת19]

מלחיץ בוודאי מלחיץ

ולכן חזרתי ואמרתי שאני לא רצה להתחתן..
אני כן רוצה להבין ולדעת שהזוגיות הזו היא נורמלית.
וזו הדרך לבחון אותה מקרוב (המגורים )

 

[תומאס]

יש כאלה שיחלקו עלי, אבל אני חושב כמוך, שאחת הדרכים לבדוק

זוגיות, היא לגור ביחד. כי יש הבדל בין להיפגש שלוש פעמים בשבוע לבין מגורים משותפים.
אני גם חושב שהרבה זוגות לא מדברים על העתיד המשותף ועל איך הוא ייראה בעיני כל אחד מהם (מקום מגורים, ילדים, שאיפות ותקוות וחלומות, וכו').
אם תרצי, תפני אלי בפרטי ואמליץ לך על סדנת הרצאות בנושא (אין לי שום קשר אישי או כספי לסדנא, מלבד זה שהייתי בא והיא עזרה לי לעשות סדר בנושא הזה שנקרא זוגיות).

 

[איש המתח]

מדוע ההורים מתערבים?

 

[מוטרפת19]

מדוע?

אני חושבת שזה טבעי שהם רוצים לראות את הילדה היחידה שלהם מסודרת בחיים. ומוצאת כבר את המקום שלה, במיוחד לאור כל התלאות שעברתי.
אני לא רואה ברצון שלהם משהו שגוי. אני מעריכה את הדאגה, אבל כנראה אני צריכה ללמוד לשחרר.

 

[איש המתח]

על כך מלמדים ש...

הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות.
&nbsp
אם כן, הורים על שלל כוונותיהם הטובות - מחוץ ל"דלת".
&nbsp
בנוגע לחתונה. עוד כמה שאלות:
אם זה היה קריטריון חשוב מדוע לא נאמר בתחילת ההיכרות?
אמרי לי. פרט לעובדה שהסטטוס שלכם היה 'נשואים' - חתונה הייתה משנה משהו ביחסים ביניכם

?
אם התשובה היא לא, אז מדוע הוא חושש להתחתן?
&nbsp
אציין כי בשונה משאר החברים פה שהשיבו לך, אני חושב ששנה זה אובר זמן להכיר כדי לבנות בית. מי כמוך כבר ראתה/התנסתה וגילתה שאת האדם מכירים באמת רק אחרי חופה.
&nbsp
שתזכי למצוא זיווג הגון ויפה.

 

[niki11111]

בחיים אין תעודות ביטוח את יודעת כבר

גם אם הוא היה סופר מחוייב, הייתם יכולים כמו שקרה לך להתגרש והיית צריכה למצוא זוגיות שוב.
לא צריך לבחון מערכת יחסים תחת מקרוסקופ, החיים זה לא ניסוי. בכלל אין "צריך" בעולם. אם היית אומרת אני אוהבת אותו ומאד רוצה לגור ביחד והוא פחות מתקדם הייתי אומרת יש צורך בתיאום ציפיות. אבל את אומרת שאת בעצמך מרגישה שטוב לך במקום הפרטי שלך ולהתקדם לאט. את רק בלחץ כי "צריך" וכי "סביבה" וכי "בזבוז זמן".

כל המושגים האלה ריקים. כי סביבה תמיד יש לה מה להגיד. ולהיות במערכת יחסים טובה זה לא בזבוז זמן. ולוותר על מערכת יחסים טובה או להכניס אותה לאנרגיות רעות ואולטימטומים רק בגלל שאולי עוד שנתיים היא תתברר כבזבוז זמן, זה פשוט חבל.

 

[מוטרפת19]

 

[פלונית30]

שימי רגע בצד את הסביבה הלוחצת

ותחשבי מה את באמת רוצה?האם את רוצה להתחתן?להביא ילדים?או שאת רוצה רק זוגיות בשלבים אלו של חייך?
תחשבי מה המטרה שלך בזוגיות כרגע
לפי מה שאת אומרת הוא לא ממהר...השאלה אם הציפיות שלכם תואמות, אם כן אז זה בסדר ואם לא לדעתי זו תהיה בעיה בהנחה ועשיתם שיחות על מה הלאה.