זוכרים את הסיפור שלי? אז יש המשך

[tulana16]

זוכרים את הסיפור שלי? אז יש המשך

אחרי חודש של התלבטויות האיש שלי נסע בעקבות אהבתו ואני נסעתי חזרה לבית הורי, אין לנו בית לחזור אליו. הילדים איתי. עכשו הוא שואל אותי באי מייל אם הוא יכול לבוא להיות איתנו קצת. הנטייה שלי היא כמובן לרצות אותו מייד קרוב, הורי לא ממש מתים לראות אותו בסביבה והילדים ישמחו כמובן אבל יהיו מאד מבולבלים. פעם חשבתי שלהיות כנים זה טוב, היום אני תוהה, אולי להיות קצת ביצ´ית ולתת לו להתאמץ קצת יהיה יותר חכם?

 

[מיכללב]

הבחור הזה לא החלטי ..ומבולבל

אני חושבת שאת צריכה לחשוב על הילדים שלך יותר מאשר על עצמך, וכתבת "הילדים יהיו מבולבלים"...זה לא עניין של להיות ביצ´ית- העניין הוא לדאוג לעצמך ולילדים...והוא עסוק מידי באהבתו מאשר לקחת אחריות למעשיו.. אגב, מה קרה עם הבחורה שהוא הלך בעקבותיה? אולי היא הבינה שיום אחד הוא יעזוב גם אותה....

 

[ברונטית]

שלום טולנה,

ראשית - טוב עשית שחזרת לארץ לחיק משפחתך האוהבת. ה"בית" שאת טוענת שאין לך כדי לחזור אליו - ממילא לא היה בתקופה האחרונה "בית" במובן של משפחה... ועכשיו - לעניין בעלך: אם את זוכרת, כתבתי לך בתגובתי להודעתך הראשונה - "תני לו ללכת. אם הוא שלך- הוא יחזור. אם לא יחזור - הרי שמעולם לא היה שלך". אז היום, כבר מתחילים לצוץ בקיעים בהחלטות שלו... ולמה אני חושבת כך? הרי אם הוא מתגעגע לילדיו, לשם מה הוא זקוק לרשותך לבוא לבקרם??? היה לוקח מטוס, שוכר חדר במלון בקירבת מקום מגורייך, ומגיע ! (הוא הרי מודע לעמדתך בנושא, לא כך?) העובדה שהוא שואל באי-מייל אם הוא "יכול לבוא" מצביעה לדעתי על משהו אחר... אי לכך, במקומך, הייתי דוחה כמה שיותר את בואו (בכל אמתלה שהיא), וזאת משתי סיבות: 1. שיחוש היטב על בשרו את הריחוק הפיזי מהילדים וממך, הלכה למעשה 2. ככל שתתעכב פגישתו עימך ועם הילדים, וככל שיכריעו אותו הגעגועים, וכל זאת כשהוא נמצא איתה, יש להניח שיווכח מהר יותר מה המחיר האמיתי שעליו לשלם, תמורת בחירתו להיות עימה... במילים אחרות: תני לו להתבשל במיץ של התבשיל שהוא עצמו בישל... אז, ורק אז, יצטרך לעשות הערכה מחדש. אז, ורק אז, תוכלי לדעת בדיוק מה החלטתו הסופית. אז, ורק אז, תוכלי לקבל גם את ההחלטות שלך אם להמשיך את דרככם המשותפת ביחד, או להמשיך את חייך בנפרד, חופשיה לטוות לך דרך חדשה.. והילדים? אל דאגה. לא יקרה להם שום דבר גם אם יראו אותו בעוד כמה חודשים. ככה אני חושבת.

 

[סולו]

קודם כל - את!!!

