זוהי דרכו של העולם.
יצא לכם לשמוע את המשפט הזה?
יצא לכם לומר אותו?
לי אישית קצת יצא מהאף לשמוע את המשפט הזה.
ולמה פתאום אני צריכה לשמוע אותו כל כך הרבה? יש לי משהו על הפנים שאומר שאני צריכה לשמוע אותו? וככל ששומעים אותו יותר הוא בסופו של דבר מנחם? הוא מרגיע? הלוואי.
לפני חודשיים וחצי, הייתי בעולם אחר, בחיים אחרים.
חיים של מחשבות שנראות היום חסרות חשיבות כמו לאיזה סרט הולכים ביום שישי בערב, מה לובשים לעבודה ומתי יוצאים לחופש.
חיים שבהם פניתי לא פעם לבורא עולם ואמרתי לו פשוט... תודה.
תודה על רגעים של אושר מידי יום, תודה על משפחה נפלאה, על ילדים מתוקים, על בעל מקסים. תודה על האהבה.
שאלתי אותו באחד הימים, סתם בשיא התמימות:"מה כבר יכול להרוס לי?"
ועל השאלה הספציפית הזו הוא כנראה מאד רצה לענות לי. הוא תמיד עונה לי. על כל שאלה, על כל בקשה. תמיד!
(ואתם בטח תאמרו:"נו, ולא ביקשת מיליון דולר.....")
בורא עולם אף פעם לא אכזב אותי. או אולי זו רק האמונה שלי שיש לכל דבר מטרה? יש לכל דבר בחיים סיבה? תמיד יש משהו מעבר להבנה המוגבלת שלי כאדם, כאפס?
והתשובה שלו לימדה אותי עד כמה אני שברירית. עד כמה כולנו, בני האדם, כל כך פגיעים, כל כך קטנים. שאסור בתכלית האיסור לקחת דברים או אנשים כמובנים מאליהם.
שום דבר לא מובן מאליו. לכל דבר יש סיבה. לכל אדם בעולם יש תפקיד. זוהי דרך העולם. ואם אותו אדם סיים את תפקידו, הגיע הזמן לעבור הלאה? מה זה הלאה?
אז מספיק. לא רוצה לשמוע את המשפט הזה יותר. לא רוצה שיביטו בפנים נטולות האיפור, יבחינו בעצב בעיניים, בחיוורון, ויחשבו שדווקא המשפט הזה יגרום לי להתנחם. מספיק!
פתאום כולם מייצעים, כולם "מבינים", כולם חכמים.
וכ-ו-ל-ם יודעים ומזכירים: "זוהי דרכו של העולם".
טוב, הבנתי. יש מישהו שלא הבין????
פוסט קצת כבד לשעה קצת מאוחרת.
לילה טוב
יצא לכם לשמוע את המשפט הזה?
יצא לכם לומר אותו?
לי אישית קצת יצא מהאף לשמוע את המשפט הזה.
ולמה פתאום אני צריכה לשמוע אותו כל כך הרבה? יש לי משהו על הפנים שאומר שאני צריכה לשמוע אותו? וככל ששומעים אותו יותר הוא בסופו של דבר מנחם? הוא מרגיע? הלוואי.
לפני חודשיים וחצי, הייתי בעולם אחר, בחיים אחרים.
חיים של מחשבות שנראות היום חסרות חשיבות כמו לאיזה סרט הולכים ביום שישי בערב, מה לובשים לעבודה ומתי יוצאים לחופש.
חיים שבהם פניתי לא פעם לבורא עולם ואמרתי לו פשוט... תודה.
תודה על רגעים של אושר מידי יום, תודה על משפחה נפלאה, על ילדים מתוקים, על בעל מקסים. תודה על האהבה.
שאלתי אותו באחד הימים, סתם בשיא התמימות:"מה כבר יכול להרוס לי?"
ועל השאלה הספציפית הזו הוא כנראה מאד רצה לענות לי. הוא תמיד עונה לי. על כל שאלה, על כל בקשה. תמיד!
(ואתם בטח תאמרו:"נו, ולא ביקשת מיליון דולר.....")
בורא עולם אף פעם לא אכזב אותי. או אולי זו רק האמונה שלי שיש לכל דבר מטרה? יש לכל דבר בחיים סיבה? תמיד יש משהו מעבר להבנה המוגבלת שלי כאדם, כאפס?
והתשובה שלו לימדה אותי עד כמה אני שברירית. עד כמה כולנו, בני האדם, כל כך פגיעים, כל כך קטנים. שאסור בתכלית האיסור לקחת דברים או אנשים כמובנים מאליהם.
שום דבר לא מובן מאליו. לכל דבר יש סיבה. לכל אדם בעולם יש תפקיד. זוהי דרך העולם. ואם אותו אדם סיים את תפקידו, הגיע הזמן לעבור הלאה? מה זה הלאה?
אז מספיק. לא רוצה לשמוע את המשפט הזה יותר. לא רוצה שיביטו בפנים נטולות האיפור, יבחינו בעצב בעיניים, בחיוורון, ויחשבו שדווקא המשפט הזה יגרום לי להתנחם. מספיק!
פתאום כולם מייצעים, כולם "מבינים", כולם חכמים.
וכ-ו-ל-ם יודעים ומזכירים: "זוהי דרכו של העולם".
טוב, הבנתי. יש מישהו שלא הבין????
פוסט קצת כבד לשעה קצת מאוחרת.
לילה טוב
