זו הפעם הראשונה מפורשות,

yeshpitaron

New member
זו הפעם הראשונה מפורשות,

מאוכזבת מהבן שלי ואיך לומר בעדינות? הלוואי שכלתי הייתה יודעת להיות אדם טוב יותר, בוגר יותר...

אז אני יודעת, כל החכמות והחכמים יגידו שאני מרשה שינהגו באנו כך אבל כשמדובר בבן שלך ובנכדים שאתה אוהב, זה מורכב.

הבן שלי והיא מצליחים להדיר שינה מעיניי.
אני לא רוצה להשתמש במילים קשות אבל כן, קשה לי אתם כי מצד אחד יש מעין שייכות שאי אפשר להתעלם ומצד שני היא גורמת צער.

לא מתייעצת ממש כי אני מוכנה ויודעת מה התגובות כאן ורובכן כלות ומי שנכנס לפורום זה לא כי משעמם לו...אבל זה המקום לשפוך כשאתה מתהפך באישון ליל והמחשבות מציפות.

אז צדקתם, אולי לא נתק שעלול לגבות מחיר אבל מה? להיות פסיבית? כלפיהם הכל אפשרי והשאלה למה? מה חטאתי שמגיע לי יחס בלתי הוגן ושווה? האם אם לבן יש לה פטור שלא מרצון? האין החצי השני של הבעל שייך ולו במעט? והקסם של נכדיי?

לא פעם יושבת עם חברים במסעדה ומביטה בשולחנות המשפחות של זוג הורים, ילדים וסבתא אחת עם סבא או בלעדיו. ואני תוהה למי שייכת האישה הנעימה המבוגרת הזו שהגיעה לבילוי משותף כחלק מהמשך השושלת? כולן !לא רובן, כולן התגלו כאימהות הכלה. אם החתן בגד נעלם גם אם היא הצד הנותן. ובלי קשר, גם אם היא הצד שילד את החצי השני שלך שבזכותו ילדייך קיימים.

פעם ישבנו חברתי ואני ושוחחנו על כך בהומור והיא אמרה: "אנחנו יש לנו פטור". נראה אותך אמרתי. כאשר בנייך יתחתנו , נראה כמה תרצי אותו...

קשה להשלים עם זה שאת יולדת, מגדלת ומנסה לעשות הכל כדי לרצות או פחות כדי להתאזן וגם לטעות ולבקש סליחה ולקבל בתמורה התעלמות במקרה הטוב. כל החיים לימדתי הגינות וחטפתי חוסר הגינות.

אז לאור כל הנ"ל יותר מתמיד, ןכל יום מחדש, את מבינה שהרווח היחיד הנו של הצד האחר, של הכלה. למה? כי אנחנו הנשים מובילות לרוב. יודעות לתמרן יותר ומתעסקות בפרטים. לבנים אין הראייה שלנו .... ולצעירות בלי לזלזל עם כל הפלוסים שיש להן, אין יכולת להבין רגשות וניסיון להיות במקום של החמות ולכן הן "מצפצפות" ומובילות לאן שהן רוצות....

אני מאמינה שלמרות כל מה שכתבתי לעיל, יש כלות שיודעות לעשות טוב גם לצד השני במידה והן אוהבות את הבעל ולא פגועות חמות. מאמינה שיש כאלה שיודעות לתת הרגשה טובה ולהתחשב. מאמינה שיש כלות שזורמות ונהנות ומקבלות את המצב כמצב נתון בלי משחקים מיותרים. ראיתי במו עיני ונמלאתי קנאה בהרמוניה שרוחשות כלות לחמיות וההפך. והן, אותן חמיות נושאות חלק מהגנים שלי ומהחינוך שנתנו לי או חברות קרובות מאוד.. .

אמרו לי לא להתערב, היו מקרים שהייתי רובוט אז באים, אוכלים, אומרים תודה והולכים. וואלה? מסעדה?

אני רוצה להבין איך אפשר להיות כל כך מאופקים טרם הנשואים ולהסכים ולהבטיח כמעט כל דבר? ואחרי הנשואים פתאום לקבל כוח של סופר מן???

