זוגיות פרק ב' במשבר רציני

azaria

New member
רק לא בהפתעה ולא כאקט אלים.

להודיע לו מראש שההכנות מקשות עליך ומאחר והוא עצמו לא משתתף אז בכוונתך להוריד את מינון ההכנות. אלא אם כן הוא יקח על עצמו לעשות א, ב, ג - הדברים האלה פשוט לא יעשו כי את עסוקה מספיק בלעשות ה, ו, ז. "איך הסתדרת עד עכשיו?!" - באמת היה קשה מאוד. תודה לך שעכשיו אתה שם לב. (בלי ציניות!)
 

ש מ ש 31

New member
זוגיות פרק ב' במשבר רציני

לפני כמה זמן שיתפתי אותכם שבעלי לא משתתף כמעט בהוצאות הבית ומבחינה כלכלית מאוד הפריע לי שרק אני צריכה לשלם הכל, אז היה שיפור שבוע שעבר והוא רכש 2 מוצרים שהיה צריך להחליף (בערך 5,000 ש"ח), מאוד הערכתי את זה! בסופש הילדים שלו היו צריכים להגיע ואני אוהבת לבשל ולאפות ולפנק את כולם כל אחד מה שהוא אוהב, עשיתי קניות השבוע (לבד הוא לא הרגיש טוב) ועדיין היו חסרים כמה דברים, בשעה 10:15 הוא היה אמור כבר לצאת לכיוון שלהם הם גרים רחוק מאיתנו, אני קמתי בשעה 06:00 והתחלתי לבשל ולארגן את הבית , יש לנו גם תינוקת והיא בכתה וצריך לטפל בה והוא עדיין ממשיך לישון , אני מחכה אולי סוף סוף הוא יקום ויעזור לי קצת, בשעה 08:30 הלכתי להעיר אותו והוא בשלו עדיין ישן (ד"א לא היה משהו מיוחד יום קודם הוא הלך לישון מאוד מוקדם ב-21:00 ) , בשעה 09:15 כבר התפרציתי ואמרתי לו שהוא חצוף שהוא לא קם לעזור לי נשאר לו בסה"כ שעה והוא עדיין צריך להתארגן והוא פתאום התחיל להתעצבן מה פתאום אני מדברת אליו ככה, אז א' הוא צודק שאני צריכה לדבר יפה אמרתי לו שהוא חוצפן ושהוא צריך לעזור בבית ואם הוא לא מתכוון לעזור אז עליי זה לא מקובל. ב' האם זה הגיוני שאני אבשל אארגן את הבית אלך עם התינוקות לקנות את הקניות החסרות והבן אדם קם ופשוט יוצא כאילו זה בית מלון? בנוסף הוא לא עוזר לי בכלל בבוקר בזמן שהוא ישן אני קמה מארגנת את הילדה והוא קם לעבודה רק ב 9:00 - 10:00 למרות שהוא אמור להתחיל לעבוד ב- 8:00, האם זה נראה הוגן שאני צריכה לעשות הכל והבנאדם פשוט ישן לו??????????????? - הוא עזב את הבית אתמול אמר שהוא לא יכול להמשיך שאני משפילה אותו , למרות שאני צודקת..
 
מה הכוונה שבעלך לא משתתף...

אין לכם חשבון משותף? באופן כללי אם בעלך לא שותף איתך, כדאי לבדוק מה קורה ביניכם, אבל לא מתי קם למה וכמה, או מה קנה למה וכמה, אלא באופן כללי - האם הוא שותף, ואם לא - למה לא.
 

ש מ ש 31

New member
אין לנו חשבון משותף

אני מוציאה וקונה לבית כמעט הכל הוא משתתף בסכום מזערי, הוא עדיין חייב לגרושה (לילדים שלו) מזונות+הפרשים שלא שולמו בזמן ועכשיו הוא לא יכול להשתלט על כל ההוצאות ביחד, אז כל דבר שהוא קונה אני צריכה להודות ולהכיר תודה שהוא עושה מאמץ
חבל רק שאף אחד לא מכיר לי תודה על כל מה שאני עושה.
 

azaria

New member
"למרות שאת צודקת" זה מילים שלו?