שלום טולנה בעקבות בעיות במשפחתי, ובעקבות התייעצויות רבות, הגעתי למסקנה שאולי תוכל לעזור לך. לדעתי, קודם כל עלייך לחשוב היטב ולהקשיב ללבך, ואז להחליט מה הם רצונותייך, ומה הדברים שיהיו טובים באמת עבורך. אחר כך תוכלי לנסות לבדוק אם רצונותייך שלך אכן יכולים להתממש ולעמוד במבחן המציאות (כלומר מתאימים לאפייך ולטבעך כמו גם לאופיו ולטבעו של אב ילדייך). במקביל, כדאי גם לבדוק מה באמת יהיה טוב יותר עבור ילדייך. אסור שרצונותיו של בן זוגך (לשעבר!!!) יהיו בעלי משקל כלשהו כאשר את שוקלת את רצונותייך שלך. את בן אדם אוטונומי ובוגר בעל דעות, צרכים וחיים משלך. רק אחרי שתחליטי מה באמת את רוצה, מה נכון לך וטוב עבורך (וגם עבור ילדייך) תנסי לראות אם כל הנ"ל משתלבים ברצונותיו שלו. אם כן – בודאי שכדאי לנסות ולהשקיע כדי לבנות מחדש את ביתכם. אם לא, עדיף לוותר, ומוטב מוקדם ככל האפשר. זכרי - קודם כל את! אני מקווה שבתוך כל התסכול והכאב תוכלי למצוא אהבה ומשען ולהיטיב עם עצמך ועם ילדייך.

 

[אשת חיקו]

קחי את הזמן שלך, מטעמי הגנה עצמית

אני מראש מודה שאני מטבעי ביצ´ית אך לא זו הסיבה שאני חושבת שאין פה סיבה למהר. אני זוכרת את הסיפור שלך, כי זה היה בערך באותו זמן שהסיפור שלי עם בנזוגי התפוצץ. נראה לי שעבר מעט מאוד זמן (חודש) מאז שבנזוגך נטש אותכם, בארץ זרה, לטובת האחרת. הוא עשה צעד מאוד קיצוני ותוך זמן ממש קצר הוא כבר מגלה סימני חרטה שלא ברור עד כמה הם כנים והאם הוא באמת שוקל את ההשלכות של מעשיו או שהוא פועל באימפולסביות שוב ושוב. כמובן שאני מסתמכת רק על הפרטים שסיפרת פה, אבל ככה זה נראה מהצד. זה מובן וטבעי שאב ירצה להפגש עם ילדיו. מצד שני, הביקור שלו יקשה עלייך לקבל החלטות ומכניס אותך שוב למערבולת של אהבה וכאב

. אתם עדיין נמצאים בשלב של התאוששות ואילו הוא מנסה לחיות רגל פה, רגל שם. וזה לא מאפשר לך להמשיך בחייך. ולא ברור מה הביקור הזה יתרום לך מעבר לאושר רגעי והרבה כאב לב אחר כך. את כמובן אינך חייבת להסביר, רק בינך לבין עצמך, כדאי שתחשבי למה הנטייה הטבעית שלך היא להסכים. אולי את מקווה שהוא ישאר? ברור למה הוריך לא מעונינים, הם כועסים על מי שפגע ב"ילדה" שלהם, אך ההחלטה היא בידייך. אולי כדאי שהוא יבקר כדי להפגש עם הילדים אך לא יחיה אתכם בתקופה זו. יכול להיות שהוא באמת מצטער והוא רוצה לחזור אליכם ולגמור את הסיפור עם אהובתו. אם הוא רציני אז גם בעוד חודש חודשיים הוא עדיין ירצה. ואת יכולה לקחת את הזמן בשביל לחשוב מה את רוצה, מה הכי טוב לילדים ואיך בכל זאת אפשר לשמר את הקשר שלהם איתו שהוא זכותם הטבעית וצורך חיוני הן של הילד והן של האב. וכן, גם כדי ש"יוכיח" שזו לא עוד גמחה חולפת ולבניית האמון מחדש. אגב, הבית של ההורים, בדרך כלל, הוא מפלט בטוח. אם בעתיד אחד מילדייך הבוגרים היה נזקק לך ובא לחיות איתך ברגע של משבר, אין לי ספק שהיית מקבלת אותו בזרועות פתוחות ובאהבה.

