הדרדסית הנשית
New member
זווית אחרת של אהבה...../images/Emo23.gif
לילות של זיקה לימים עברו, כל יום קמה בבוקר מעירה את ילדיה מלבישה אותם מכינה את השוקו הסנדוויצ´ים ומשלחת אותם לבית הספר והגן בנשיקה.. ואז בדרכה לעבודה מקשיבה לחדשות הבוקר והשירים בין לבין שמונה וחצי לערך מגיעה למשרד מפעילה את המחשב, קמה מכינה לה כוס קפה מברכת בבוקר טוב את חבריה לעבודה ומתיישבת אל מול השולחן, ומקלידה את העבודה הנדרשת לאותו יום, אבל כרגיל מדי פעם מציצה אם הגיע מייל חדש... יום אחד בעודה מכניסה מייל הגיע מכתב אליה: לימור יקרה בוקר טוב, שבועות שאני צופה בך מרחוק, כל יום שנגמר שרואה אותך יוצאת מהמשרד הביתה לבי כבר מייחל לבוקר הבא שיגיע, התאהבתי ברוגע שלך, במבט המיוחד שלך, כל כך רוצה להתייצב מולך ולשוחח איתך וחושש מעוצמתך, מרגיש כזה אבוד... רוצה להכיר אותך מקרוב, לדעת את אישיותך התרשי לי?... מצפה לתגובתה ממך, שלך, ר. בעודה קוראת את המייל המוזר הזה הסיטה את ראשה לצדדים לראות אם מישהו מסתכל עליה האם מישהו שם לב אליה, וכלום לא קורה בחדר, ממולה הייתה רק אתי, שעבדה איתה כבר חמש שנים, והייתה עסוקה בעבודתה.. היא סגרה את המייל, וחזרה להתעסק בעבודתה, למרות שהמחשבה על המייל שקבלה לא עזבה אותה, בצהרים שאלה את אתי אם היא רוצה להצטרף אליה לארוחת צהרים, שהיא זקוקה לאוזן קשבת היא רצתה לשוחח עם מישהי..ואתי נענתה להצעתה. הן יצאו לארוחת צהרים, ואז היא סיפרה לאתי אודות המייל, ואמרה שזה ממש מסתובב בראשה מהבוקר, אתי הציעה לה לענות למייל להיענות לאתגר, "אז מה לימור היא אמרה לה כל חייך סובבים כשיגרה אחת גדולה קחי אומץ, עני לו תראי מי זה, מי יודע מה יקרה...", אבל לימור ידעה שאהבה מאוד את בעלה, ומעולם לא בגדה בו, ומאוד חששה מה יקרה אם... הן חזרו מארוחת הצהרים והיא החליטה שהיא אוזרת אומץ ומשיבה למייל, פתחה את המייל לחצה על השב לשולח והחלה כותבת לו: שלום לך ר. יקר, קבלתי את המייל ממך, ואני מאוד תמהה וסקרנית לדעת מי אתה ? ספר על עצמך יותר, על חייך, ואם אפשר אל תחשוף את עצמך, מוכנה לשתף איתך פעולה להתכתב איתך, אבל בתנאי שלא נחשוף פרטים מהחיים, שהכול יושאר וירטואלי בינינו, התסכים? שלך , לימור ושלחצה על שלח אחרי היסוס של דקה שנראתה לה ארוכה... אחר הצהרים חזרה הביתה שיחררה את המטפלת כמו ביום יום, נכנסה להתרחץ, שכל הזמן מסתובבות בראשה המחשבות עליו, על הכותב האנונימי, בערב בעלה חזר מן העבודה, הם ישבו לאכול יחד, ודיברו על דברים שבשגרה..וכך נסגר לו עוד יום יום שיגרתי בחייה.. המשך יבוא...
לילות של זיקה לימים עברו, כל יום קמה בבוקר מעירה את ילדיה מלבישה אותם מכינה את השוקו הסנדוויצ´ים ומשלחת אותם לבית הספר והגן בנשיקה.. ואז בדרכה לעבודה מקשיבה לחדשות הבוקר והשירים בין לבין שמונה וחצי לערך מגיעה למשרד מפעילה את המחשב, קמה מכינה לה כוס קפה מברכת בבוקר טוב את חבריה לעבודה ומתיישבת אל מול השולחן, ומקלידה את העבודה הנדרשת לאותו יום, אבל כרגיל מדי פעם מציצה אם הגיע מייל חדש... יום אחד בעודה מכניסה מייל הגיע מכתב אליה: לימור יקרה בוקר טוב, שבועות שאני צופה בך מרחוק, כל יום שנגמר שרואה אותך יוצאת מהמשרד הביתה לבי כבר מייחל לבוקר הבא שיגיע, התאהבתי ברוגע שלך, במבט המיוחד שלך, כל כך רוצה להתייצב מולך ולשוחח איתך וחושש מעוצמתך, מרגיש כזה אבוד... רוצה להכיר אותך מקרוב, לדעת את אישיותך התרשי לי?... מצפה לתגובתה ממך, שלך, ר. בעודה קוראת את המייל המוזר הזה הסיטה את ראשה לצדדים לראות אם מישהו מסתכל עליה האם מישהו שם לב אליה, וכלום לא קורה בחדר, ממולה הייתה רק אתי, שעבדה איתה כבר חמש שנים, והייתה עסוקה בעבודתה.. היא סגרה את המייל, וחזרה להתעסק בעבודתה, למרות שהמחשבה על המייל שקבלה לא עזבה אותה, בצהרים שאלה את אתי אם היא רוצה להצטרף אליה לארוחת צהרים, שהיא זקוקה לאוזן קשבת היא רצתה לשוחח עם מישהי..ואתי נענתה להצעתה. הן יצאו לארוחת צהרים, ואז היא סיפרה לאתי אודות המייל, ואמרה שזה ממש מסתובב בראשה מהבוקר, אתי הציעה לה לענות למייל להיענות לאתגר, "אז מה לימור היא אמרה לה כל חייך סובבים כשיגרה אחת גדולה קחי אומץ, עני לו תראי מי זה, מי יודע מה יקרה...", אבל לימור ידעה שאהבה מאוד את בעלה, ומעולם לא בגדה בו, ומאוד חששה מה יקרה אם... הן חזרו מארוחת הצהרים והיא החליטה שהיא אוזרת אומץ ומשיבה למייל, פתחה את המייל לחצה על השב לשולח והחלה כותבת לו: שלום לך ר. יקר, קבלתי את המייל ממך, ואני מאוד תמהה וסקרנית לדעת מי אתה ? ספר על עצמך יותר, על חייך, ואם אפשר אל תחשוף את עצמך, מוכנה לשתף איתך פעולה להתכתב איתך, אבל בתנאי שלא נחשוף פרטים מהחיים, שהכול יושאר וירטואלי בינינו, התסכים? שלך , לימור ושלחצה על שלח אחרי היסוס של דקה שנראתה לה ארוכה... אחר הצהרים חזרה הביתה שיחררה את המטפלת כמו ביום יום, נכנסה להתרחץ, שכל הזמן מסתובבות בראשה המחשבות עליו, על הכותב האנונימי, בערב בעלה חזר מן העבודה, הם ישבו לאכול יחד, ודיברו על דברים שבשגרה..וכך נסגר לו עוד יום יום שיגרתי בחייה.. המשך יבוא...