והיכן הוריה מורי הדך של ביתם???.
 

mykal

New member


באמת מדיר שינה מעיניך.
כואב לי לשמע.
מערכות יחסים הם דבר מורכב.
כדי להרגע ולהפסיק לכאוב אני הייתי הולכת לקבל עיצה מעשית
ממטפל משפחתי,
אולי הוא יכול היה להפגיש את הבן שלך עם טענותיך,
מבלי לקלקל את המערכת שלו עם אשתו.
 

yeshpitaron

New member
תודה מיכל ומזה אני חוששת. רק מזה אחרת

יש לי הרבה מאוד להגיד וכשמאוד כואב אין בעיה לפרוק מול האדם המכאיב. מה שעוצר בעדי זו המחשבה שמגיחה בדיוק בזמן (?), 'האם יקלקל את יחסיו אתה?' וזה משהו שאינני רוצה שהרי הם חיים בסדר גם אם לא לטעמי. 'האם יעיר לה ויבין אותי וכלום לא יקרה?' ואולי יעיף אותי בעצם מחייו כי מה פתאום העזתי להגיד מה כואב לי ולחשוב שהם לא בסדר? (גם אם הוא מאמין שזה לא כך יעשה הכל להאמין ולו כדי שיהיה לו שקט). אני ואביו ואחיו וכל העולם יכולים להגיד על משהו שהינו מגוחך ובלשון זולה, מגעיל, אבל הוא יגן עליה ולו כי אוהב בעיוורון או כי רוצה שקט או כי מחשבתו שלו מגוחכת.
&nbsp
אני לא מעזה לבקש ממנו לבוא לשיחות. מכירה את הבן שלי, ישאל: "אנחנו (הכל אנחנו אין להם אישיות נפרדת) בסדר גמור מי שצריך זו את או במקרה הטוב יגיד שהם מרגישים מצוין וככה הם רוצים להתנהג.
&nbsp
הברירה שתהיה לי לבלוע שוב או לנתק (?).
&nbsp
נכנסת בחורה צעירה והופכת את החיים למרמור. הפכנו להיות פודלים כל המשפחה. פעם כשהעזתי להגיד משהו קמה והלכה והבן עשה לי שפטים בטלפון. שנה לא נכנסתי אליה הביתה (הערה לגיטימית שבאה לא כדי לפגוע. משהו שהפריע לי אמרתי בצורה חברית).
&nbsp
&nbsp
 
כדאי ללכת לייעוץ לבדך, בלי הבן

אולי אחרי כמה פגישות היועץ יציע שגם הבן יבוא.
אבל בתור התחלה - לכי לבדך.

את כותבת כאן הרבה, ״כדי לשפוך״. אבל את לא נותנת את כל הפרטים, אולי כי את לא רוצה להסגיר. וזה בסדר. אבל זה גם מונע מאיתנו להבין מה קורה שם. אצל יועץ דיסקרטי את תשבי, תספרי הכל הכל, מי אמר ומי עשה וכמה ולמה.
 

yeshpitaron

New member
נכון. אנסה והבעיה למצוא משהו מתאים

ועוד נכון :) מטעמים מובנים לא מוסרת כל הפרטים גם מבינה שהם לא צד פה וזה לא הוגן לכן אני כותבת רק את מה שאני מרגישה.
&nbsp
צריך למצוא משהו מתאים כדי שכספי לא יונח על קרן הצבי. אולי זה הפתרון באמת. גם אם איש לא יצטרף אלי אוכל לקבל הדרכה מקצועית איך לנהוג ולהתחזק.
&nbsp
&nbsp
 

