זוגיות
היי. אני בת 24 ובן זוגי בן 31, אנחנו בזוגיות כבר 6 שנים. אני באה ממשפחה מרובת ילדים 13 נפשות ולכן תמיד הייתי אדון לעצמי. החבר שלי בן יחיד וקשור לסינר של אמא שלו. בתחילת הקשר היה מושלם. די נקשרתי למשפחה שלו. אמא שלו נראיתה לי אדם מדהים, תמיד מפנקת ותומכת. אבא שלו פחות הוא קשוח, עצבני ושותה הרבה. כשעובר עליו יום טוב הוא פתאום נחמד ומחוייך, אבל זה די נדיר. אחרי שנה של זוגיות, כשכבר הייתי מאוהבת עד מעל הראש, הכל השתנה.
דברים התחילו להציק לי:
1.הוא מסתובב ליד אמא שלו בתחתונים, וגם היא מסתובבת לידו בתחתונים וחזייה כשהציצי שלה בחוץ. נראה לי הזוי בתור מישהי שבאה מבית מסורתי.
2.אבא שלו צועק מקלל ודורש, ולא אכפת לו אם אנחנו עסוקים.והחבר שכ”כ מפחד מאבא נעמד דום לכל בקשה או התקף זעם שלו.
3.הם מתקשרים כל שעה עגולה, לא משנה איפה אנחנו, הוא מחוייב לענות.
הם גם נכנסים לחדר מבלי לדפוק, פעם תפסו אותנו עירומים ....
4.בכל מריבה בין ההורים שלו, האמא מערבת אותו ושניהם יורדים על האבא ומסתגרים בחדר לצפות בסרט.
אני מאמינה שילד לא אמור להתערב בזוגיות של ההורים שלו, אלא אם כן קורה דבר חריג שדורש התערבות. בכלל, אני חושבת שזו הסיבה בגללה הם גם מרשים לעצמם להתערב ביחסים שלנו.
5.הוא לא מנשק אותי ליד אמא שלו ושומר ממני דיסטנס. דבר מוזר ולא מובן. כששאלתי אותו למה הוא ענה שזה לא מתאים. אפילו התוכניות שלנו נקבעות לפי התוכניות של ההורים שלו.
יום אחד כבר לא יכולתי עם הלחץ וחוסר הפרטיות ודיברתי איתו. כמובן שהוא לא הבין ולא הסכים איתי ורבנו. אחר כך הוא ניסה לחבק ולנשק אותי. ניסיתי להתרחק ממנו והוא נשכב מעליי במיטה. וכשהזזתי את הראש הצידה ראיתי את הדלת פתוחה למחצה ואמא שלו הציצה עלינו. קפאתי, הייתי בשוק. היא כמובן נעלמה. החבר שאל אותי מה קרה וסיפרתי לו. הוא לא האמין לי. אבל הבטיח לדבר איתה. היא הכחישה וכעסה עליו, היא הייתה איתו ברוגז 3 יום. והוא התעצבן עליי ואמר שאני מנסה לסכסך ביניהם. כ”כ נפגעתי. תמיד הייתי נחמדה אליהם ועזרתי בכל מה שביקשו באהבה.
כעסתי נורא אבל השתדלתי להתנהג כרגיל. באחד הימים יצאנו למלון בתל אביב, ואמא שלו לא הפסיקה להתקשר ולהגיד שמשעמם לה בבית. ביקשתי ממנו לומר לה שהוא מנתק את הטלפון ויתקשר אליה ביום שאחרי. הוא התעצבן אבל עשה את זה.ביום שאחרי כשהתקשר לשאול לשלומה, היא הודיע לו שהם בדרך אלינו עם הדודה והסבתא שלו. רתחתי מכעס. והוא? הוא כעס עליי שאני מתעצבנת ואפילו לא ניסה להבין אותי.כשהם הגיעו כמו תמיד הההורים רבו ביניהם ברוסית. וכולם התערבו לטובת האמא וצעקו על האבא. ואני? חייכתי כהרגלי, ניסיתי לשדר רוגע למרות שבפנים בערתי. רציתי להיקבר. הם החליטו שהולכים כולם לים ונסחבתי עם החבר בפנים חמוצות. וכשהיינו לבד ניסיתי לדבר איתו על זה והוא דאג להאשים אותי שאני שוב מסכסכת כשבסך הכל ניסיתי להסביר לו שזה לא תקין שבחופשה שלנו ההורים שלו יפתיעו ככה. ברחתי משם והוא נשאר במקום, הסתובבתי בעיר זרה, ובכיתי את הנשמה. החופשה שלי פשוט נהרסה.
