זו לא מכשפה- זה שטן...

[הדג של נועה]

זו לא מכשפה- זה שטן...

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

 

[אםל2]

ליבי איתך

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

ליבי איתך
וגם הקישקעס. כואב כלכך... מאחלת לך המון כוח... חיבוק גדול

 

[תמי של יעל ומיכל]

אוי נועה, כמה שאני מבינה לליבך

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

אוי נועה, כמה שאני מבינה לליבך
אבל לריב עם כולם, לא כדאי. אני באותה תחושה שהכוח קצת אזל, והאופטימית ירדה,ואצלי זה אחרי שתי החזרות מוקפאים, שבשניה הפלה בשבוע שישי, ושלוש הפריות מבחנה, שבראשונה הפלה+גרידה בשבוע שמיני,בשניה בטא 20 שירדה, ובשלישית בטא 11 שירדה. אני גם כן קצת מרגישה עייפה מהאכזבות ולכן החלטתי לקחת קצת פסק זמן. להתאוששות שלי, ירידה במשקל (לא כל כך הולך), והזדמנות לבעלי לנסות לשפר את מצב הזרע בצורה אלטרנטיבית. מה אגיד לך, אולי גם את זקוקה לפסק זמן קטן מהמרוץ המטורף הזה? להרגיש קצת טוב, בלי מצבי הרוח המתחלפים עקב ההורמונים? תחשבי על זה. אני בהחלט צוברת כוחות כרגע. החודש האחרון עבר לי בכף, בלי מחשבות על זריקות , טיפולים ובדיקות. יש לי יותר סבלנות לבנותי ואני ממש נהנית מהן, וזה עושה לי טוב. אז מה שתחליטי, שיהיה רק טוב. תמי

 

[מיכל של עומר ויובל]

נועה, קבלי ../images/Emo24.gif גדול.

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

נועה, קבלי

גדול.
אני כ"כ זוכרת איך נופל הלב ומתכווצת הבטן כשמגלים את טיפות הדם הראשונות בשירותים.

מה עושים? אני משערת שאצל כל אחד זה שונה. אנחנו בד"כ היינו מפנקים את עצמנו במסעדה טובה או יציאה לסרט. במחזור הבא, אני משערת שאתנחם בשני האוצרות שכבר יש לי בבית.

 

[הדג של נועה]

אני לא יודעת בני/בנות כמה הילדודס

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

אני לא יודעת בני/בנות כמה הילדודס
שלכן, אבל אם תחברו את זה שנועה (זה השם של הנסיכה שלנו) בת 5 (אוטוטו) ואני בת 35 (אוטוטו) ובאמצע יש "ים" חברים שכבר עובדים על הסיבוב השלישי, כאשר הילדים הראשונים של כולנו בני אותה שיכבת גיל והגיל כבר לא משחק לטובתנו (מה גם שיש לנו בעיות אובייקטיביות שגם כך לוקחות מלא זמן) וזה שאנחנו בסרט האימה הזה כבר כמעט 3 שנים- אז... מסעדה- לא תעזור תשומת לב- לא רוצה כרגע מאף אחד אז זהו

 

[קייצית]

הבן שלי בן 5 + ואני בת 37 + ../images/Emo9.gif

אני לא יודעת בני/בנות כמה הילדודס
שלכן, אבל אם תחברו את זה שנועה (זה השם של הנסיכה שלנו) בת 5 (אוטוטו) ואני בת 35 (אוטוטו) ובאמצע יש "ים" חברים שכבר עובדים על הסיבוב השלישי, כאשר הילדים הראשונים של כולנו בני אותה שיכבת גיל והגיל כבר לא משחק לטובתנו (מה גם שיש לנו בעיות אובייקטיביות שגם כך לוקחות מלא זמן) וזה שאנחנו בסרט האימה הזה כבר כמעט 3 שנים- אז... מסעדה- לא תעזור תשומת לב- לא רוצה כרגע מאף אחד אז זהו