mykal

New member
יש לי שאלה,

האם יש מצב שתתנהלי בחייך המלאי ענין ותעסוקה,
ותחגגי עם המשפחה המורחבת שלך, וקצת "תשכחי" את
משפחת הבן? תתני לעצמך מרחק (לא ניתוק, לא הענשה),
מרחב שהוא יתנהל איתה מולה, בלי שאת צד בענין.
בלי להעיר, בלי להאיר, בלי להגיד, אלא מה שנקרא סתם,
ולהחליט שעכשיו חודשיים עד אחרי חנוכה--את משנה פאזה.
את לא מבשלת להם כי את עובדת ונוסעת ועסוקה,
את לא מארחת, ואם הם מגיעים חיבוק לילדים ואת מסבירה שבדיוק חזרת--
ואת מתה ללכת לישון. ירצו ישארו לבד, לא ירצו ילכו,
את גם ממש לא מסוגלת לעשות בייביסיטר ליותר משעה פעם בשבוע.
בחנוכה אין לבבות וסופגניות וספינג' וערב משפחתי כי כל יום יש לך בילוי אחר.
פשוט בהחלטה חדצדדית לנהל חיים בלעדיהם--
(אפילו בלי לשתף את הבעל והבן השני, ככה בשיא הטבעיות כאילו)
ואולי את תירגעי וגם הם יהיו נינוחים יותר,
אם תצליחי תמשיכי כך עד פורים,
לי נראה שכך לא תפסידי את הנכדים, אבל כולכם תרויחו המון שקט שמאפשר
קימום יחסים חדשים נכונים יותר.
 
רעיון מצוין. אני בעד. רק שאני חוששת שללא ליווי מקצועי
כפי שכבר הצענו לה בפורום הזה יותר מפעם אחת, היא לא תצליח לעמוד בזה.
הלוואי ואני טועה כי הרעיון שלך מעולה.
 

yeshpitaron

New member
צודקת וקשה לי מאוד אבל מנסה. כמו שכתבתי למיכל, לא תמיד

ולא הכל מצליח לי אבל יש מעט שיפור.
 

yeshpitaron

New member
יש דברים שאני מסוגלת ויש שלא למשל, להתנהל בחיי

אני עובדת ולומדת ויש לי משפחה והמון חברים. לפעמים אין לי זמן פנוי לעצמי ולענייני ביתי. למשל שהפסקתי להכין כלום מיוחד ולא מציעה כלום כשהולכים. אבל פתאום מבקשים עזרה בצורה שאין להם ברירה והעולם מתמוטט ואם אני לא להם איש לא להם או שמכינים אותי בסיפור נוגע ללב שהנכדים מבקשים אותי וכו' ואני מתפתה. או שאני רואה ומעורה בסיטואציה מעוררת קנאה וחושבת למה אי אפשר שגם לי יהיה קצת הנאה כמו לרוב הסבתות?
&nbsp
יחסית למה שהיה הורדתי בפירוש פרופיל אבל לא ממש.
 

niki11111

New member
מה אנשים אחרים אומרים על הסיטואציה?

תראי קודם כל לי יש יחסים טובים מאד עם חמותי. אנחנו מאד שונות ויש מקומות שקשה לי ומתיש לי, היו פה ושם חריקות, אבל היא אישה טובה גם אם אנחנו שונות והיא תמיד מתקבלת בברכה אצלנו בבית.

אבל אני רוצה לדבר על מישהי אחרת. סבתא שלי, דווקא מצד האמא. היא אישה ביקורתית, קשה, מתערבת ועם זאת היא בטוחה לחלוטין שהיא הקורבן. לחלוטין. היא מאד אוהבת אותי (ואני אותה) כך שיצא לי איתה שיחות נפש ודברים שאת כתבת פה כמו "מה חטאתי שמגיע יחס בלתי שוה", "הנכדים לא שייכים גם לבעל", "את יולדת ונותנת ומגדלת ומה את מקבלת" הזכירו לי אותה מאד.
דברים קשים שהיא אומרת לאחרים היא מנפנפת כטעות (אם בכלל) או "אז מה אם אמרתי" ודברים שאומרים לה נשמרים לנצח בזיכרון ורק גדלים. מקומות שבהם היא הייתה לא בסדר בכלל לא נרשמים אצלה.
היא גם מצהירה על נתק ומנתקת כל פעם ילד אחד לתקופות משתנות.
אני אוהבת אותה מאד אבל לא הייתי רוצה להיות כלה שלה, או אפילו בת שלה.