 

[tulana16]

אתם נפלאים

אני יושבת וקוראת את תשובותיכם ובא לי לבכות, מוכרת לכם ההרגשה כשפתאום למישהו אכפת, ולו לרגע? שמישהו מתעניין ורוצה לעזור? אז ככה אני מרגישה עכשו. נכון שאני בבית הורי ונכון שיש חברים אבל כל אחד עסוק בשלו ומי שלא חווה נטישה על בשרו לא ממש יודע כמה זה קשה וכמה רגעי נפילה ובדידות יש, בעיקר כשאיש לא בסביבה. אבל די להתבכיינות. ברור שעלי להשתלט על רגשותי ולא לרצות אותו מיד שוב בסביבה ומזל שאני מוגנת במקום שבו הוא לא יכול לבוא וללכת כאוות נפשו. הוא מודה שהוא מבולבל, הוא כל הזמן בורח. מחכה לו גם עבודה בתחילת החודש הבא כך שמתישהו הוא יהיה חייב להכנס למסלול, וזה יהיה בכל מקרה רחוק מאיתנו כי אני לא עוזבת שוב את הארץ, אני זקוקה לתמיכה ולהיות בטריטורייה שלי ולא יכולה בשום אופן לחיות בחוסר וודאות במקום שבו אין לי שליטה במצב ושום עזרה.

 

[tulana16]

ולגבי האישה האחרת-

הוא לא מזכיר אותה בכלל, הוא כותב רק שהוא עצוב ומתגעגע, שהוא חולה ומבולבל. הוא לא התקשר אפילו פעם אחת כי כנראה לא נעים לו שהורי יענו לטלפון, בקשתי בכל זאת שייתקשר כי הבת שלנו מאד מתגעגעת אליו וחושבת שהוא נשאר לעבוד ועסוק מאד. הנטייה שלי היא לרצות להגן עליו ,לאסוף אותו ולעזור לו לחזור לעצמו, אבל אני לא אמא שלו (אולי זה מה שהפריע תמיד בזוגיות שלנו, כמו אצל הרבה זוגות אחרים, הייתי הרבה פעמים יותר מדי אמא ופחות מדי מאהבת -זה הרי לא הולך יחד) כרגע קשה לי לראות את עצמי עם איש אחר אבל אני מודה שקשה לי גם להתגבר על משבר האמון, התערערות הבטחון ואי הוודאות שהתווספו ליחסים האלה. אני עדיין אוהבת אותו אבל מודעת לכך שמסוגלת להיות מאושרת גם בלעדיו. הדרך ארוכה בכל מקרה. מתיש.

 

[המוסקיטר האחרון]

ובקשר ל"בילבול" של בעלך..

tulana יקרה, אני עוקב את הסיפור שלך, ועד כה, ללא תגובה.. אז הנה משהו קטן, כפי שאני רואה אותו: דבר אחד בולט אני רואה לכל אורך הדרך - את מציינת לא מעט שבעלך "מבולבל" ולא יודע להחליט. אני חושב שאחת הסיבות העיקריות לחוסר ההחלטיות שלו, היא הדלת הפתוחה שאת משאירה לו. דלת פתוחה ללא תנאי, דרך פתוחה ללא "Dead Line" את פשוט מאפשרת לו "לא להחליט..." יושב לו ה"גביר" עם אהובתו החדשה הוא לא כל כך יודע אם הוא מרוצה או לא ואין לו בעייה לבדוק את מערכת היחסים החדשה שלו עד סוף הדורות, הרי אשתו מחכה לו... וכנראה תחכה עוד הרבה זמן.. רק נקודה קטנה למחשבה...

 

[tulana16]

הצבת אולטימטום טובה יותר?

