זונדה לחולת אלצהיימר

[sagid19]

זונדה לחולת אלצהיימר

שלום,
חמותי בת 96, חולת אלצהיימר במצב קשה, חדלה לשתף פעולה ולאכול. כרגע צפויה להשתחרר מביה"ח הביתה עם זונדה.
החלק המפחיד במיוחד בנושא הזונדה הוא שהיא בקלות שולפת את הצינורית אפילו בהיסח הדעת. לא ניתן להסביר לה ולמנוע את הפעולה הזו.
האם - פרט לקשירת ידיים שלא באה בחשבון - יש למי מחברי הפורום הנכבדים והמנוסים (וכמובן חברות הפורום וכו') רעיון, עצה, נסיון - משהו - לפתרון הבעיה?
בשלב זה, גם אם אולי תהיה אפשרות ל-PEG זה יקח עו די זמן ובינתיים צריך לפתור את הבעיה. גם השגחה רצופה לא מבטיחה את זה שברגע אחד היד נשלחת והצינור נשלף.
קיים חשש מהתקנת PEG (למרות היתרונות היחסיים שלו) שבגילה ובמצבה הפיזי ובעיקר המנטלי כל טראומה (כגון הניתוח הקטן להחדרת ה-PEG) עלולה לדרדר את מצבה החמור בעוד מדרגה בלתי הפיכה ומה הטעם בעוד קצת חיים ללא טיפת איכות?
אשמח לתגובותיכם ב ה ק ד ם. תודתי מראש.

 

[יענקלה מגבעתיים]

למה?

למה לענות אותה. אם היא מצליחה להוציא את הזונדה זה מראה כמה היא סובלת ממנו. למרות האלצהיימר וגילה הגבוה יש לה יותר שכל מבני משפחתה. תנסו להאכיל אותה בדייסות ושתיה אם אפשר, ואנא אל תכניסו לה את הזונדה ואפילו לא אינפוזיה. מזעזע אותי שאתם חושבים לעשות לה "ניתוח קטן" להחדרת פג. כוונתכם ללא ספק חיובית אבל בפועל זה סדיזם. תנו לה למות כמה שיותר מהר.

 

[עוגיפלצת113]

זה צומת

שצריך להחליט בו איך ממשיכים, או לא ממשיכים. כי אין דרך למנוע הוצאת זונדה., זה קשירה (ג'קט כזה) או פג. זו הסיבה שבמצבים האלה אנשים הרבה פעמים שוקלים האם להמשיך בכל האמצעים להחזיק את האדם איתנו פה, או שזה כבר כרוך ביותר מידי סבל וצריך לא להפריע לו ללכת לבית עולמו.

 

[יענקלה מגבעתיים]

את טועה

זונדה ניתן להוציא מתי שרוצים, כפי שכתבה סגיד. זה מפי רופאים ונסיון אישי. לעומת זה, פג לא ניתן להוצאה. זה מיידע בדוק. הרבה פעמים הכנסת זונדה, כאשר אינה עוזרת, נגמרת עם פג ויש כאלו שמבינים זאת כתהליך אחד ונמנעים בטעות מהסכמה להכנסת זונדה. במקרה הנדון אני נגד זונדה לא בשל אי הפיכות כביכול, אלא משום שלהשקפתי נגרם עוול לזקנה בת 97 מנסיונות מתוך כוונה להקל עליה, בעוד שבפועל זה בניגוד לרצונה של החולה, שאינה יכולה להביע אותו מלבד שליפת הזונדה. במעט התאים האפורים שנשארו לה, אני מאמין שהיא מבינה שמכריחים אותה להמשיך לחיות חיי סבל ללא טעם ותכלית. אני מניח שגם דתיים גורסים שלא צריך להתערב במהלך שאלוהים שלהם קבע.

 

[עוגיפלצת113]

זה מה שאמרתי כפרה עליך

שזונדה אפשר להוציא. פג לא. אבל למרות שאפשר לחיות על פג הרבה זמן, תיאורטית, אולי לא בגיל 96, אבל אנשים יותר צעירים יכולים לחיות עם פג זמן לא מבוטל, אני לא רואה את זה כפתרון הכי סימפטי. מצד שני, גם לתת לאדם למות ברעב זה לא הכי סימפטי. אין פה בחירות טובות.

