yeshpitaron
New member
זו הפעם הראשונה מפורשות,
מאוכזבת מהבן שלי ואיך לומר בעדינות? הלוואי שכלתי הייתה יודעת להיות אדם טוב יותר, בוגר יותר...
אז אני יודעת, כל החכמות והחכמים יגידו שאני מרשה שינהגו באנו כך אבל כשמדובר בבן שלך ובנכדים שאתה אוהב, זה מורכב.
הבן שלי והיא מצליחים להדיר שינה מעיניי.
אני לא רוצה להשתמש במילים קשות אבל כן, קשה לי אתם כי מצד אחד יש מעין שייכות שאי אפשר להתעלם ומצד שני היא גורמת צער.
לא מתייעצת ממש כי אני מוכנה ויודעת מה התגובות כאן ורובכן כלות ומי שנכנס לפורום זה לא כי משעמם לו...אבל זה המקום לשפוך כשאתה מתהפך באישון ליל והמחשבות מציפות.
אז צדקתם, אולי לא נתק שעלול לגבות מחיר אבל מה? להיות פסיבית? כלפיהם הכל אפשרי והשאלה למה? מה חטאתי שמגיע לי יחס בלתי הוגן ושווה? האם אם לבן יש לה פטור שלא מרצון? האין החצי השני של הבעל שייך ולו במעט? והקסם של נכדיי?
לא פעם יושבת עם חברים במסעדה ומביטה בשולחנות המשפחות של זוג הורים, ילדים וסבתא אחת עם סבא או בלעדיו. ואני תוהה למי שייכת האישה הנעימה המבוגרת הזו שהגיעה לבילוי משותף כחלק מהמשך השושלת? כולן !לא רובן, כולן התגלו כאימהות הכלה. אם החתן בגד נעלם גם אם היא הצד הנותן. ובלי קשר, גם אם היא הצד שילד את החצי השני שלך שבזכותו ילדייך קיימים.
פעם ישבנו חברתי ואני ושוחחנו על כך בהומור והיא אמרה: "אנחנו יש לנו פטור". נראה אותך אמרתי. כאשר בנייך יתחתנו , נראה כמה תרצי אותו...
קשה להשלים עם זה שאת יולדת, מגדלת ומנסה לעשות הכל כדי לרצות או פחות כדי להתאזן וגם לטעות ולבקש סליחה ולקבל בתמורה התעלמות במקרה הטוב. כל החיים לימדתי הגינות וחטפתי חוסר הגינות.
אז לאור כל הנ"ל יותר מתמיד, ןכל יום מחדש, את מבינה שהרווח היחיד הנו של הצד האחר, של הכלה. למה? כי אנחנו הנשים מובילות לרוב. יודעות לתמרן יותר ומתעסקות בפרטים. לבנים אין הראייה שלנו .... ולצעירות בלי לזלזל עם כל הפלוסים שיש להן, אין יכולת להבין רגשות וניסיון להיות במקום של החמות ולכן הן "מצפצפות" ומובילות לאן שהן רוצות....
אני מאמינה שלמרות כל מה שכתבתי לעיל, יש כלות שיודעות לעשות טוב גם לצד השני במידה והן אוהבות את הבעל ולא פגועות חמות. מאמינה שיש כאלה שיודעות לתת הרגשה טובה ולהתחשב. מאמינה שיש כלות שזורמות ונהנות ומקבלות את המצב כמצב נתון בלי משחקים מיותרים. ראיתי במו עיני ונמלאתי קנאה בהרמוניה שרוחשות כלות לחמיות וההפך. והן, אותן חמיות נושאות חלק מהגנים שלי ומהחינוך שנתנו לי או חברות קרובות מאוד.. .
אמרו לי לא להתערב, היו מקרים שהייתי רובוט אז באים, אוכלים, אומרים תודה והולכים. וואלה? מסעדה?
אני רוצה להבין איך אפשר להיות כל כך מאופקים טרם הנשואים ולהסכים ולהבטיח כמעט כל דבר? ואחרי הנשואים פתאום לקבל כוח של סופר מן???