הבן שלי בן 5 + ואני בת 37 +

וכבר מזמן לא מעניין אותי כמה ילדים יש לאחרים (בהשוואה אלי) ואני מסוגלת בהחלט לשמוח על הריון של חברה, או לתמוך בחברה אחרת שחושבת לעשות הפלה. הגעתי למצב שאני שלמה, ושהאושר שלי לא תלוי בכמה ילדים יהיו לי. הייתי רוצה שיהיו לי עוד בכל מעודי, ואולי זה יתאפשר אבל לא בכל מחיר. אני יודעת שאני במיעוט ואני לא חושבת שכולם צריכים לחשוב כמוני, אבל לפעמים נראה לי במקום להביא את נקודת המבט שלי, אולי זה יעזור להוריד את הלחץ. שלך, קייצית

 

[הדג של נועה]

אני יכולה להנות מהריון של חברה,

הבן שלי בן 5 + ואני בת 37 +

וכבר מזמן לא מעניין אותי כמה ילדים יש לאחרים (בהשוואה אלי) ואני מסוגלת בהחלט לשמוח על הריון של חברה, או לתמוך בחברה אחרת שחושבת לעשות הפלה. הגעתי למצב שאני שלמה, ושהאושר שלי לא תלוי בכמה ילדים יהיו לי. הייתי רוצה שיהיו לי עוד בכל מעודי, ואולי זה יתאפשר אבל לא בכל מחיר. אני יודעת שאני במיעוט ואני לא חושבת שכולם צריכים לחשוב כמוני, אבל לפעמים נראה לי במקום להביא את נקודת המבט שלי, אולי זה יעזור להוריד את הלחץ. שלך, קייצית

אני יכולה להנות מהריון של חברה,
אך, לצערי, טרם הגעתי לשלב שלא אכפת לי מה יש לאחרים- זה לא שאכפת לי, אני פשוט כל כך רוצה, וכל כך מתאמצת שעם יד על הלב, אני חייבת להודות שאני פשוט מ-ק-נ-א-ה - פשוטו כמשמעו. אני חושבת שאנחנו הורים לא פחות טובים (ואולי אפילו טובים יותר, כי אנו יודעים להעריך בדיוק מה יש לנו) וזה לא פייר. אבל מה לעשות- מי אמר שהחיים הוגנים. בקשר להפלות- מצטערת, את זה אני לא יכולה להבין !

 

[תמי של יעל ומיכל]

קייצית, נראה לי שאני מתקרבת

הבן שלי בן 5 + ואני בת 37 +

וכבר מזמן לא מעניין אותי כמה ילדים יש לאחרים (בהשוואה אלי) ואני מסוגלת בהחלט לשמוח על הריון של חברה, או לתמוך בחברה אחרת שחושבת לעשות הפלה. הגעתי למצב שאני שלמה, ושהאושר שלי לא תלוי בכמה ילדים יהיו לי. הייתי רוצה שיהיו לי עוד בכל מעודי, ואולי זה יתאפשר אבל לא בכל מחיר. אני יודעת שאני במיעוט ואני לא חושבת שכולם צריכים לחשוב כמוני, אבל לפעמים נראה לי במקום להביא את נקודת המבט שלי, אולי זה יעזור להוריד את הלחץ. שלך, קייצית

קייצית, נראה לי שאני מתקרבת
למצב שלך. כלומר להשלמה, ולהבנה שהאושר לא תלוי בכמה ילדים יהיו לי. גם אני רוצה עוד בכל מעודי, אבל מתחילה להגיע למסקנה שזה בהחלט לא בכל מחיר, ובטח לא על חשבון תיפקודי כאמא לבנותי !! בנותי אוטוטו בנות 6, וגם אני בת 37+. השעון מתקתק ובינתיים אין הצלחה והחלטתי שאמשיך בנסיונות אך עם פחות לחץ, עשיתי מן "סוויטץ" במוח והחלטתי שלא אתן לזה להשפיע עלי בצורה כל כך חזקה. אני צריכה להיות מאושרת במשפחתי ובמה שהשגתי עד כה. אם נצליח להביא עוד תינוק למשפחתנו, סבבה, ואם לא, אז גם כן סבבה. זו הגישה החדשה שלי. אבל אני עדיין עובדת חזק כדי להתמיע את הגישה הזו במוחי, אני עדיין לא לגמי שם !

