זוהר זהבית צין ז"ל - אחת משלוש

זוהר זהבית צין ז"ל - אחת משלוש

כשהייתי בכיתה א' הייתה לי בייביסיטר צמודה .. יותר נכון צמודה למיטה .. דודה שלי היקרה הייתה בהריון ענק.. עם שלישיה .. ככה שאיך שהייתי חוזרת מבי"ס הייתי נכנסת לה למיטה ומשחקות ביחד עד שאמא הייתה חוזרת מהעבודה.. לקראת סוף כיתה א' ולפני התאריך המשוער נולדה לנו שלישית בנות מהימות הילה זהבית וחלי . לא הייתה מאושרת ממני.. לימים הייתי אני לבייביסיטר שלהן... גדלנו כמו אחיות.. בחנוכה 2006 הייתה הפעם האחרונה שהתראינו בהרכב מלא..זהבית סיימה טירונות, האחיות שלה לא התגייסו עדיין אני הייתי בהכנות לחתונה ואמא שלי שלי ארגנה ערב נר ראשון לכל המשפחה התמונה האחרונה שאני זוכרת זה את זהבית במעיל צבאי ומדים מבקשת שאני לא אשכח אותה להביא לה הזמנה שתוכל להגיע לחתונה אבל לחתונה זהבית לא הגיעה .. בפברואר 2006 כשלושה שבועות לפני החתונה שלי זהבית נהרגה.. משאירה אחריה אחיות תאומות מפורקות.. השלישיה שלנו הופרדה לנצח.. זהבית נהרגה בתאונת דרכים בדרך לבסיס ביום גשום במיוחד.. היא הייתה נהגת בוס... אבל המפקד שלה אהב לנהוג והיא הייתה רק מארחת לו חברה כשנהג.. פחות מחודשיים הייתה בצבא כשנהרגה.. באותו בוקר הוא איחר להביא אותה סיפר לה שיצא לבלות (אמא שלה דיברה איתה בטל' במהלך הנסיעה רגע לפני..) אז הם מיהרו נורא לבסיס ותנאי הטבע (כך נאמר במשפט הצבאי) הכריעו את הגורל.. אחרי שנתיים של משפט צבאי בו ניצבנו בהרכב מלא כל המשפחה הוא יצא זכאי.. הוא נהג הרבה מעל המהירות המותרת כשבחוץ גשם זלעפות וברד קשה ובכל זאת השופטים הצבאיים החליטו שזהבית לא נהרגה באשמתו. בבית המשפט מתייחסים אלינו כמו פושעים יש עליו הגנה של משטרה צבאית ועלינו הגנה שלא נפגע בו.. אפיו עם סיכת ראש לא נתנו לי להכנס למשפט.. ולנו אין צד בעיניין המשפחה היא לא פונקציה הצבא הוא שתובע אותו עו"ד חיילת צעירה מול עו"ד בולדוזר אזרחי ... ובנתיים הוא מקבל תפקידים ומביא ילדים ועולה בדרגות והיא מהפכת בקברה.. היום מתקיים השלב הסופי של המשפט החוזר, אני לא רוצה עונש (מקווה שרגשי האשמה שירדפו אותו כל חייו יספקו) אבל אני רוצה שיודה שיקום ויגיד הרגתי אותה.. כבר ראינו בתקשורת מקרים של הרג בכביש והעונשים כבדים אך כשמדובר בקצין צבאי בכיר פתאום אין עונש ולמרות שבמשפט עולה שנהג במהירות מופרזת הוא יוצא נקי.. אז איפה הצדק?? אני מניחה שאפשר יהיה לעשות משהוא רק דרך אמצעי התקשורת אבל אין לנו מושג איך להגיע אליה.. אז אם למשהי הסיפור נגע והיא יודעת איך להזיז הרים אני אשמח לעזרה ותודה למי שהגיע עד הלום ..
 

eaz1514

New member
הסיפור שלך מאוד עצוב

ונגע לליבי. מעבר לצער על הנסיבות הטרגיות של מותה של זהבית ז"ל וההשתתפות בצערכם, יש לי עו"ד מעולה לענייני תעבורה אולי היא יכולה לעזור או להפנות אותך. אם את רוצה אשלח לך פרטים במסר או מייל. כמו כן אנימציעה שתעתיקי את הודעתך לפורום דיני תעבורה כאן בתפוז אולי מישהו שם יכול לעזור.
אילנה
 

