זוית הראייה של עראפת
לו הייתי בצד של עראפת, הייתי פועל בצורה דומה: * אין לי שום עניין לקבל מדינה המורכבת משטחי קרקע בלתי אפשריים לשליטה. מתכון ברור לסכסוכים בכל יום ושבוע. התבוננו על מפת המדינה שלהם. אם שלנו היא צרה, מה יאמר הוא? מדינה שמורכבת משני חלקים עם גשר המחבר את שני חלקיה. נסו לצייר את מפת המדינה ואז תבינו. עדיף לי לדרוש עוד. * אני צריך להקים מדינה מקבוצת אנשים לא הומוגנית. חלקם פלאחים, חלקם פנאטיים מוסלמים וחלקם בעלי השכלה. הרבה פלגים במדינה שלי ואני צריך כעת ללכד אותם ולאיים על הסוררים. אחת משיטות הליכוד היא להצביע על אוייב משותף: ישראל. ארויח ככה זמן ואולי גם כסף. * כשאני יוצר מתיחות, יש לי כוח חזק יותר על הסביבה. מצריים וירדן מודאגות. כל מדינות אירופה משוחחות עמי. אני במרכז התקשורת. אם אלך על שלום, מי יתעניין בי. אשקע בבעיות יומיום. עדיף להמשיך מדי פעם במתיחות. * יש לי שלוש בעיות מרכזיות שאין עליהם פתרון טוב בעיני. אם לא אפתור אותן, יאמרו ששיתפתי פעולה עם ישראל וויתרתי לה. ירדן ומצרים לא ויתרו וקיבלו את כל שטחי האדמה שלהם. למה שאהיה שונה? למה שאצטייר חלש? שלוש הבעיות הן: 1. ירושלים הבירה. אני רוצה את כל מזרח ירושלים, כולל העיר העתיקה. אני רוצה שישראל תיסוג לקווי ה-5 ביוני ומקסימום אתן ליהודים לבקר בכותל המערבי. 2. אני רוצה שהגדה ועזה תהיה ללא יהודים. שום עיר ושום התנחלות. אם היהודים רוצים 5 ק``מ במערב שומרון, אדרוש לקבל שטח זהה בישראל וחיבורו הרציף למדינה שלי. 3. אני רוצה פיתרון קבע - בפיצוי ובאדמה - לפליטים היושבים בירדן, מצריים וסוריה/לבנון. ואני לא הולך להושיב אותם רק בשטח הקטנטן של המדינה שלי. ישראל יצרה את הבעייה, היא תיתן להם גם מקום. עד שלא יפתרו לי את שלושת הבעיות האלה, לא יגמר הסכסוך. זה מפריע לישראל ולעולם? מצויין! גם 3 הבעיות מפריעות לי. כמובן שמול הסיבות האלה, אין לי כל מוטיבציה להוריד את רמת הסכסוך לשקט. אני בטוח שאני לא אשבר הראשון. * אני מקדיש את כל חיי לנושא הפלשתינאי. אין לי שום סיבה לוותר כעת. אני רוצה שיזכרו אותי כפותר הבעיות וכמקים המדינה הפלשתינאית. מה אפסיד? את אהדת העולם? אני יודע להסתדר. נלך כמו תמיד על הסף. אם אוותר, תהיה עלי ביקורת עצומה. וכל מה שעשיתי יטבע בים של מהומות פנימיות. עד כאן הקו של עראפת. אמרו אתם ובכנות, אתם הייתם נוהגים אחרת?! בפרק הבא, תהיה זוית הראייה שלנו.
לו הייתי בצד של עראפת, הייתי פועל בצורה דומה: * אין לי שום עניין לקבל מדינה המורכבת משטחי קרקע בלתי אפשריים לשליטה. מתכון ברור לסכסוכים בכל יום ושבוע. התבוננו על מפת המדינה שלהם. אם שלנו היא צרה, מה יאמר הוא? מדינה שמורכבת משני חלקים עם גשר המחבר את שני חלקיה. נסו לצייר את מפת המדינה ואז תבינו. עדיף לי לדרוש עוד. * אני צריך להקים מדינה מקבוצת אנשים לא הומוגנית. חלקם פלאחים, חלקם פנאטיים מוסלמים וחלקם בעלי השכלה. הרבה פלגים במדינה שלי ואני צריך כעת ללכד אותם ולאיים על הסוררים. אחת משיטות הליכוד היא להצביע על אוייב משותף: ישראל. ארויח ככה זמן ואולי גם כסף. * כשאני יוצר מתיחות, יש לי כוח חזק יותר על הסביבה. מצריים וירדן מודאגות. כל מדינות אירופה משוחחות עמי. אני במרכז התקשורת. אם אלך על שלום, מי יתעניין בי. אשקע בבעיות יומיום. עדיף להמשיך מדי פעם במתיחות. * יש לי שלוש בעיות מרכזיות שאין עליהם פתרון טוב בעיני. אם לא אפתור אותן, יאמרו ששיתפתי פעולה עם ישראל וויתרתי לה. ירדן ומצרים לא ויתרו וקיבלו את כל שטחי האדמה שלהם. למה שאהיה שונה? למה שאצטייר חלש? שלוש הבעיות הן: 1. ירושלים הבירה. אני רוצה את כל מזרח ירושלים, כולל העיר העתיקה. אני רוצה שישראל תיסוג לקווי ה-5 ביוני ומקסימום אתן ליהודים לבקר בכותל המערבי. 2. אני רוצה שהגדה ועזה תהיה ללא יהודים. שום עיר ושום התנחלות. אם היהודים רוצים 5 ק``מ במערב שומרון, אדרוש לקבל שטח זהה בישראל וחיבורו הרציף למדינה שלי. 3. אני רוצה פיתרון קבע - בפיצוי ובאדמה - לפליטים היושבים בירדן, מצריים וסוריה/לבנון. ואני לא הולך להושיב אותם רק בשטח הקטנטן של המדינה שלי. ישראל יצרה את הבעייה, היא תיתן להם גם מקום. עד שלא יפתרו לי את שלושת הבעיות האלה, לא יגמר הסכסוך. זה מפריע לישראל ולעולם? מצויין! גם 3 הבעיות מפריעות לי. כמובן שמול הסיבות האלה, אין לי כל מוטיבציה להוריד את רמת הסכסוך לשקט. אני בטוח שאני לא אשבר הראשון. * אני מקדיש את כל חיי לנושא הפלשתינאי. אין לי שום סיבה לוותר כעת. אני רוצה שיזכרו אותי כפותר הבעיות וכמקים המדינה הפלשתינאית. מה אפסיד? את אהדת העולם? אני יודע להסתדר. נלך כמו תמיד על הסף. אם אוותר, תהיה עלי ביקורת עצומה. וכל מה שעשיתי יטבע בים של מהומות פנימיות. עד כאן הקו של עראפת. אמרו אתם ובכנות, אתם הייתם נוהגים אחרת?! בפרק הבא, תהיה זוית הראייה שלנו.