 

[רוצה לחיות]

תמי יקרה,

קייצית, נראה לי שאני מתקרבת
למצב שלך. כלומר להשלמה, ולהבנה שהאושר לא תלוי בכמה ילדים יהיו לי. גם אני רוצה עוד בכל מעודי, אבל מתחילה להגיע למסקנה שזה בהחלט לא בכל מחיר, ובטח לא על חשבון תיפקודי כאמא לבנותי !! בנותי אוטוטו בנות 6, וגם אני בת 37+. השעון מתקתק ובינתיים אין הצלחה והחלטתי שאמשיך בנסיונות אך עם פחות לחץ, עשיתי מן "סוויטץ" במוח והחלטתי שלא אתן לזה להשפיע עלי בצורה כל כך חזקה. אני צריכה להיות מאושרת במשפחתי ובמה שהשגתי עד כה. אם נצליח להביא עוד תינוק למשפחתנו, סבבה, ואם לא, אז גם כן סבבה. זו הגישה החדשה שלי. אבל אני עדיין עובדת חזק כדי להתמיע את הגישה הזו במוחי, אני עדיין לא לגמי שם !

תמי יקרה,
מה שאת כותבת,היה נכון לגבי אם היו לי לפחות 2 ילדים. לי יש ילדה בת 5,קשה עלי המחשבה, שאשאיר אותה לבד ללא אחים. מה גם שהיא מזכירה לי בכל יום שהבטחתי לה אח/ות ומי שמבטיח צריך לקיים. הגננת בגן סיפרה לי,שלקראת מסיבת חנוכה היא ביקשה מכל הילדים,לבקש מההורים לא להביא למסיבה אחים,ביתי הצביעה ואמרה לה "אבל לי אין אח או אחות,אמא הבטיחה שתקנה לי ולא קיימה". יש לציין שהגננת לא ידעה שאנחנו בטיפולים ופנתה אליי ושאלה "למה הילדה כ"כ עצובה כשהיא מדברת על אחים?" כמובן שנאלצתי לספר לה והנ"ל המליצה לי לדבר איתה על הנושא. אז כן,בכל מחיר אביא ילד נוסף - בשביל ביתי. אני חייבת לומר לך,ה"סוויטץ´" שדיברת עליו,החזיק אצלי בדיוק חודש.

 

[תמי של יעל ומיכל]

כן, אני מבינה אותך בהחלט.

תמי יקרה,
מה שאת כותבת,היה נכון לגבי אם היו לי לפחות 2 ילדים. לי יש ילדה בת 5,קשה עלי המחשבה, שאשאיר אותה לבד ללא אחים. מה גם שהיא מזכירה לי בכל יום שהבטחתי לה אח/ות ומי שמבטיח צריך לקיים. הגננת בגן סיפרה לי,שלקראת מסיבת חנוכה היא ביקשה מכל הילדים,לבקש מההורים לא להביא למסיבה אחים,ביתי הצביעה ואמרה לה "אבל לי אין אח או אחות,אמא הבטיחה שתקנה לי ולא קיימה". יש לציין שהגננת לא ידעה שאנחנו בטיפולים ופנתה אליי ושאלה "למה הילדה כ"כ עצובה כשהיא מדברת על אחים?" כמובן שנאלצתי לספר לה והנ"ל המליצה לי לדבר איתה על הנושא. אז כן,בכל מחיר אביא ילד נוסף - בשביל ביתי. אני חייבת לומר לך,ה"סוויטץ´" שדיברת עליו,החזיק אצלי בדיוק חודש.

כן, אני מבינה אותך בהחלט.
שני ילדים זה שונה מילד אחד. צר לי שאין לי מילים איך לעודד אתכן, רציתי לעזור ל"דג של נועה" לקום מהקנטים וחוששני של עזרתי כל כך. אבל תסכימו איתי שאסור להתייאש ולאבד את האופטימיות ?! מאחלת לכן אולי תאומים בפעם הנוכחית, ואז בכלל יהיה נפלא. בהצלחה לכולן, ומהר מהר !

