בתור אחד שלימד בארץ 4 שנים- כן
לימדתי בשני בתי ספר תיכוניים+חט"ב. שנה אחת בבי"ס בעיר ועוד 3 בבי"ס אזורי קיבוצי.
בבי"ס המקיף בכלל אין מה לדבר. כשתפסתי שתי בנות שישבו זו ליד זו והגישו מבחן זהה תגובת האמא של אחת הבנות "לא נתפסת (על חם), לא גנבת". כלומר, היא מחנכת את בתה שמותר לגנוב אבל אסור להיתפס. המחנכת והמנהלת לא רצו להתעסק עם זה ואמרו לי די במפורש להניח לזה. וזו היתה כיתה עיונית, 5 יח' במקצוע בחירה. באותו בי"ס, כמה שנים אח"כ סגנית המנהלת (אשה מדהימה ומורה בחסד שנתנה את נשמתה לחינוך) הגיעה לאשפוז בבית חולים לאחר שהותקפה על-ידי תלמיד.
בבי"ס הקיבוצי היתה אוירה אחרת לגמרי והשקעה עצומה בילדים. המורים ברובם היו בעצמם מהקיבוצים והמושבים באזור כך שבעצם לימדו את הילדים של עצמם והיחסים בין מורים לתלמידים היו מאד קרובים ופתוחים. ועדיין, היה לא מעט בלאגן ורעש בכיתות (ולא רק אצלי- ואני מודה, לא הייתי טוב במיוחד בהיבט הזה, ולכן גם פרשתי מהוראה. הבנתי שאני אוהב ללמד, אבל לא טוב בללמד בני נוער).
וזה היה לפני 20 שנה... לא נראה לי שמשהו השתנה משמעותית מאז (וכך אני גם מתרשם ממה שמספרות אחיותיי הצעירות על בתי הספר של הילדים שלהן שגם הם נחשבים לבתי"ס טובים)
ואם כבר מדברים על אג'נדות: זה לא שלך אין אג'נדה בכך שאתה מסתובב בפורומים של ישראלים בחו"ל ומנסה להפיץ את האור לכל אלו שלא גילו עדיין את הבשורה הגדולה שבחזרה לישראל...
