זוכר?

[פרח לילה]

זוכר?

ובחשכה יקירי, מחפשת את חום גופך. את המגע, הנשיקה, הליטוף. ומרגישה תחושה מוזרה, מן חנק עולה בגרון. ואז שוב מתפלאה איך זה שכאב לב, הופך להיות ממש כאב פיזי. שמקשה על הנשימה, ומפעיל לחץ נורא בחזה. ואז שוב דמעה מתגלגלת לי על הלחי. אני שונאת לבכות. אני שונאת להודות שאני בוכה. אנשים רואים בכי בתור כנות, בתור הפגנת רגשות אמיתיים. אני רואה את זה בתור חשיפת יתר. את מה שכואב צריך לדחוק פנימה. אסור להראות לאף אחד. נשמה יש רק אחת, ולא מראים אותה לכל אחד. אז אני שוב עושה מאמץ להדחיק את זרם הדמעות פנימה , ולא מצליחה. ביד שלי יש את הריח שלך. אני מקרבת אותה לאפי. מריחה אותה, נושמת אותה, מסניפה אותה כמו נרקומנית. הוא לא באמת שם. הוא בזכרוני. ועוצמת עיניים, ותמונתך מחייך עולה בתוכי. צחוק מדהים יש לך. חושף שיניים לבנבנות קטנות, וגומת חן ליד השפה. אבל הצחוק לא באמת שם. הוא בזכרוני. ונזכרת באותו לילה. שוכבת לצידך ערומה, ידי מטיילת על חזך, ושואלת אותך, כאילו מבקשת, "יקירי, תבטיח לי שלעולם לא נפרד", ואתה מבטיח. אז למה אתה כל כך רחוק עכשיו? הרי הבטחת. הבטחת להיות שם. הבטחת... *************************************************** לקוח מתוך מכתב ישן נושן... לא נשלח. נכתב ממזמן...

 

[tairon]

משו שהתחבר לי...

למה שאת כתבת ממזמן ולא שלחת.... לאה שבת - ים של חלומות משנה שעברה לשנה חדשה כלום לא השתנה יש לי הכל, ואין לי כלום משנה שעברה לשנה חדשה מה בי השתנה, מה השתנה בי וכמה שארצה, אני רוצה, וכמה שאבכה, אני בוכה נתת לי יד לא, את הלב לא, את השמחה לא, הכאב וכמה שארצה, אני רוצה, וכמה שאבכה, אני בוכה נתת לי שם לא, זיכרון לא, את ההמשך לא, הכאב מגורים זמניים כל הזמן שוטטות שלא אעשה איזו שטות שלא אלך בדרך לאיבוד אנשים חדשים אכזבות ותקוות וים של חלומות וים של גלים וסערות וכמה שארצה, אני רוצה, וכמה שאבכה, אני בוכה נתת לי יד לא, את הלב לא, את השמחה לא, הכאב וכמה שארצה, אני רוצה, וכמה שאבכה, אני בוכה נתת לי שם לא, זיכרון לא, את ההמשך לא, הכאב וכמה שארצה, אני רוצה, וכמה שאבכה, אני בוכה נתת לי יד לא, את הלב לא, את השמחה לא, הכאב וכמה שארצה, אני רוצה, וכמה שאבכה, אני בוכה נתת לי שם לא, זיכרון לא, את ההמשך לא, הכאב וכמה שארצה, אני רוצה, וכמה שאבכה, אני בוכה נתת לי יד, לא את הלב, לא את השמחה לא, הכאב