זוכרים את מלחמת המפרץ?

[inbaly]

זוכרים את מלחמת המפרץ?

תחילת שנות ה-90, הייתה מלחמה כזו. נחש צפע, מסכות אב"ך, כל הכיף. הירושלמים שביניכם, אתם זוכרים איך היה במלחמה? מה עשיתם כשהייתה צפירה והלכתם ברחוב? מה קרה במקלט/חדר אטום? התפללתם? מה אמרתם? איזה הלכות הוציאו לעניין של גברים ונשים באותו החדר האטום? אני כותבת תסריט במסגרת הלימודים על תקופת המלחמה, והייתי אז קטנה ולא זוכרת ממנה הרבה. אשמח לשמוע זכרונות שלכם! ענבל

 

[girl number six]

למרות שהייתי כמעט תינוקת

אני זוכרת לאו דווקאאת הפחד - אלא את ההיצמדות לחדשות ולטלויזיה, את מה שקורה שם ותמונות של הטילים נופלים. אני לאזוכרת את תרגול הירידה למקלטים אבל מניחה שהיו כאלו ואת הפחד אפילו מרעש של אופנוע

 

[פרח צוף]

בדיוק היום נזכרתי במלחמה

שרתי לילדים שלי השקדיה פורחת..אזעקות מראש כל גג יבשרו את בא הסקאד הם לא מבינים מזה חח איזה קטעים אמא שלי פעם באחת האזעקות היתה מאד לחוצה היא לא קלטה מה היא עושה התישבה לנעול מגפיים במקום לרוץ למקלט והזריקה לעצמה אנטרופן חחח איזה חיים הזוים היו אז

 

[נרניה4]

"תהילים נגד טילים"

בהישמע אזעקה ...היינו נכנסים לחדר האטום, לובשים את המסכות וממלמלים פרקי תהילים כמצוות הרבנים דאז במשך כל זמן השהייה...עד היום טוענים כי בזכות ההתגייסות הרבתית לקריאת התהילים אף טיל לא גרם לאבדות בנפש ( חוץ מהרוג אחד שהשמועה אומרת שהוא חילוני מצביע מרצ...

.)

 

[בחור נחמד 4]

אני פחדתי .. גם מהאעזקה ומאיזה נחש

צפע שיבוא .. היום אם זה יהיה כנראה גם אני יפחד מלמות למרות שזה הזוי בעצם למה לפחד מהמוות .. כנראה חשוב לנו החיים ...

 

[inbaly]

חשבתי על זה

שבירושלים לא פגעו טילים הרי. טפו טפו. הטילים נחתו כמעט רובם באזור גוש דן. זה מעניין האם בתקופת מלחמת המפרץ כשנשמעה שם אזעקה אנשים נלחצו מזה, מסכות, נכנסים לחדרים האטומים וכל זה, או שלא נלחצו במיוחד כי אחרי כמה זמן הבינו שהטילים לא יגיעו לשם. האם הייתה תחושה כזו? נגיד במאה שערים, איך הגיבו בשכונה למלחמה? מה עשו במצב שיש גברים ונשים שנתקעים ברחוב באמצע אזעקה, מה הם עושים? עשו הלכות מיוחדות, נגיד מקלט ציבורי לגברים ולנשים? או חלק נפרד לכל אחד במקלט? הייתה תפילה מיוחדת שנאמרה בבית כנסת או בישיבות לאור המלחמה? פרקים מסוימים וספציפי בתהילים שהיו נקראים? אני שואלת כי בכנות אני לא זוכרת, הייתי קטנטונת, ואני לא חרדית, אבל אני חוקרת לאחרונה הרבה את החברה ושואלת אנשים ומתעניינת.

 

[בחור נחמד 4]

מוזר

זה חקירה פסיכולוגית?

 

[inbaly]

חלילה!

