זוגיות זה קשה...

[incognito1980]

זוגיות זה קשה...

שלום לכולם ובהצלחה עם הפורום החדש. אני בת 22, בנזוגי מבוגר ממני בשנה - איש היי-טק. הוא מאד מצליח בתפקידו, מעין עילוי כזה, ממלא תפקיד גבוה בהתחשב בגילו. הבעיה היא שהוא שקוע בעבודה שלו עד לאוזניים. שימו לב לשעת כתיבת ההודעה - אני יושבת בבית ומחכה שהוא יחזור (טוב, אין לי עבודה מחר). כמה שאני מנסה לדבר איתו, הוא כועס וטוען שאני לא מבינה אותו, כי אני לא עובדת בעבודה כ"כ אינטנסיבית. אני דווקא מאד מעריכה את החריצות שלו, אבל נראה לי שהוא מגזים. שנית - הוא לא ממש בן 23 טיפוסי, ואין לו בכלל תחביבים או תחומי עניין חוץ מתחום עיסוקו. זה קצת מדכא אותי, כי לפעמים אני לא מוצאת עמו שפה משותפת ולפעמים זה מרגיז אותי שהוא לא רוצה להרחיב אופקים ולנסות משהו אחר חוץ מהעבודה הנצחית שלו. מה אתם אומרים - יש מה לעשות לגבי זה?

 

[incognito1980]

מקפיצה.

מישהו? יש לכם אולי רעיונות או תשובות בישבילי? קפוץ...קפוץ...

 

[רוית ב]

וורקוהוליק זו מחלה../images/Emo10.gif

אם בן הזוג שלך לא מוצא שום זמן עבורך ואפילו זמן עבורו לעשות עוד דברים כמו לכייף חוץ מלעבוד (בהנחה שהוא מספר לך ת'אמת כמובן.... אולי הוא משקר??....אולי הוא בכלל עושה חיים ואת חושבת שהוא בעבודה??? - אני לא מנסה להרגיז חלילה אבל צריך לשים לב למה שקורה בחיים שלך ומה לעשות החיים זה לא פיקניק) אם הוא באמת עובד בצורה כזו כל ימי חייו הוא יהיה כזה לא יראה את ילדיו (אם בכלל יהיה לו זמן לעשות כמה) ויהיה איש מאוד בודד ועצוב וימות צעיר מהתקפת לב מהלחץ בעבודה. איש כזה צריך טיפול ואת מותק צעירה - יכולה למצוא בן זוג שגם יפנה לך פינה בחייו - מגיע לך. זמן לכל דבר ועת לכל חפץ לא???

 

[open space]

באמת נשמע קשה קצת

לחיות עם וורקוהוליק שכזה. מה קורה בסופי שבוע, חגים? האם אז הוא לפחות שוקע ב ך? ועדיין זה פחות משנה בעיני מאשר העובדה שציינת, שאין לכם שפה משותפת כל-כך. זה אפעס קצת יותר בעייתי. עם העבודה אולי אין לך מה להתחרות, כי זה יוצא קצת קטנוני. אבל יש לך בהחלט זכות לדרוש קצת יותר תשומת לב. שימצא מאיפה לקחת, אם את חשובה לו. ואם את לא, אז כדאי שתדעי את זה

 

[open space]

איזה תסריט קודר רוית. הלכת רחוק../images/Emo8.gif

 

[yupy9]

לא כדאי שתפתחו עוד ניק? ../images/Emo6.gif

 

[ShirShir]

יו... כמה שזה מוכר לי.

יצאתי עם מר "היי-טק" וגם אצלי זה נראה ככה - הוא הגיע לביקורים "מזדמנים" באמצע הלילה. תעשי לזה סוף! (או בעצם, רק תנסי קצת למתן את המצב, פשרה זו דרך לזוגיות יותר טובה). הנה כמה רעיונות:

דברי עם המזכירה במשרדו ותבקשי לקבוע איתו פגישה דחופה בנוגע לפיתוח חדשני בתחומו. תקבעי מחוץ למשרד, במסעדה או בית קפה. כשהוא יגיע לפגישה, סביר להניח יהיה מופתע. אני מקווה בשבילך שהוא יחייך ותוכלי להסביר לו שקבעת איתו פגישה בלו"ז כי כבר שכחת איך הוא נראה בשעות אור היום

או שבאחד הלילות כשהוא יחזור עייף ממשרדו, תכיני לו ארוחת ערב חמה, כוס קפה טוב וכשתהיו רגועים ונינוחים תעלי את העניין. דברי איתו ותסבירי לו שאת מרגישה שסדר העדיפויות שלו לא היגיוני ולא הוגן ואת מרגישה כי הוא משקיע בעבודה יותר ממה שהוא משקיע בזוגיות שלכם. פשוט תהיו פתוחים וגלויים ותדברו, רק ככה תוכלו להבין אחד את השני ולעשות שינויים.

בהצלחה!!

 

[open space]

מעניין כמה בנות שמחו שההיי-טק נפל

 

[ShirShir]

../images/Emo8.gif אבל הטובים שורדים.....