אחרי 3 שנים שהתנדנדתי בין הבית של ההורים שלי לשלו, הודעתי לו שאני רוצה שנשכיר דירה. הוא אמר שהוא צריך להתייעץ עם אמא, והיא בכתה שתישאר לבד והוא אמר לי שבינתיים לא. כאב לי עליה, אבל לא נוכל לחיות איתם לנצח. החלטתי להשכיר לבד, חסכתי כסף. וכשהבין שאני רצינית, הוא הודיע לי שנחפש ונעבור ביחד. הוא הלך לראות דירות עם ההורים שלו, כי אמא שלו החליטה. ולמרות שכעסתי לא התלוננתי. גם כשרציתי לקנות דברים לדירה מסתבר שאמא שלו קנתה לנו הכל ללא ידיעתי！. עד היום אומרת תודה אבל לא רוצה להרגיש חייבת. אחרי חצי שנה בדירה החבר התייעץ עם אמא על מעבר דירה בלי לעדכן אותי. היא שמחה לספר לי על זה ולשאול אם אני יודעת ואני צחקתי ואמרתי שכן למרות שלא היה לי מושג. כששאלתי אותו על זה הוא ניסה לשקר לי שדיבר איתי ושכחתי. ובסוף עוד התעצבן שאני נפגעת משטות כזו. מאז שהוא הציע לי אירוסין ללא ידיעתה של האמא, והיא כעסה עליו, הוא לא עושה צעד בלי המילה שלה. זה מכעיס אותי נורא אבל אני מרגישה שבגלל הנתינה שלהם, אין לי זכות לומר מילה. מרגישה כפוית טובה כשמתלוננת. וגם החבר לא מבין מה הבעיה שלי עם ההורים שלו, כי הם עוזרים לנו מאוד. היום לא אומרת מילה, כי הבנתי שזה רק הורס לי את מערכת היחסים איתו. מדברת ומתראה פחות עם ההורים שלו. הוא פוגש אותם כל שבוע לבד. מתרצת שיש לי לחץ בעבודה ותוכניות אחרות. והאמת יש לי שקט. כמובן שזה לא יכול להימשך ככה, כי אני בעד לזכות במשפחה חדשה. אבל לא דימיינתי כזו משפחה. מפחדת להביא ילדים. ושהמצב יהיה גרוע יותר. מפחדת שהם יתערבו וגרוע מזה יחליטו בנושא כמו חינוך הילדים וניהול הבית שלנו. מה לעשות?！
היי. אני בת 24 ובן זוגי בן 31, אנחנו בזוגיות כבר 6 שנים. אני באה ממשפחה מרובת ילדים 13 נפשות ולכן תמיד הייתי אדון לעצמי. החבר שלי בן יחיד וקשור לסינר של אמא שלו. בתחילת הקשר היה מושלם. די נקשרתי למשפחה שלו. אמא שלו נראיתה לי אדם מדהים, תמיד מפנקת ותומכת. אבא שלו פחות הוא קשוח, עצבני ושותה הרבה. כשעובר עליו יום טוב הוא פתאום נחמד ומחוייך, אבל זה די נדיר. אחרי שנה של זוגיות, כשכבר הייתי מאוהבת עד מעל הראש, הכל השתנה.
דברים התחילו להציק לי:
1.הוא מסתובב ליד אמא שלו בתחתונים, וגם היא מסתובבת לידו בתחתונים וחזייה כשהציצי שלה בחוץ. נראה לי הזוי בתור מישהי שבאה מבית מסורתי.
2.אבא שלו צועק מקלל ודורש, ולא אכפת לו אם אנחנו עסוקים.והחבר שכ”כ מפחד מאבא נעמד דום לכל בקשה או התקף זעם שלו.
3.הם מתקשרים כל שעה עגולה, לא משנה איפה אנחנו, הוא מחוייב לענות.
הם גם נכנסים לחדר מבלי לדפוק, פעם תפסו אותנו עירומים ....
4.בכל מריבה בין ההורים שלו, האמא מערבת אותו ושניהם יורדים על האבא ומסתגרים בחדר לצפות בסרט.
אני מאמינה שילד לא אמור להתערב בזוגיות של ההורים שלו, אלא אם כן קורה דבר חריג שדורש התערבות. בכלל, אני חושבת שזו הסיבה בגללה הם גם מרשים לעצמם להתערב ביחסים שלנו.
5.הוא לא מנשק אותי ליד אמא שלו ושומר ממני דיסטנס. דבר מוזר ולא מובן. כששאלתי אותו למה הוא ענה שזה לא מתאים. אפילו התוכניות שלנו נקבעות לפי התוכניות של ההורים שלו.
