יוצרת עתיד
New member
זוגיות לאן?
נו לקראת יומהולדת
(שונאת ימי הולדת ו''מקללת'' אדם שהמציא את זה שביומהולדת חוגגים,
כמה דבילי? לחגוג עוד שנה שמתקרבים לקבר.. נו חשבתי רחוק, אז מזדקנים.. )
חשבתי לעצמי אולי למצוא זוגיות...
אם אני לא אפעל לקראת השינוי ,אך אחד לא יעשה זאת
לצערי ולמזלי המשפחה שלי לא לוחצת.. רק לפעמים מעירה בציניות..
אז התחלתי לחשוב על זוגיות, כשיצאתי לפני זמן מה מקשר ארוך, וכבר אני פנויה ריגשתי.
הבעיה מתחילה היא שאין לי זמן לתקוע את הפגישות עם הבנזוג שעוד לא הגיע...
אני לומדת ועובדת
וקריירה זה תמיד מקום ראשון אצלי...
למעשה אני לומדת כבר יותר מידי שנים ... כל שנה יש לי תירוץ של 'אני לומדת'
וכבר התחלתי לחשוד בעצמי-שהלימודים זה רק תירוץ (מצד שני אני חוששת שבנהזוג לא יבין שלימודים חשובים לי כל כך ויברח... )
נשארו לי עוד שנתיים ללימודים,
שזה אומר שזה יקרב אותי לגיל ה30 שממנו אני מפחדת כמו מאש...
ואני פשוט לא רוצה להרגיש תחושת פיספוס שכותבים פה בזמן האחרון...
תחושת פיספוס שפיספסתי את השנים היפות שלי... והצעירות... בלימודים.. (בתירוצים למעשה)
הרי בעוד שנתיים אני בטוח אלך ללמוד עוד משהו (כבר חושבת מה ואיפה-כדי להתמקצע יותר יותר)
או במילים אחרות
התירוצים לא יגמרו
מצד שני אני גרועה בלעשות דברים במקביל
בייחוד כשזה קשור לזוגיות...
הזמן הפנוי שיש לי הוא שישבת -שנגמר מאוד מהר...
ושבו אני נחה, מלימודים ועבודה העמוסים שלי...
זה הזמן שלי לעצמי...
ואם בנזוג יגזול ממני את הזמן שלי- אני ארגיש לחץ, שונאת לחץ ועומס בלוח זמנים...
בקיצור לא יודעת מה לעשות...
אולי שוב אני מתרצת תירוצים של חוסר זמן..
אשמח לאיזה תובנה \ביקורת\ הערה\ והארה\
שמישהו יגרום לי להתעורר לפני שאני אגיע לגיל 90 ללא זוגיות.
תכלס בגדול אני ממש לא בקטע של דיסני ופרפרים, לא מחפשת קליקים ולא התאהבות...
מאמינה שאהבה הכי טובה היא שבא עם הזמן...
רק רוצה זוגיות יציבה, שקטה עם הבנה ותקשורת טובה.. לבלות לפעמים ולחיות חיים של בחורה צעירה
ולא של ''קשישה'' שכמוני שכל החיים בבית... ולא יוצאת כבר... כבר שכחתי מה זה לבלות...
נו לקראת יומהולדת
(שונאת ימי הולדת ו''מקללת'' אדם שהמציא את זה שביומהולדת חוגגים,
כמה דבילי? לחגוג עוד שנה שמתקרבים לקבר.. נו חשבתי רחוק, אז מזדקנים.. )
חשבתי לעצמי אולי למצוא זוגיות...
אם אני לא אפעל לקראת השינוי ,אך אחד לא יעשה זאת
לצערי ולמזלי המשפחה שלי לא לוחצת.. רק לפעמים מעירה בציניות..
אז התחלתי לחשוב על זוגיות, כשיצאתי לפני זמן מה מקשר ארוך, וכבר אני פנויה ריגשתי.
הבעיה מתחילה היא שאין לי זמן לתקוע את הפגישות עם הבנזוג שעוד לא הגיע...
אני לומדת ועובדת
וקריירה זה תמיד מקום ראשון אצלי...
למעשה אני לומדת כבר יותר מידי שנים ... כל שנה יש לי תירוץ של 'אני לומדת'
וכבר התחלתי לחשוד בעצמי-שהלימודים זה רק תירוץ (מצד שני אני חוששת שבנהזוג לא יבין שלימודים חשובים לי כל כך ויברח... )
נשארו לי עוד שנתיים ללימודים,
שזה אומר שזה יקרב אותי לגיל ה30 שממנו אני מפחדת כמו מאש...
ואני פשוט לא רוצה להרגיש תחושת פיספוס שכותבים פה בזמן האחרון...
תחושת פיספוס שפיספסתי את השנים היפות שלי... והצעירות... בלימודים.. (בתירוצים למעשה)
הרי בעוד שנתיים אני בטוח אלך ללמוד עוד משהו (כבר חושבת מה ואיפה-כדי להתמקצע יותר יותר)
או במילים אחרות
התירוצים לא יגמרו
מצד שני אני גרועה בלעשות דברים במקביל
בייחוד כשזה קשור לזוגיות...
הזמן הפנוי שיש לי הוא שישבת -שנגמר מאוד מהר...
ושבו אני נחה, מלימודים ועבודה העמוסים שלי...
זה הזמן שלי לעצמי...
ואם בנזוג יגזול ממני את הזמן שלי- אני ארגיש לחץ, שונאת לחץ ועומס בלוח זמנים...
בקיצור לא יודעת מה לעשות...
אולי שוב אני מתרצת תירוצים של חוסר זמן..
אשמח לאיזה תובנה \ביקורת\ הערה\ והארה\
שמישהו יגרום לי להתעורר לפני שאני אגיע לגיל 90 ללא זוגיות.
תכלס בגדול אני ממש לא בקטע של דיסני ופרפרים, לא מחפשת קליקים ולא התאהבות...
מאמינה שאהבה הכי טובה היא שבא עם הזמן...
רק רוצה זוגיות יציבה, שקטה עם הבנה ותקשורת טובה.. לבלות לפעמים ולחיות חיים של בחורה צעירה
ולא של ''קשישה'' שכמוני שכל החיים בבית... ולא יוצאת כבר... כבר שכחתי מה זה לבלות...