רונן ס

New member
היי סומסומית

קודם כל אני משתתף בצערך על האובדן הקשה מנשוא. עם כל הכאב זה נשמע כאילו שעדיין לא התחלת בעיבוד האבל שלך. הזירה בה מתקבלות הכרעות בנושאים כאלו היא הזירה המשפטית. מדוע לא יכולתם להעזר בשרותיהם של עו"ד פרטיים ולא צבאיים? בכל אופן זה נשמע כאילו לא שחררת עדיין. למרבה הצער והכאב שום דבר לא יחזיר את זהבית. גם לא הודאה או הרשעה של אותו נהג. אולי כדאי לשחרר את הנושא לאחר שנתיים ולנסות לחזור לשגרת חיים? אני זוכר היטב את האסון שלי ואת כל השאלות שהגיעו אחר כך ואת הייסורים הנוראיים שלא נותנים מנוח לגוף ולנפש. מתי שהוא החלטתי שאני מוכרח להפסיק להתעסק בכל מה שיכולתי לעשות כדי למנוע את המוות של בת זוגתי והבנתי שזה מבוי סתום שמוליך אותי לאבדון במקום לארגון מחדש של חיי. אני יודע שהתגובה שלי אינה שגרתית מכיוון שאולי תיתפס כלא אמפטית אך אני מציע עוד זווית למצב- את יכולה להמשיך ולרדוף את הנהג עד יום מותו אך האם זה יחזיר את זהבית? ייתכן שהוא באמת אינו אשם ולמרבה הצער היתה זו תאונה בלתי נמנעת? ואם בכל זאת אינך מצליחה להרפות אולי תערערי כשהפעם תעזרי בשרותיהם של עו"ד פרטיים? ואולי אותו ילד שכן אשם במותה אך בוודאי לא עשה זאת בכוונה (בניגוד למשל לתאונת פגע וברח) מתייסר בעצמו כבר שנתיים? אני לא חושב שאמצעי התקשורת יכולים לעזור. הריפוי מגיע ממקום אחר, מקום שבו תוכלו להניח לזה ולהתחיל לשקם את חייכם. בידידות, רונן
 

eaz1514

New member
רונן היקר, אוי השם שלך ../images/Emo7.gif .........

התשובה שלך לא סתמית, ממש לא. חיפשתי ומצאתי את נסיבות אובדנך את בת אל חברתך היקרה. נסיבות המוות כאן משחקות תפקיד חשוב ביכולת "לשחרר". רונן שלי חלה בלוקמיה ונפטר לאחר 4.5 שנים של מאבק עיקש והתגייסות טוטאלית של מאות אנשים וגופים שונים , הורים נוספים בפורום הזה התנסו במאבק שכזה. כשהכל נגמר מבחינתנו לצד הכאב הקורע הרגשנו ש"עשינו הכל" ויכולנו להתחיל לנסות לעבד את רגשותנו ולהתרכז בלנסות לתפוס את גודל האסון ולטווח הארוך קבלה וחזרה לשגרה מסוימת שבכל מקרה היא שגרה חדשה לגמרי ממה שהכרנו קודם. נראה לי שזה המצב של סומסומית, היא חייבת לעצמה את ה"עשינו הכל" נכון זה לא יחזיר את זהבית, כמו שזה לא מחזיר לנו את ילדינו, אבל זה מאפשר להמשיך הלאה בלי רגשות של אולי יכולנו ........ אולי לא ניסינו..... אילו עשינו .............. אילנה, אמא של רונן
 

חיה אש

New member
סומסומית היקרה

נדמה לי שקראתי כתבה ב"מחנה" לפני כחודשיים ראיינו את האחיות שלה . כל כך עצוב ואני מבינה את הרצון שהנהג ייענש לצערי אין לי רעיונות אולי באמת כדאי לפנות לעו"ד אזרחי אם זה אפשרי.
 
למעלה