יום אחד כבר לא יכולתי עם הלחץ וחוסר הפרטיות ודיברתי איתו. כמובן שהוא לא הבין ולא הסכים איתי ורבנו. אחר כך הוא ניסה לחבק ולנשק אותי. ניסיתי להתרחק ממנו והוא נשכב מעליי במיטה. וכשהזזתי את הראש הצידה ראיתי את הדלת פתוחה למחצה ואמא שלו הציצה עלינו. קפאתי, הייתי בשוק. היא כמובן נעלמה. החבר שאל אותי מה קרה וסיפרתי לו. הוא לא האמין לי. אבל הבטיח לדבר איתה. היא הכחישה וכעסה עליו, היא הייתה איתו ברוגז 3 יום. והוא התעצבן עליי ואמר שאני מנסה לסכסך ביניהם. כ”כ נפגעתי. תמיד הייתי נחמדה אליהם ועזרתי בכל מה שביקשו באהבה.
כעסתי נורא אבל השתדלתי להתנהג כרגיל. באחד הימים יצאנו למלון בתל אביב, ואמא שלו לא הפסיקה להתקשר ולהגיד שמשעמם לה בבית. ביקשתי ממנו לומר לה שהוא מנתק את הטלפון ויתקשר אליה ביום שאחרי. הוא התעצבן אבל עשה את זה.ביום שאחרי כשהתקשר לשאול לשלומה, היא הודיע לו שהם בדרך אלינו עם הדודה והסבתא שלו. רתחתי מכעס. והוא? הוא כעס עליי שאני מתעצבנת ואפילו לא ניסה להבין אותי.כשהם הגיעו כמו תמיד הההורים רבו ביניהם ברוסית. וכולם התערבו לטובת האמא וצעקו על האבא. ואני? חייכתי כהרגלי, ניסיתי לשדר רוגע למרות שבפנים בערתי. רציתי להיקבר. הם החליטו שהולכים כולם לים ונסחבתי עם החבר בפנים חמוצות. וכשהיינו לבד ניסיתי לדבר איתו על זה והוא דאג להאשים אותי שאני שוב מסכסכת כשבסך הכל ניסיתי להסביר לו שזה לא תקין שבחופשה שלנו ההורים שלו יפתיעו ככה. ברחתי משם והוא נשאר במקום, הסתובבתי בעיר זרה, ובכיתי את הנשמה. החופשה שלי פשוט נהרסה.
אחרי 3 שנים שהתנדנדתי בין הבית של ההורים שלי לשלו, הודעתי לו שאני רוצה שנשכיר דירה. הוא אמר שהוא צריך להתייעץ עם אמא, והיא בכתה שתישאר לבד והוא אמר לי שבינתיים לא. כאב לי עליה, אבל לא נוכל לחיות איתם לנצח. החלטתי להשכיר לבד, חסכתי כסף. וכשהבין שאני רצינית, הוא הודיע לי שנחפש ונעבור ביחד. הוא הלך לראות דירות עם ההורים שלו, כי אמא שלו החליטה. ולמרות שכעסתי לא התלוננתי. גם כשרציתי לקנות דברים לדירה מסתבר שאמא שלו קנתה לנו הכל ללא ידיעתי！. עד היום אומרת תודה אבל לא רוצה להרגיש חייבת. אחרי חצי שנה בדירה החבר התייעץ עם אמא על מעבר דירה בלי לעדכן אותי. היא שמחה לספר לי על זה ולשאול אם אני יודעת ואני צחקתי ואמרתי שכן למרות שלא היה לי מושג. כששאלתי אותו על זה הוא ניסה לשקר לי שדיבר איתי ושכחתי. ובסוף עוד התעצבן שאני נפגעת משטות כזו. מאז שהוא הציע לי אירוסין ללא ידיעתה של האמא, והיא כעסה עליו, הוא לא עושה צעד בלי המילה שלה. זה מכעיס אותי נורא אבל אני מרגישה שבגלל הנתינה שלהם, אין לי זכות לומר מילה. מרגישה כפוית טובה כשמתלוננת. וגם החבר לא מבין מה הבעיה שלי עם ההורים שלו, כי הם עוזרים לנו מאוד. היום לא אומרת מילה, כי הבנתי שזה רק הורס לי את מערכת היחסים איתו. מדברת ומתראה פחות עם ההורים שלו. הוא פוגש אותם כל שבוע לבד. מתרצת שיש לי לחץ בעבודה ותוכניות אחרות. והאמת יש לי שקט. כמובן שזה לא יכול להימשך ככה, כי אני בעד לזכות במשפחה חדשה. אבל לא דימיינתי כזו משפחה. מפחדת להביא ילדים. ושהמצב יהיה גרוע יותר. מפחדת שהם יתערבו וגרוע מזה יחליטו בנושא כמו חינוך הילדים וניהול הבית שלנו. מה לעשות?！