הממ
מזמן לא עשיתי את זה אז אני קצת חלודה, אבל... טוב נו
*"הם שותים קפה אחר קפה וחולקים גלולות קטנות וצבעוניות" - סמים? גלולות ממריצות כלשהן? הכל נשמע די הגיוני, אבל מעניין אותי לדעת מה זה בדיוק
*"אפי נסערת מאוד. היא שולפת את לוח הזמנים שלה ומתחילה לחשב איך ישפיע העיכוב על כל אירוע בשארית חיינו" - הו אפי!
*"ברגעים מסוימים באמת לא ידעתי מה אני מרגישה כלפיו. למען האמת, גם עכשיו אני לא יודעת." - היא נשמעת מבולבלת... כאילו היא ניסתה לשכנע את עצמה שהכל הצגה, אבל בעצם המשחקים האלו שינו אותה... כל הרגשות שהיא הייתה בטוחה בהם קודם התערערו, ולמרות הכל היא לא יכולה לשוב להיות אותו הדבר. לא משנה כמה היא רוצה לשכוח את הכל, להגיד שזו רק הצגה, יש בה ספק ובלבול.
*"כתום" (...) "יותר בסגנון של שקיעה" - הו פיטה! כתום זה צבע נפלא
*"אני שונאת אותם" וואו זה ממש חצוף קטניסוש
*"סינה מגיע עם שמלה כתומה יפה בדוגמת עלי סתיו. אני חושבת כמה הצבע ימצא חן בעיני פיטה."
*"ברגעים האלה בלתי אפשרי לדמיין מישהו טוב יותר" אוו צווחה קטניס\פיטה
*"אז כשאני מתרוממת על קצות האצבעות כדי לנשק אותו, אני ממש לא מרגישה שאני מעמידה פנים"
*"צמד אוכפי שקט גוררים את הזק ששרק אל ראש המדרגות. הם מכריחים אותו לכרוע על הברכיים מול הקהל. טנכניסים לו כדור בראש" - אני זוכרת את זה כשורה שהכי זיעזעה אותי מכל הספרים ביחד. זה היה לא צפוי, זה הזכיר לי שואה (למרות שאני לא יכולה להסביר כל-כך למה). בעיני למרות כמה שמשחקי הרעב היו מחרידים, היה בהם משהו צפוי... חוקים מעורפלים כלשהם. פה אף אחד לא אמר '23 ימותו, 1 ישרוד', כדי שיכולת להכין את עצמך... זה היה אימפולסיבי ומפתיע ולחלוטין מחריד
