זוכרים את תקופת ה"משעמם לי" שלנו כילדים?
אתמול נכנסנו אליה רשמית
.
פרק אל"ף. לקחתי את הילדה מהגן לחוג. נסיעה של 20 דקות בערך. קצת דיברנו על איך היה בגן, היא קצת נשנשה חטיף ואחרי 10 דקות היא הודיעה לי רשמית "משעמם לי" . ואחרי שניה שוב. כדי שלא יהיה לי ספק ."משעמם לי
". הצעתי לשחק משחק מלים וה 5 דקות האחרונות של הנסיעה עברו בשלווה וברוגע.
פרק בי"ת. הילדה יצאה מהחוג והחליפה בגדים (חוג ג'דו). אחרי שהורידה את המכנסיים (שזה בערך 20 שניות אחרי שהחוג נגמר) נשמעה ההכרזה הידועה "משעמם לי
". הסברתי שקשה לי לראות איך היא הצליחה להשתעמם בחצי דקה שעברה מאז שהחוג נגמר והיא הסבירה לי בתמורה שאין לי מושג על מה אני מדבר
. לקח לנו בערך 5 דקות להכנס לאוטו ולנסוע לעיר הגדולה לקנות נעלי בית ולפני שנשמעה המנטרה הקבועה, התחלנו לשחק את המשחק הידוע בשמו העממי "מצאתי" (מישהו חושב על משהו/מישהו/חיה והשני צריך לנחש שעזרת שאלות כן ולא על מה הוא חשב).
פרק גימ"ל. יצאנו מהקניון אחרי שעה וחצי עמוסה,מרגשת וחוויתית של קניות ואוכל ושוב נשמעה המנטרה הידועה 2 שניות אחרי שנכנסו לאוטו "משעמ....."
. למזלי במקרה הזה העייפות הכריעה את הכף ואחרי 2 דקות של משחק נחנו. ואני שואל. מה עוד צופן לנו העתיד בתור הורים
אתמול נכנסנו אליה רשמית