 

[רוצה לחיות]

|../images/Emo9.gif אח.... תאומים,חלום חיי ../images/Emo9.gif

כן, אני מבינה אותך בהחלט.
שני ילדים זה שונה מילד אחד. צר לי שאין לי מילים איך לעודד אתכן, רציתי לעזור ל"דג של נועה" לקום מהקנטים וחוששני של עזרתי כל כך. אבל תסכימו איתי שאסור להתייאש ולאבד את האופטימיות ?! מאחלת לכן אולי תאומים בפעם הנוכחית, ואז בכלל יהיה נפלא. בהצלחה לכולן, ומהר מהר !

|

אח.... תאומים,חלום חיי

מסכימה איתך בהחלט,לא לאבד את האופטימיות. בסופו של דבר אנחנו נצליח

 

[ריניני]

אוי, דג ../images/Emo7.gif

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

אוי, דג

כמה אפשר, אה? עוד פעם לנסות ועוד פעם לקוות ועוד פעם להתאכזב, ולשמור על הראש מעל המים בכל הזמן הזה, ולהיות בת זוג ואמא ובן אדם מתפקד. נראה לי שלריב עם העולם (או עם כל נציגיו עלי אדמות) זאת תגובה ממש סבירה, הרי הוא התחיל! שלא לדבר על מצב רוח מזופת ודמעות שזולגות, שאין מתאים ונכון מהם עכשיו. ככה זה. ואפשר לנסות לארגן מצב רוח טוב, הֵיי! (כמו שבראבא היה צוהל פעם פעם), אבל כל כך מותר לתת לעצמך להתאבל ולהתפרק קצת קודם. יש זמן. רוצה אישור מרופא לבכות את כל הדמעות שיש לפני שאת מתחילה לחייך? בדקה אני משיגה לך. רק תגידי. ושולחת חיבוק גדול.

 

[רוצה עוד 1]

דג עצוב וכואב ../images/Emo19.gif../images/Emo7.gif

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

דג עצוב וכואב

אני כל כך מצטערת! אוף! זה כל כך זה מתיש, מרוקן ומפיל לקרשים! כל הציפייה הזו שהולכת לה ונבנית במהלך החודש, קודם בשלב האקטיבי - הזריקות, המעקבים - ואחר כך בשלב ההמתנה, שכמעט שלא ניתן לעבור אותו בשפיות בלי האופטימיות והאמונה שהפעם היא |דגש|הפעם. ואפילו אם נזהרים שלא לפתח ציפיות גבוהות מדי, הנפילה היא נפילה קשה. אני דווקא מאלה שמאמינים שצריך לבכות ולהתאבל ולבָכּוֹת את הטיפול שנכשל. איך לצאת מזה? תזכרי בפעמים הקודמות ותראי שאחרי יום הכאב והבכי קצת פוחתים, ואחרי יומיים כבר טיפ טיפה יותר קל על הלב וככל שהזמן מתקדם, חוזרים לשגרה ולהתמודדות. אני מבינה שנכפית עלייך הפסקה, למורת רוחך. אז האופציה של הסתערות על מחזור טיפולים חדש לא על הפרק. אז אולי כדאי לנסות לנצל את ההפסקה הכפוייה למילוי מצברים, לעשות את כל הדברים שאת נמנעת מהם כשאת בטיפולים, לעשות כל מיני דברים כיפיים עם נועה (כמעט חנוכה, זמן מצויין לבילויים משותפים) ולמצוא דרכים להעביר את הזמן עד שתוכלו לחזור לטיפולים. זה נכון שהזמן לוחץ, אבל חודש-חודשיים הם לא מה שיעשו את ההבדל מבחינת ההריון שבוא יבוא. הם כן יכולים לתת הזדמנות לנוח, להתאושש ולצבור כוחות. (((((((((((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))))))))))))))))

 

[אמאשל נתנאל]