 

[יענקלה מגבעתיים]

לי יש קריטריונים שונים לחולי אלצהיימר

לא דין חולה בסרטן כחולה אלצהיימר. אנשים צלולים שיכולים לתקשר יש לכבד את דעתם. חולי אלצהיימר חיים בשלב מתקדם באיכות אפסית או קרוב לאפס. לכן אם מגיעים למצב שאין אפשרות להזין אותם בדייסות ולהשקות אותם בנוזלים, לדעתי עדיף שיסבלו מרעב וצמה למספר שעו או ימים, מאשר "לעזור" להם להיות אולי לא רעבים וצמאים, אבל לסבול עוד שבועות/חודשים/שנים מיותרות.
מצטער שלא הבנתי אותך כהלכה.

 

[sagid19]

תודה למשיבים, אבל...

נא עיזבו את השאלות הפילוסופיות בצד, הן כרגע אינן לעניין.
השאלה היא מה עושים על מנת למנוע תלישת הצינור מהאף.

 

[היפיפיההנרדמת]

חוצפה

אנשים מביעים את דעתם מעומק נשמתם ומכיוון שאינך מקבלת אותה את מכנה אותם פילוסופיות.

בהנחה שהסיפור שלך בכלל אמיתי, להלן תשובות פרקטיות:

1. תדביקו את הזונדה לאף בדבק אפוקסי כך שאם החולה תנסה להוציא, יצא לה גם האף.

2. תקשרו לה את הידים כמו בחליפת משוגעים.

3. תדלגו על הזונדה ותעשו לה את הניתוחונצ'יק להכנסת פג, ותסבירו לה שזה עונש על כך שדחתה את הזונדה.

והעיקר: צוחק מי שצוחק אחרון, ואני מקוה שזו תהיה החולה שתתפקע מרוב צחוק.

קאפיצ'י?

 

[עוגיפלצת113]

גם אם לא אהבת את התשובה

נראה לי שהיא הייתה די ברורה. אין דרך למנוע הוצאת זונדה. למעט קשירה שאת זה אתם לא רוצים ובצדק. מדביקים את הזונדה למקום עם פלסטרים, אבל מי שרוצה להוציא יתגבר גם על זה. אתם גם יכולים להתאמן על הכנסת זונדה, או מי שמטפל בה היומיום שיתאמן על הכנסת זו דה. או שאם היא מסוגלת לבלוע עדיין אז האכלה ביד במקרה שהזונדה יוצאת.הפתרונות מאד מוגבלים בתחום הזה

 

[sagid19]

תודה לחלק מן המשיבים

תודה ליענקל'ה ועוגיפלצת.
הפתרון היותר אנושי שמצאתי למצב שבו נאלצים להשתמש בזונדה הוא שימוש בזוג "כפפות זונדה" (ראו תמונה מצורפת), מקווה שאמנם זה יעשה את העבודה.

ולצמד חמד מכוערי האופי - היפיפיההנרדמת ומרוצלה - חופש התגובה בפורומים לא נותן לכם זכות להיות חצופים וגסי רוח. אם אתם רוצים להפגין את טיפשותכם בפומבי אולי כדאי שתחפשו את המקום המתאים לכך.
ואכן אולי כדאי למנהל הפורום לשקול התערבות כאשר יש כזו הפגנה של גסות רוח בתגובות.

 

[דר רון בן יצחק]

הזנה מלאכותית לחולה אלצהיימר מתקדם

שלום רב,
הזנה מלאכותית למטופל הסובל מהפרעת אכילה, במיוחד בשלבי הבליעה הראשונים (קיימים ארבעה) היא נושא שנוי במחלוקת.
השאלה הנוקבת כאן האם נערכה אפוטרופסותרת ההחלטה לאדם המסוגל לשקול יתרונות וחסרונות ולקבל החלטה מושכלת?
כעיקרון, אין חובה בהזנה מלאכותית במצב של אלצהיימר מתקדם ללא בעיה חריפה, כגון: זיהום או דלקת חריפה, פצעי לחץ או מצב מסכן חיים.
הרצון שלנו להאכיל בכל מחיר קשור בתנאים תרבותיים\ חברתיים...
קיימות אפשרויות לשימוש בטכניקות המשפרות כושר בליעה (בהנחה שההפרעה בבליעה מקורה בשלבים מאוחרים יותר...) לאחר איבחון קלינאית תקשורת בליעה ובהנחייתה לשילוב של תירגול בליעה מתאים.
ההחלטה על הזנה מלאכותית היא של בני המשפחה\אפוטרופוס גוף.
בהצלחה וללא יראה
רון

 

[יענקלה מגבעתיים]

הבדל בהתיחסות לזונדה לעומת פג

רון בוקר טוב
התייחסת בהכללה לכל האמצעים. עדיף שאני ומשתתפים אחרים, יידעו אם נכון מה שכתבתי שזונדה ניתנת לשליפה בקלות בעוד שפג הוא הליך שלא מאפשר להתחרט ולשלוף אותו. גם לא התייחסת לכפפות שבעיני נראות הכבדה נוספת על הרגשת האי נוחות מהזונדה, ואולי גם לא יעילה.