אז אני שואלת, מה אנשים אחרים שעדים לסיטואציה, לא חברות שלך שאת מספרת להם, בני משפחה אחרים, בן זוגך אם יש, האם גם הם רואים סיטואציה חד משמעית כמוך? שאת קורבן והיא מכשפה?

וגם אם לא וגם אם הדברים בדיוק כפי שאת מתארת, הייתי שוקלת טיפול פרטני, לעצמך. מקום שבו תלמדי להתמודד עם המצב מבחינה נפשית. מקום שיעצים אותך ויתן לך אמצעים להתמודד
 

yeshpitaron

New member
מממ. את משתמשת במילים שלא אמרתי או שאמרתי ואת מחזקת אותם

לצערי לא יכולה לפרט יותר מידי, לא יכולה לציין עובדות אבל תאמיני לי שאני שפויה ואם אני מוכנה לקום באישון ליל ולכתוב מה שכואב לי סימן שזה קיים....
&nbsp
אינני יודעת אבל אינני כסבתך לפחות לא לפי מה שכתבת, בחיים לא הצהרתי על נתק וניתקתי לתקופה גם אם במחשבה מאזלת יד. הפוך מסבתך אני ביקורתית כלפי עצמי ויש לי רגישות יתר ומתחנפת יותר מידי ובחיים לא נפנפתי שאני צודקת ובחיים לא זלזלתי במה שאחרים אומרים או מבקרים. סבתך לא נשקה לאמך בראשה ולא התנצלה בפניה מעולם בטח לא על כלום כפי שעשיתי לא פעם ולו כדי לא להתנתק. ואם אמך התייחסה לסבתך לא בהגינות אולי היא צודקת, מגדלים ילדים ובאים רק לצרכיהם. זה כואב.
&nbsp
ואולי את לא אובייקטיבית לגבי אמך? אם את מתארת את סבתא שלך כאישה מאוד שלילית אז למה את אוהבת אותה? האם אמך מושלמת? אולי לא ולכן?
&nbsp
אז יש דברים שלצערי לא יכולה לומר כאן אבל אני רוצה להאמין שגם אם רק סיפרתי יאמינו לי אחרת, זו לא חברה ולא אחות וגם אם פורום מטיל ספק ברגשותיי אז כן, אקח את התגובה בערבון מוגבל.
&nbsp
אני לא צריכה להוכיח דבר לאיש. אם הרגשתי וביקשתי עזרה צריך לעזור. כי מי שלא רוצה להאמין לא חייבת להוכיח כאן לא בית משפט. לא יצרתי יש מאין. כלתי עשתה לא פעם מעשים שלא עושים (אולי גם אני וכשביקרו אותי בניגוד לסבתך התנצלתי).
&nbsp
כשכתבתי את הרגש או כמה דברים שהפריעו לי והבעתי אזלת יד או קושי לא ראיתי את הסיטואציה כחד משמעית? ולא ראיתי בכלתי מכשפה כפי שכתבת. תארתי רגש והדגשתי שהוא שלי. לא פעם כתבתי שאולי אני לא מושלמת כמו כולנו אבל אם מפריע משהו זה שלי וככה מרגיש לי וכנראה שיש דברים בגו. דברים לא יפים שכן, בעלי ומשפחה רואים ומבינים אף היו בחלק מהסיטואציות שהייתי מתה לפרט רק כדי שתביני על מה אני מדברת אך אמנע. בין כה החלטת חד משמעית שסבתך לא בסדר ואימך מאה אחוז.
&nbsp
אגב, אני לא צריכה להתמודד נפשית אלא רגשית. תודה!
&nbsp
&nbsp
 

niki11111

New member
תשמעי, את לא חייבת לי ולאף אחד כלום

רציתי להעלות נקודה שאולי את לא רואה את הדברים כהוויתם, שאולי יש עוד צדדים למטבע שאנשים חיצוניים יכולים לראות ואת לא. זה שיש לאדם כלשהו תגובה רגשית קשה למשהו לאו דווקא אומר שהמציאות היא באמת כמו שהוא חווה אותה.