תראי, מאיך שאת מציגה את הדברים ברור שנדרש אצלכם שינוי גדול. גם בהתנהלות שלו וגם בהתנהלות שלך. הוא צריך לעשות יותר לטובת הבית. במיוחד כשמתארגנים לקראת בואם של ילדיו שלו. זה אמנם הגיוני שאת תקחי חלק בהכנות האלה, אבל ממש לא הגיושני שהכל יפול עליך בזמן שהאפנדי ישן לו. כמו שאמרת היטב - כאילו היה זה בית מלון. (מה זה עושה אותך? החדרנית, המנקה, הטבחית, המלצרית, צוות הבידור? כולם ביחד ועוד כמה דברים? אולי גם אינסטלטורית, חשמלאית וסבלית?) מצד שני גם ההתנהלות שלך דורשת שינוי. למה את מתרוצצת כל הבוקר ואוכלת את עצמך מבפנים? לא פלא שכשאת כבר מחליטה להגיד משהו אז זה יוצא בעצבים ופיצוצים ואמירות צורמות. זה קצת כמו במערכון העתיק של מנחם זילברמן שתקוע עם פנצ'ר במדבר, הולך הולך עד שרואה בית בודד מרחוק. מפמפם את עצמו כלהדרך על זה שאולי בעל הבית יוכלת להשאיל לו ג'ק אבל בטח ירצה כצת כסף בתמורה, ושזה הגיוני לבקש כמה עשרות שקלים, אבל אם ירצה למעלה ממאה שקל זה לא יפה, כי באמת מה זה לקחת ככה מאתיים שלוש מאות שקל ממסכן שתקוע במדבר? רק בגלל שאין לו ברירה אפשר לקחת ממנו אלף שקל? מה, יש לו אלפי שקלים מיותרים? אז למה לדרוש ממנו חמשת ששת אלפים שקל בשביל חתיחת ג'ק?! רק בגלל שברור שאפילו עדרת אלפים שקל הוא ישלם אם ידרשו זאת ממנו?! ..... עד שההוא מגיע לבית המרוחק הוא כבר כל כך כועס שכשפותחים לו הוא ישר צורח על המסכן שאין לו מושג מכלום: "תיקח את הג'ק שלך ותדחוף אותו לתחת!" והולך. בקיצור - אתם שניכם צריכים לשבת ולדבר ולתאם ציפיות. אולי בסיוע של יועץ זוגיות או פסיכולוג מתאים.
 

ש מ ש 31

New member
הסיפור כ"כ נכון אני באמת טוחנת לעצמי

את המוח עד שהתפוצצתי, והו "מסכן" לא מבין על מה (כאילו לא ברור לך שאתה צריך לעזור בבית לפני שאתה נוסע להביא את הילדים?)
 

azaria

New member
אנחנו הגברים...

קצת אוטיסטים בקטעים האלה. קודם כל, באמת לא מבינים שום דבר "הגיוני" או שהיינו צריכים לחשוב עליו בעצמנו, ואפילו רמזים. גם אם הם עבים כמו פיל! עד שלא אומרים לנו במילים מפורשות - זה בכלל לא מתחיל אפילו להיקלט ברדאר. ובנוסף, כשהבנה מצידנו תדרוש מאמץ, עבודה, עשיה, או כל פעולה לא ממש נוחה מבחינתנו - אז בכלל אין סיכוי שנבין. בטח שלא מעצמנו. עכשיו, כמובן שזו הכללה והקצנה. אבל את כל כך בקצה השני שבכלל לא יזיק לך לחשוב ולנהג כאילו שאכן כך בדיוק היא האמת. תתחילי להגיד יותר, ומוקדם יותר. ותנסי לא להגיד בצורה של "אתה צריך לעשות..." אלא אני צריכה שתעשה..." או "יעזור לי אם תעשה..."
 
למעלה