 

[sagid19]

תשובה לד"ר רון וליענקלה

ד"ר רון,
א. יש אפוטרופסות.
ב. היא שוחררה הביתה אתמול לאחר 3 שבועות אשפוז בגלל דלקות שבהם קיבלה טיפול אנטיביוטי משולב ובגלל ירידה (אני מקווה שזמנית) במצבה הקוגניטיבי אי אפשר היה להאכיל אותה ולכן היא מאז האשפוז ועד עתה ובזמן הקרוב לפחות - עם זונדה. (היא, נכון לעכשיו, רוב הזמן ישנונית ואינה משתפת פעולה במיוחד).
קיימנו בביה"ח שיחה עם רופאת הגאסטרו וקיבלנו ייעוץ וכן והיא עברה בדיקה של קלינאית תקשורת.
כרגע, ועד הבדיקה הבאה (והערכה אם להתקין פג או מה לעשות) היא עם זונדה וכמובן שננסה להאכיל אותה אוראלית במקביל לזונדה (בהתאם להנחיות של רופאת הגאסטרו) ככל שהיא תשתף פעולה.
השיקול המוסרי והעקרוני אם להאכיל אותה באופן מלאכותי (תוך שכמובן איננו יודעים מה רצונה, אם בכלל) קיים ברקע ונבחן כל הזמן ולפי שעה איננו מוכנים לחדול תוך שאנחנו ממשיכים לקוות לשיפור במצבה לאחר השחרור מביה"ח.
הבעיה העיקרית בקטע זה היא ההשגחה והתפעול הנכון ואיך למנוע את תלישת הצינור שייתכן ונעשית בהיסח הדעת ויתכן שזה ממש מפריע לה. ברור שכל תלישה כזו מחייבת להזמין אחות שתשחיל שוב את הצינור על כל הכרוך בכך (בעיקר הכאב והאי-נוחות) וכן יש את הסכנה לאספירציה.
במסגרת החיפושים אחרי פתרון פניתי גם למספר מוסדות סיעודיים לברר מניסיונם וגם לפורום זה. עד כה לא שמעתי על שום הצעה השונה מקשירה - פרט לכפפות האלו שמצאתי וייתכן ויעזרו לפתור את הבעיה.

ולגבי שאלתו של יענקלה:
- ברור לנו לחלוטין ההבדל בין זונדה לפג וגם ההבדל הנוסף שזונדה מטבעה היא פתרון זמני ואם יש צורך בהמשך - פג הוא הפתרון, בלית ברירה.
- הכפפות (כפי שאני מקווה) הן קלות ומאווררות והן עדיפות חד-משמעית על קשירת הידיים (במצבה היא בכל מקרה לא עושה שימוש בידיים פרט להתגרד ולתלוש). אולי אוכל לדווח מן הניסיון בשבוע הבא.
תודה לשניכם.

 

[יענקלה מגבעתיים]

קהל הקוראים

אני יודע מהתכתבות קודמת את הידע והעמדה שלך. בבקשה שלי ש רון יבהיר התכוונתי לכל קורא מזדמן, כי נראה בלי ש רון התכוון לכך, כאילו זונדה ופג דומים.
אשמח ללמוד מהנסיון שלך לגבי כפפות כי יתכן שאעמוד בפני אותה דילמה עם אשתי.

 

[דר רון בן יצחק]

אמצעים להזנה מלאכותית

שלום רב,
עקרונית אין הבדל משמעותי בין צינור באף לצינור בדופן הבטן.
שתי הפעולות הן בבחינת פולשניות, כאשר הסיכון שבהחדרת
PEG
גדול יותר... שני הצינורות צפויים להישלף במידת קלות זו או אחרת
בשתי שיטות ההזנה קיימת סכנה לאספירציה כמעט באותו שיעור
תחזוקת הצנרת נוחה קצת יותר בדופן הבטן ואסטטית יותר כולל
היעדר הסיכון בהיווצרות פצע לחץ באף.
מבחינת שיטות למניעת שליפה הרי ששימוש בסינר בבסיס הצואר
וכריכת צינור הזונדה מאחורי האוזניים ומסביב לעורף עשויה לשפר
את הסיכוי לשליפתה מבלי לקשור ידיים.
בהצלחה

רון

 

[יענקלה מגבעתיים]

חשבתי בטעות שהחדרת פג מצריכה ניתוח לשליפתו.