זוכר כמעט הכל

[שרלוק]

זוכר כמעט הכל

ספרו הראשון של אהוד בנאי (כן, הזמר). ספר מאוד מבולבל ולא אחיד, כתוב כיומן. בעצם, לא כיומן, אלא ממש יומן. אהוד בנאי מתאר ארועים, חלומות, מחשבות מתקופות שונות בחייו, בפרקים נפרדים שאין ביניהם שום חוט מקשר. יש נקודות אור (הפרק על מות אביו), אבל הפרק ששבה את ליבי הוא על הנסיעה לקווקז. תיאור מרגש ואמיתי, מלא חיות וצבע. רק בשביל הפרק הזה כדאי לשים את היד על הספר.

 

[שקמי]

ממש אהבתי את הספר הזה.

דווקא ראיתי קשר בין החלקים השונים. הכל הסתדר לי מאוד טוב ביחד, כאילו אם הייתי קוראת רק קטע אחד זה היה חסר את ההקשר הכללי. הכל מתחבר לאהוד בסופו של דבר. טוב לי עם הסגנון כתיבה הזה. ואין מה לומר, החלק של הנסיעה לקווקז באמת מעולה. אפשר לשמוע את המילים קופצות ומפזזות מול העיניים. שווה לקרוא בגלל הרבה קטעים. ואולי רק בגלל שזה ספר שונה.

 

[צומפי_2]

מסכים איתך.

ב- 100 %. גמני קראתי את הספר ונהניתי מכל מילה שהייתה כתובה בו. זה אכן אהוד בנאי שמייטיב לתאר את מה שעבר עליו בצורה קולחת ומדהימה. הקטע שאני הכי אהבתי היה הקטע "תורנות שמירה", בו הוא מספר על תורנות שמירה משותפת עם אריה אלוני אותו אדם שהיה לו "אור חשמל בעיניים". וזה הציטוט שנגע ללבי יותר מכל הספר: "...ואני חושב על אריה אלוני, שהיה חבר שלי ללילה אחד ועוד יום, ועל איך אחרי מלחמת יום כיפור מצאתי את שמו ברשימת החללים והתקשרתי אל מישהי מהגרעין שלו, והיא אמרה לי שכן, שזה אותו אריה אלוני, והוסיפה שהוא ירד לקרבות בסיני כמו מתוך חלום, במצב נפשי מאוד מיוחד, ואני...... לא כ"כ ירדתי לסוף דעתה, אבל, סגרתי את הטלפון ולא שאלתי יותר שאלות...." "...בדרך חזרה, מאוחר בלילה, על הכביש הצר שלאורך ים המלח, קצת לפני צומת הלידו, כולם נרדמים במכונית ואני ער, יושב ליד הנהג, מחפש בחושך את עמדת השמירה שעל הגג ומרגיש שאני עדיין נמצא שם איתו, בלילה הבלתי שנשכח ההוא שאליו אני חוזר שוב ושוב, ובכל פעם מחדש שומע אותו אומר לי, "יום אחד אתה תעבור כאן במכונית על הכביש ותיזכר איך פעם אחת לפני הרבה שנים עשית כאן תורנות שמירה לילית עם מישהו בשם אריה אלוני..." וכל זה מבלי להפחית ביקרו של שאר הספר, או של הסיפורים האחרים שבו. גם הקטע על ההופעה בקוקז, מדהים מהמם וסוריאליסטי לחלוטין. אני ממליץ על הספר בחום.