והיכן הוריה מורי הדך של ביתם???.
מאוכזבת מהבן שלי ואיך לומר בעדינות? הלוואי שכלתי הייתה יודעת להיות אדם טוב יותר, בוגר יותר...
אז אני יודעת, כל החכמות והחכמים יגידו שאני מרשה שינהגו באנו כך אבל כשמדובר בבן שלך ובנכדים שאתה אוהב, זה מורכב.
הבן שלי והיא מצליחים להדיר שינה מעיניי.
אני לא רוצה להשתמש במילים קשות אבל כן, קשה לי אתם כי מצד אחד יש מעין שייכות שאי אפשר להתעלם ומצד שני היא גורמת צער.
לא מתייעצת ממש כי אני מוכנה ויודעת מה התגובות כאן ורובכן כלות ומי שנכנס לפורום זה לא כי משעמם לו...אבל זה המקום לשפוך כשאתה מתהפך באישון ליל והמחשבות מציפות.
אז צדקתם, אולי לא נתק שעלול לגבות מחיר אבל מה? להיות פסיבית? כלפיהם הכל אפשרי והשאלה למה? מה חטאתי שמגיע לי יחס בלתי הוגן ושווה? האם אם לבן יש לה פטור שלא מרצון? האין החצי השני של הבעל שייך ולו במעט? והקסם של נכדיי?
לא פעם יושבת עם חברים במסעדה ומביטה בשולחנות המשפחות של זוג הורים, ילדים וסבתא אחת עם סבא או בלעדיו. ואני תוהה למי שייכת האישה הנעימה המבוגרת הזו שהגיעה לבילוי משותף כחלק מהמשך השושלת? כולן !לא רובן, כולן התגלו כאימהות הכלה. אם החתן בגד נעלם גם אם היא הצד הנותן. ובלי קשר, גם אם היא הצד שילד את החצי השני שלך שבזכותו ילדייך קיימים.
פעם ישבנו חברתי ואני ושוחחנו על כך בהומור והיא אמרה: "אנחנו יש לנו פטור". נראה אותך אמרתי. כאשר בנייך יתחתנו , נראה כמה תרצי אותו...
קשה להשלים עם זה שאת יולדת, מגדלת ומנסה לעשות הכל כדי לרצות או פחות כדי להתאזן וגם לטעות ולבקש סליחה ולקבל בתמורה התעלמות במקרה הטוב. כל החיים לימדתי הגינות וחטפתי חוסר הגינות.
אז לאור כל הנ"ל יותר מתמיד, ןכל יום מחדש, את מבינה שהרווח היחיד הנו של הצד האחר, של הכלה. למה? כי אנחנו הנשים מובילות לרוב. יודעות לתמרן יותר ומתעסקות בפרטים. לבנים אין הראייה שלנו .... ולצעירות בלי לזלזל עם כל הפלוסים שיש להן, אין יכולת להבין רגשות וניסיון להיות במקום של החמות ולכן הן "מצפצפות" ומובילות לאן שהן רוצות....
אני מאמינה שלמרות כל מה שכתבתי לעיל, יש כלות שיודעות לעשות טוב גם לצד השני במידה והן אוהבות את הבעל ולא פגועות חמות. מאמינה שיש כאלה שיודעות לתת הרגשה טובה ולהתחשב. מאמינה שיש כלות שזורמות ונהנות ומקבלות את המצב כמצב נתון בלי משחקים מיותרים. ראיתי במו עיני ונמלאתי קנאה בהרמוניה שרוחשות כלות לחמיות וההפך. והן, אותן חמיות נושאות חלק מהגנים שלי ומהחינוך שנתנו לי או חברות קרובות מאוד.. .
אמרו לי לא להתערב, היו מקרים שהייתי רובוט אז באים, אוכלים, אומרים תודה והולכים. וואלה? מסעדה?
אני רוצה להבין איך אפשר להיות כל כך מאופקים טרם הנשואים ולהסכים ולהבטיח כמעט כל דבר? ואחרי הנשואים פתאום לקבל כוח של סופר מן???
והיכן הוריה מורי הדך של ביתם???.