יכול להיות שזה לא המקרה שלך. אבל לפעמים עוזר לצאת מהסיטואציה ולנסות להסתכל עליך מבחוץ. אני לא נגדך. אני לא אומרת שאת משקרת. גם לי בחיים קרו מקרים שחוויתי דברים מצורה מסויימת ואז בא בעלי או קולגה והראה לי שיש עוד צדדים. זה לא התקפה. להיפך.

לשאלתך לגבי סבתא שלי. אני חושבת שאני אוהבת אותה כי איתי איכשהו (ועם עוד מעט מהנכדים שלה, לא כולם) היא מראה צד הרבה יותר רך והיא מעולם לא העבירה עלי ביקורת. אבל אני רואה את היחס שלה לילדים שלה והוא לא מוצדק בשום קנה מידה. אמא שלי לא מושלמת אבל סבתא שלי ממש מקשה לאהוב אותה. היא אומרת דברים נוראיים, באמת. חייבת לציין גם שהיא מעולם לא ביקשה סליחה אף פעם. הקונספט שהיא "האמא" צריכה אי פעם לבקש סליחה על משהו לא נתפס בעיניה.
 

yeshpitaron

New member
כך השתמע מדברייך. אני בסך הכל והדגשתי זאת

שלא יכולתי לישון וחשתי צורך עז לשתף. אילו היה יום ושעה מקובלת הייתי מתקשרת לאדם קרוב שמכיר אותי מצוין אבל עם כל הכבוד לרוב התגובות כאן שלקחתי מהן והערכתי, היו גם תגובות שרצו להוכיח שאני מדמיינת, שאני לא בסדר, שאני מבלבלת את השכל ולא עשיתי העתק הדבק אבל זו ההרגשה. אז להיות אדישה זה היה מצוין כי כבר היה בוקר ושוב יכולתי לדבר עם הקרובים לי אלא שכאשר נתקלתי בתגובות כאן היה קשה לא להגיב.
&nbsp
אז כפי שכתבתי יש סוגים שונים של אנשים. תודה לאל איני נמנית מאלה. רוצה הוכחה של מה אנשים אומרים עלי לי זה לא משנה אבל אם את כל כך מתעקשת, אני נחשבת לאדם עם נתינה לא נורמלית ולא יודעת לקבל גם לא מוכנה כי תמיד אני חושבת שלא אטריח. אבל כשזה מאוד לחוץ ומאוד לגיטימי ואת בטוחה שזה יקרה בקלות כי זה באמת לא מיוחד ומאוד ברור, מאכזב וחצוף.
&nbsp
בעלי? הילדים? אחיי אחיותי? חברים? הרבה לפני שכבתבתי בפורום הביעו דעה וחלקם היו נוכחים והסיבה שאני לא כמו סבתך ולא כמו אימא שלי אפילו שגם היא שומרת ולא מתנצלת (יש לי אח כזה, אני גאה לומר שאני ממש כמו סבתא שלי אם אבי. חיבקתי ובכיתי והתנצלתי ולקחתי על עצמי דברים שלא היו קשורים אבל לפעמים הסוס מתעייף ואז אתה מבקש קצת אוכל-והבעלים מתקמצן. היי, אתה צריך אותי בקרוב, תן אנרגיה קצת.....
 
בקשר להכללה של הכלות

לעובדה שאת רואה סבתא סועדת עם משפחה והנחת שכמעט תמיד מדובר באם הכלה.
אנחנו זוג של 6 שנים, לא נשואים מבחירה, אבל כן מן הסתם מכירים היטב את ההורים של שני הצדדים.
כן, אנחנו נמצאים אצל ההורים שלי הרבה יותר. למה? כי לי קשר חזק למשפחה שלי ואני אוהבת לבקר אותם הרבה.
אנחנו גם מבקרים את ההורים שלו אבל לא באותה תדירות. האם זה בגללי? לא.
בן הזוג שלי לא מרגיש את הצורך העז כמוני לבקר את המשפחה שלי, וכשאנחנו לא מבקרים את המשפחה שלי הוא מעדיף שנהיה בבית.
האם הגיוני שהם יאשימו אותי על זה שהוא לא מבקר אותם הרבה? לא.
האם אי פעם סירבתי לבוא למשפחה שלו? לא.
ונניח וכלה מונעת את הביקורים, האם את צריכה להאשים אותה? לא. תאשימי את הבן שלך, הוא יכל לבוא לבד, הוא יכל להיות יותר נחרץ בנושא כדי לראות את אמא שלו, ותאשימי את עצמך על כך שלא הצלחת ליצור קשר חזק יותר עם הבן שלך מילדות, כי יש אמהות שהבנים שלהם מאוד קשורים אליהן, זה לא דבר בלתי אפשר.
 