ככה שנשארנו עם אותה בעיה

 

[seeyou]

לכולנו יש מטרות בחיים!../images/Emo24.gif

לא מוצאת עמו שפה משותפת ? אם כך הדבר חבל על הזמן...שלו ושלך.. נכון- הוא לא ממש בן 23 טיפוסי(זרוק,שמסתובב בעולם על חשבון האחרים..) אם את מחפשת כזה אז תעזבי אותו לאחרות... We never appreciate what we have until we lose it. יוסי

 

[ק א ס י ו פ א ה]

בדיוק היה כאן דיון מעניין באותו נוש

מה עושים עם בעל וורקוהוליק? וכדאי לך לעשות חושבים רציני. עכשיו זה קשה ומרגיז, מה יהיה אחרי שתתחתנו ויהיו ילדים? הרבה הרבה יותר גרוע. תהיי אם חד הורית מתוסכלת ומיואשת. ראיתי את זה קורה אצל חברות בדרגה כזו או אחרת. ולא בטוח שאפשר לשנות. זה אופי של אדם. אז מה עושים? מנסים להגיע לפשרה ששניכם יכולים לחיות איתה ולא משאירים את המצב ככה כי זה מתכון לאסון.

 

[אלמוגית 5]

אינקוגניטו בן זוגך מוצא את כל

הסיפוקים שלו בעבודה. ראשית הוא מבסס את מעמדו המקצועי. שנית כנראה שמענין אותו מה שהוא עושה והעבודה שלו היא ההובי שלו, האתגר שלו. נותנת לו אפשרות להתמודד עם דברים חדשים מעשירה אותו. הוא כנראה בחור רציני שחושב על התקדמות ועתיד במקצוע. שאלת את עצמך למה את בכל זאת אתו? את עדיין לא נשואה. את נמצאת אתו מרצונך החפשי, כנראה שבכל זאת יש בו משהו, כי את יכולה ללכת בכל רגע ולמצוא לך בחור של בילויים, אני מבינה את הקושי שלך בלבד אבל לא מצדיקה את טענותיך כלפיו. אגב אם נשים היו משקיעות כל כך בעבודה ייתכן שהפער במשכורות היה מצטמצם גם הוא. אצל גברים העבודה/הקריירה במקום ראשון אצל נשים לא כך, אצל אשה קודם הבית הילדים הבעל והעבודה הקריירה זה אחרון חביב. מה רע באדם עובד? אם הוא היה טיס בחברת תעופה והיה נעדר במשך ימים שלמים מה אז היית אומרת? שלא יטוס. נראה לי שאת לא מפרגנת לו.

 

[anonumous]

תברחי ממנו כמה שיותר מהר

וכמה שיותר רחוק. הייתי נשואה עם כזה טיפוס, זה חיים איומים ובודדים נורא ואם את לא בקטע של כיף לך להיות לבד (לי אין בעיה עם להיות לבד רק לא רציתי להיות נשואה ולבד) תסתלקי מהר. אני עובדת בהיי טק מספיק שנים בשביל להכיר כל מיני טיפוסים , יש מעט מאוד כאלו שבאמת עובדים עד כאלה שעות, כמו שכבר נרמז לך כאן, ואם זה בכלל קורה אלו מקרים חד פעמיים ובודדים ולא כשגרה. את צעירה, מה הלחץ להתחייב ולהתחתן ולחיות עם משהוא? תחיי, תבלי , תהני מהחיים ואל תמהרי להתחייב. דרך אגב - בסוף התגרשתי כי נמאס לי להיות רווקה עם טבעת נשואים....

 

[blue1001]

היי, חדשה כאן אבל אם תקראי את

ההודעה שלי למעלה תביני שאם תגרמי לו לקחת תחביבים או תחומי עניין הוא פשוט ישקע בהם באותה אינטנסיביות כמו שהוא משקיע בעבודתו. זו לא כמות העבודה, אלא צורה של אופי, אני לא הצלחתי לפתור את הבעיה ובעלי שהיה משקיע בעבודה מבוקר השכם ועד שעות הלילה הקטנות, כולל אחרי חצות במשך שנים, החליף את העיסוק הזה בעיסוק ובדיבור בלתי פוסק על התחביב החדש שלו - והתחביב בכל תקופת זמן משתנה, אולם צורת היחס לא משתנה. לכן אני מציעה לך קודם כל לא למצוא לו תחביבים או תחומי עניין מחוץ לתחומי עבודתו, אני ניסיתי וזה לא עבד בצורה בה רציתי שיעבוד. אתם עוד חדשים במערכת היחסים (לפחות מבחינת הגיל), תנסי לשנות משהו, אל תוותרי, אולי זה יעבוד, תעמידי לו עובדה, תקבעי שעת עבודה מקסימום, או ימי מפגש בהם הוא יסיים מוקדם יותר. המצב לא משתנה אחרי החתונה , עם ילדים, או במשך הזמן - זו תכונת אופי.

 

[habubnik]

עצתי לך..

לא משנים אנשים. ככה הוא. ואת לא יכולה, לא צריכה ולא אמורה לשנות אותו. זה לא משנה אם יש לו אופי התמכרותי, אם הוא ממש חולה על העבודה שלו או שהוא פשוט לא רוצה לבלות איתך את הזמן הזה... הדבר היחידי שחשוב ושבו את צריכה להתרכז זה מה שאת צריכה בשביל מערכת יחסים זוגית מאושרת וטובה. יש משפט מתוך שיר שאני נורא אוהבת שאומר: If love is no longer being served, you've got to leave the table. אם הוא נותן לך את מה שאת רוצה וצריכה, אז תלמדי לחיות עם המגבלות שבאות עם זה. אבל אם העיקר ברצונותיך הוא בדיוק מה שהוא מונע ממך, אז אולי כדאי שתזמיני חשבון. (סליחה על הבוטות והנחרצות, אבל בתכלס, אפשר להתפלסף על זה עד מחר. אין טעם לגרור מערכות יחסים שעושות לך חרא, ואם הן עושות לך טוב, אז לקבל את מה שרע...אין דבר כזה מושלם).