אני שואלת באמת מתוך סקרנות הייתי אז בת 4, אני לא זוכרת מה היה אז, וזה מעניין איך סיטואציה כמו מלחמה משנה את אורח החיים, ואיך זה היה בירושלים. מה עושים בסיטואציה של ערב שבת, איך מצליחים לשים מסכה עם הזקן (אני מניחה שזה ממש לא פשוט).

 

[mister xy]

על הזקן

פיקוד העורף סיפק מפוח מיוחד לבעלי זקנים כמו לילדים קטנים עם ה"ברדס" שהיה אז. במשך היום החיים התנהלו כסדרן למעט בתי הספר החרדיים שהתחילו את הלימודים באיחור וסיימו מוקדם. השינוי העיקרי היה בשעות הערב והלילה שלא עשו שמחות וארועים בשעות הערב אלא הקדימו לצהריים. על הפרדה בין גברים לנשים לא הקפידו אז כמו היום עם כל המהדרין וכו'

 

[גנדרן]

זוכר מצויין

זוכר מצויין, הייתי מגיע להורים מהצבא... והעיר הייתה חצי ריקה, ברחו , בבנין של הוריי שהיה בזמנו כמה קומות, הם כמעט נשארו שכנים יחידים, נמאס לרדת למקלט אז נשארנו בבית, עם כל הניילונים המצחיקים, את המסיכה ידעתי ללבוש מהצבא אבל אמא שלי ועוד יותר סבתא שלי שעוד חיה אז לא ידעו מה בדיוק עושים אנשים היו בלחץ גדול מאוד, דתיים גלחו זקנים, והלכו לעבודה ולבי"ס עם המסכות(שבמילא לא היו שוות הרבה כנראה) פעם תפסה אותנו הזעקה באמצע הארוחת שבת... אבא שלי לא הסכים לרדת למקלט, אמר שעבר כמה מלחמות ואת המחנות וכבר לא איכפת לו והוא מצפצף על סאדאם.... אז נשארתי אתו בדירה גמרנו לשתות את הקפה לאט, ואז באה צפירת השחרור ונחמן שי הודיע לשתות כוס מים, עד היום אנחנו צוחקים על הקטע הזה. לפעמים יצאנו למרפסת לנסות לראות את הטילים נוחתים על גוש דן,.... מלחמה מוזרה...

 

[פופקס]

הנה חלק מהחוויות שנחרטו בזכרוני

משום מה רוב הצפירות היו בלילה. כשהיה אזעקה היינו צמודים לרדיו כל הזמן. לא אשכח שהיה אסור לצאת מהחדר אטום אפילו לשירותים אז היינו משתינים בקערות... למדנו במקלטים של בניינים ובסוף המלחמה הלכנו לת``ת עם המסכות וכל אחד שם את המסיכה צמוד לשולחן. קיצר חוויה

 

[mister xy]

רק פעם אחת היתה אזעקה ביום

זה קרה בשבת בבוקר בתחילת המלחמה. הסיבה לכך היא פשוטה, העירקים פחדו מאד מהמפציצים האמריקאים ולכן שיגרו טילים רק בחסות החשיכה. ובאמת היה להם ממה לפחד כי כמעט תמיד הטייסים האמריקאים הפציצו את המשגרים מיד אחרי השיגור.

 

[מתבי6]

זכור לי על אותה שבת בבוקר

שזה באמת היה בטעות

 

[מתבי6]

זוכר פעם בליל שבת

היינו בבית הכנסת, אני הייתי אז בן עשר. לקראת סוף התפילה נשמעה אזעקה והמונים התחילו להתפזר ולרוץ הביתה. רצנו, אבא שלי אחי ואני. בדרך ראינו מעלינו את הטילים בצורה של צינור זוהר ובוער. עד לאותה אזעקה היינו חובשים תמיד את המסכות. באותה הפעם אמא שלי ואחיותי היו בביקור אצל דודתי ושם אף אחד לא חבש מסכה. מאותה הפעם והלאה גם אנחנו לא הסכמנו לשים. ההורים כנראה נכנעו ולא רבו איתנו על זה.