כלכך מוכר וכואב

דג עצוב וכואב

אני כל כך מצטערת! אוף! זה כל כך זה מתיש, מרוקן ומפיל לקרשים! כל הציפייה הזו שהולכת לה ונבנית במהלך החודש, קודם בשלב האקטיבי - הזריקות, המעקבים - ואחר כך בשלב ההמתנה, שכמעט שלא ניתן לעבור אותו בשפיות בלי האופטימיות והאמונה שהפעם היא |דגש|הפעם. ואפילו אם נזהרים שלא לפתח ציפיות גבוהות מדי, הנפילה היא נפילה קשה. אני דווקא מאלה שמאמינים שצריך לבכות ולהתאבל ולבָכּוֹת את הטיפול שנכשל. איך לצאת מזה? תזכרי בפעמים הקודמות ותראי שאחרי יום הכאב והבכי קצת פוחתים, ואחרי יומיים כבר טיפ טיפה יותר קל על הלב וככל שהזמן מתקדם, חוזרים לשגרה ולהתמודדות. אני מבינה שנכפית עלייך הפסקה, למורת רוחך. אז האופציה של הסתערות על מחזור טיפולים חדש לא על הפרק. אז אולי כדאי לנסות לנצל את ההפסקה הכפוייה למילוי מצברים, לעשות את כל הדברים שאת נמנעת מהם כשאת בטיפולים, לעשות כל מיני דברים כיפיים עם נועה (כמעט חנוכה, זמן מצויין לבילויים משותפים) ולמצוא דרכים להעביר את הזמן עד שתוכלו לחזור לטיפולים. זה נכון שהזמן לוחץ, אבל חודש-חודשיים הם לא מה שיעשו את ההבדל מבחינת ההריון שבוא יבוא. הם כן יכולים לתת הזדמנות לנוח, להתאושש ולצבור כוחות. (((((((((((((((((((((((((חיבוק)))))))))))))))))))))))))))))))

כלכך מוכר וכואב
עד נתנאל היו לי 4 הריונות כושלים ואחרי נתנאל עוד שניים וזה בלי לספור את כל הבטאות השליליות שקיבלתי אל נא תיפול רוחך בסוף התינוק שלך יגיע

 

[אמאלה2]

דגיגונת יקרה!

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

דגיגונת יקרה!
הלב נשבר והמצב רוח המזופט כ"כ מובן ולגטימי. מותר לבכות והרבה. להוציא הכל. ואת יודעת מה? נצלי את הזמן לקצת הנאות פרטיות. אולי טיול? אולי חופש? או סתם לצאת להמוני סרטים ומסעדות. פשוט להנות מהחיים כמו שהם. ואז עם מצברים חדשים תגשי שוב למשימה. באמת כבר אמרו לך כ"כ הרבה דברים מעודדים, חכמים ונכונים אז רק נותר לי עוד לשלוח לך חיבוק וירטואלי גדול מקיף וחם!

 

[גמני רוצה עוד]

יוצאים מהבאסה לאט לאט ובסבלנות...

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

יוצאים מהבאסה לאט לאט ובסבלנות...
ואז אוספים את כל הכוחות כדי להמשיך לנסות המון חיבוקים ...... ליהי

 

[מזל לא מוותרת]

היי נוע,כל כך מבינה אותך ../images/Emo122.gif

יוצאים מהבאסה לאט לאט ובסבלנות...
ואז אוספים את כל הכוחות כדי להמשיך לנסות המון חיבוקים ...... ליהי

היי נוע,כל כך מבינה אותך

זה מאכזב,זה כואב,כל כוחותיך נעלמו ואת פשות אבודה.תגובה המיידית לריב עם כולם (גם אני כך). אני הייתי ממליצה לך לקחת פסק זמן ,ללא זריקות,ללא הורמונים,לתת קצת חופש לגופך המסכן.ככל שתתנקי מההורמונים גם ההרגשה תשתפר ,מנסיון. תירד הנפיחות,אולי קצת משקל וכוחותיך יתחילו לחזור לאט לאט... אני רוצה לאחל לך הרבה כוחות להמשך הדרך מזל

 

[רומי 007]