אולי אני חוששת להעמיד אותו באתגר כזה, אתה חושב שהוא יכול לחשוב בהגיון בסיטואציה בה הוא נמצא? ואולי זה לא צריך לעניין אותי בכלל. בכל אופן הדלת לא כל כך פתוחה כי אני בבית הורי וכאן אין לו מקום, ואני מכאן לא הולכת, לפחות לא בקרוב. האופציה היחידה שפתוחה בפניו כרגע היא לעזוב את האישה ולחזור לארצו על מנת לעבוד ולפרנס את המשפחה שהוא שלח מעליו.

 

[המוסקיטר האחרון]

בעיניו, האופציה עדיין פתוחה..

מכל מה שקראתי עד כה, אני מקבל את הרושם שאת מוכנה ומזומנה לקבל את בעלך בחזרה בכל רגע. אין הכוונה "לקבל" במובן הפיזי (בית עם קירות לחזור אליו..) הכוונה הינה יותר במובן הנפשי, בנכונות שלך לקבל אותו בחזרה. בעלך יודע שברגע שהוא יסיים את ה"רומן" שלו, הוא תמיד יכול לחזור למשפחתו. אם מחר בבוקר הוא מתייצב בארץ, משכיר דירה אומר לך בואי, את מיד מתייצבת... ובשמחה. בעלך יודע את זה ולכן, מבחינתו, לנהל רומן מחוץ לנישואין ו"לא להחליט" מה הוא רוצה, זו אופציה נהדרת. הצליח הרומן החדש, מה טוב. ייבנה משפחה חדשה, וכו´... לא הצליח הרומן החדש, גם טוב. יש תמיד לאן לחזור... לכן, הבילבול שלו, זה "כביכול" בילבול. הוא לא מבולבל בכלל. הוא פשוט מנצל את המצב הנוח שהוא נמצא בו. כאשר הוא יבין שאם הוא ממשיך ברומן שלו לא יהיה לו לאן לחזור אז הוא יפסיק "להיות מבולבל" וידע בדיוק מה הוא רוצה. ועוד נקודה קטנה למחשבה: האם יתכן שאת לא מבקשת ממנו להחליט ומשאירה אותו "מבולבל" מפני שאת מפחדת מפני מה שהוא עומד להחליט?

 

[אשת חיקו]

תבהירי לו שזאת האופציה היחידה

ברור לך שהאופציה היחידה שפתוחה בפניו היא לעזוב אותה ולחזור אליכם. האם גם בעלך יודע את זה, אמרת לו? כי גם זה סוג של אולטימטום. אני לא בעד להציב לו אולטימטום של זמן כי זה יכול לפעול גם לרעתך. אותי זה היה מכניס ללחץ ובטח הייתי סופרת לאחור את הימים עד ש"זהו, אבדתי אותו". אני כן חושבת שאת צריכה להחליט בינך לבין עצמך, בלי לשתף אותו, כמה זמן את עוד יכולה ומוכנה לחכות לו. עד עכשיו הוא היה היוזם ואת הגבת למעשים שלו. למרות שברון הלב, את צריכה לקחת בחזרה את השליטה על חייך ולהיות זאת שעושה את המהלך הבא. זה ישפר את הרגשתך וישיב לך קצת בטחון עצמי. יש גם את שיקול הילדים. ככל שיחלוף הזמן הם יתחילו לשאול שאלות ולהבין שזה לא בדיוק שהוא מאוד עסוק בעבודה. אגב, הטיעון שלו שהוא לא מתקשר כי לא נעים מההורים הוא קצת מוזר. הוא יכול לקבוע איתך בדוא"ל מתי אתם יכולים להתקשר אליו מבלי שיהיו אי נעימויות עם האישה שהוא חי איתה. אני בטוחה שיש דרך שזה אפשרי והעובדה שהוא מתחמק משיחה כזאת מרמזת שהוא מתחמק מההשלכות של צעדיו. תחשבי על מצב הפוך - את יכולה לדמיין מצב שלא הייתי מדברת חודש שלם עם ילדייך כי "לא נעים" לך ממשהו? וחוץ מזה, הוא כבר ילד גדול לא? את לא יכולה להציל אותו מעצמו ואין לך מה לחשוש מלהעמיד אותו בפני האתגר, אלא אם כן החשש האמיתי הוא מפני ההחלטה שלו.