yeshpitaron

New member
נכון. מורכב. לא בא לי להרחיב. התעייפתי לנסות להסביר

רק אומר לא הגיוני שהבן היה אצלי יום אחד וצרחות שהוא מתעכב. שמעתי אותו מנסה להסביר שזה לקחת משהו להם ורק נכנס וניסה להרגיע ואמר לה: בסדר.....תכף יוצא. לקח ויצא. רדפתי אחריו לתת לו משהו שלא לקח כי הוא ממהר. הלו...יש בנות ויש בנים ויש חמות ויש חמים ואם לא נתקלת הלוואי שלא תתקלי.
&nbsp
הגיוני...טוב לא יכולה, יהיה שקוף ומרושע מידי עד כדי שיכולים לכנותי שקרנית או מתנערת מאחריות...יש דברים שכשכותבים במצבים מסויימים והדגשתי, זה רק קמצוץ ופורקן ולא כדי להרגיש שלא לוקחת אחריות או עשיתי ממנה מכשפה. היא לא מכשפה אבל מתנהגת בצורה פוגענית לא פעם. כתבתי גם על הבן שלי ותסלחי לי, לא מוכנה שתבקרי את החינוך שלי אלא להתייחס לסיטואציה כי את לא יודעת איך ומה עשיתי ואולי זו הטעות, למדתי אותם לכבד מידי ולקדש מידי. תודה.
 
אני לא מבקרת את החינוך שלך, את זאת שצריכה לבקר אותו ולהפיק

לקחים.
קירבה זה לא משהו שיוצרים רק מחינוך.
תביני שמי שבוחר לא להקדיש לך את הזמן בסופו של דבר זה הבן שלך.
הבחירה היא שלו, גם אם היא מפעילה עליו לחצים.
 

yeshpitaron

New member
את ביקרת את סבתך. ביקרת אותי

אז מותר לי לבקר את בני ואשתו.
&nbsp
את לא מכירה אותי ואם אין לך משהו מעודד לכתוב אל תכתבי כי הפורום כפי שידוע לי מכיל גם "בכיינות" ואם התחשק לי לבכות, לכתוב, את אמורה לקבל או לא להתייחס. ריח של הטפה נטף מהודעתך ואת זה לא צריכה.
&nbsp
אני מי שאני ואם יש עצה לקחת יופי אבל עצות התנצחות לא בשבילי. לא לשם כך נכנסתי.
&nbsp
צר לי שלקחת את סבתך כדוגמה רעה אני דווקא מכירה אימהות רעות שרודות בחמות ומתחמנות אותן ואת התמימות שלהן.
&nbsp
אף אדם, אף אדם אם הוא נורמאלי לא יעשה רע לאחר.
&nbsp
הכרת את המושג מניפולטיבי?
&nbsp
יש אמהות וכלות וחמיות כאלה. אולי גם את בזה שאת נותנת לי כביכול את סבתך כדוגמה רעה וכביכול מציינת שאת אוהבת אותה (אבל את ממש לא) ומשבחת את האימא ה"חסודה" שלך.
&nbsp
קבלי מציאות. יש אנשים רעים וכלות או חמיות מכשפות. שלי לא מכשפה אבל כן מניפולטיבית וילדה שלא יודעת כבוד ונתינה.
&nbsp
אילו הבן שלי לא היה קשור אלי ואוהב תאמיני לי שהייתי יודעת....לא אוסיף כי יש אנשים שאין להם מסוגלות לאמפטיה והבנה.
&nbsp
&nbsp
 
למעלה