 

[סולו]

חולה ומבולבל

האם יתכן שהוא זקוק לעזרה נפשית? קצת קשה לעלות על זה בפעם הראשונה, אבל לפי מה שאת מספרת, יש סכוי שהבחור בדיכאון (במידה כלשהי) או במצב נפשי לא ממש יציב. יתכן שביקור אצל פסיכולוג קליני / פסיכיאטר (לפחות לצורך אבחון) יעזור לו. זו אמנם לא נשמע כמו אפשרות נפלאה, אבל כמה מהתאורים שלך של התנהגותו (כולל בפעמים קודמות שכתבת בפורום) בהחלט מעלים אפשרות כזו. בכל מקרה - אני מקווה שלפחות את מחזיקה מעמד בתקופה הקשה הזו ואולי אפילו מצליחה לצ´פר את עצמך פה ושם.

 

[שושן אדום]

תגובה מאוחרת

TULNA עשית כבר מעשה אחד אמיץ והגיוני. לקחת את הילדים ואת עצמך וחזרת לארץ שלך לחיק משפחתך האוהבת והתומכת. אנא ממך עשי גם מעשה אמיץ שני. החליטי למען עצמך וילדייך שעם אי ההחלטות של בעלך סיימת, ומעתה ואילך את עומדת ברשות עצמך ולמען עצמך ולמען ילדייך. מספיק לחכות לשובו, או להחלטתו לשוב אליכם. לא נראה לי (וסליחה על ההחלטיות) שיצא מזה משהו. אחזור על מה שאמרו לפני: לבעלך דיי נוח עם העובדה שאשתו יושבת , מצפה , ומחכה רק לו. יש לו את כל הזמן בעולם להחליט אם הוא רוצה לחזור. ולכשיחזור....האם יישאר????? האם לא תהיה לו עילה אחרת ללכת????? הרי אשתו האוהבת (התמה והתמימה) תחכה לו עד אין קץ. מספיק, קחי את עצמך בידיים, והחליטי שאת בונה לך ולילדייך משפחה נפלאה לחיות בה גם ללא אבא צמוד. אני לא שוללת את הקשר העתידי בינו לבין הילדים. המון הצלחה

 

[tulana16]

המון תודה, אני בדרך../images/Emo4.gif

 

[tulana16]

הצעתי לו לקבל עזרה

אבל הוא מהטיפוסים שחושבים שזה לא בשבילם, אני משוכנעת שזה היה עוזר לו מאד כי באופן כללי מדובר באדם שאיבד את שמחת החיים שלו מזמן. אם כבר הזכרת אותי אני יכולה רק לומר לך שאני בשפל המדרגה, נפשית ופיזית שפופה מאד וכל יום עבורי הוא בגדר השרדות, אני מתפקדת טכנית עבור הילדים ונשברת בלילות,פניתי לעזרה ונראה מה יצא מזה, תהליך ארוך ומפרך והעתיד לא נראה מזהיר בכלל. סליחה על ההתבכיינות, אולי צריך להקים פורום נטושים.

 

[tulana16]

ומה שהכי הורס אותי

זה הלב השבור של הילדה שלנו שסובלת מגעגועים לאבא שלה. אני שוקלת לשלוח לה בשמו מתנות קטנות ומכתבים, אולי זה ירכך קצת את הפרידה. על פני השטח אנחנו מדברות על כמה שהוא עובד קשה ומתגעגע אבל היא ילדה רגישה ולדעתי חוותה נטישה לא פחות ממני, למרות נסיונות הטשטוש.