אמא יקרה של נועה

זו לא מכשפה- זה שטן...
ולצערי, לדעתי, היא הגיעה. זה התחיל אתמול בקלילות כבר לרגע אמרתי לעצמי "אולי, בכל זאת" אבל בהמשך אחה"צ והלילה הפכה המכשפה עורה והפכה לשטן בהתגלמותו ! ולמרות זאת, הייתי "ילדה טובה" ושמעתי בעצת כולם וכולן והלכתי לעשות בטא (היום בבוקר), מה גם להזכירכן שבפעם האחרונה שלא עשיתי בטא, נשאתי הריון מחוץ לרחם 9 שבועות. אבל מה זה משנה, אני פשוט מרגישה שהכוח אזל לי, אחרי אוטוטו 3 שנים, 7 הפריות (שאצלי כולן כללו זריקות, שאיבות והחזרות), הריון מחוץ לרחם והפלה אחת.... אחרי כל זה- אפסו כוחותי ולצערי, הצלחתי לריב אתמול עם כל מי שהיה מסביבי כולל בעלי (רק נועיק יצאה בזול מהקריזה של אמא שלה). אז- אולי למישהי יש רעיון איך יוצאים ממצב הרוח המזופט שלי? (והדמעות זולגות וזולגות בלי שום קשר לכלוםםםם)

שלכן, ה-

של נועה

אמא יקרה של נועה
(סליחה שאני לא מצליחה לקרוא לך סתם "דג" - הדמיון שלי מגיע עד לאקווריום מעלה העובש שיש לי במטבח ונעצר שם - זה לא מגיע לך). אבל עכשיו בלי טיפת צחוק: קראתי את מה שכתבת ואת פשוט עוברת את מה שאני עברתי רק עם מספרים אחרים. אצלנו היו 5.5 שנות נסיון ו-2 הריונות מחוץ לרחם ו-7IVF והילדה כבר בת 8 כמעט ועוד אינפורמציה מספרית וסטטיסטית שאחסוך ממך עכשיו כי זה לא העיקר. אבל לעיקר- התחושות כולן היו אותן תחושות ואף פעם לא הגעתי למעלתה הנפשית הגבוהה של קייצית (שאני מעריצה אותה על היכולת לראות את השתקפות חצי המלאה בתוך חצי הכוס הריקה). לא, אני פשוט נשברתי פעם אחר פעם ולקחתי ללב וכל השאר. והדברים ששברו היו קטנים ומכאיבים ולא תמיד קשורים בטיפול הכושל ובמחזור. למשל, כשחברות היו מספרות לי על הריון (שני, שלישי) רק כשכבר לא עברו בדלת, כשהבת שלי היתה צריכה לענות על שאלות מציקות בחוברת טבע "אני ומשפחתי" על השאלה "וכמה אחים יש לך?" וראיתי שכתבה 0 עם 20 סימני קריאה שהפכו לסימני קריעה על הדף מרוב כעס ועצב שלה. כשחזרה מבי"ס וסיפרה לי שילדה אחת מציקה לה ואומרת לה בהפסקות "נכון זה לא כיף שאת בת יחידה?" (כמה רעים ילדים יכולים להיות ואגב - הילדה עצמה ותאומתה הן תוצר של הפריות להורים מבוגרים אך אינה יודעת זאת). ועוד כל כך הרבה סיפורים שהיריעה קצרה מלפרטם. אבל עם הזמן למדתי גם לראות את חצי הכוס המלאה (כמובן, אף פעם לא ברגע הראשון אחרי כשלון הטיפול. מותר קצת להתאבל על הטיפול וזה נכון לעשות זאת. מי שרגישה ומדחיקה זה חוזר כבומרנג). אבל אחזור ואומר לך: בבית מחכה לך נועה והיא ממלאה את עולמך ואת אל תטעי ואל תפסידי את ילדותה. ברווח הקצרצר שעברתי בין הכשלון רב השנים לבין ההצלחה החמקמקה שאני עוד מסרבת לעכל אני יכולה לומר בגאווה שיש לי ילדה מדהימה ושאולי בלעדיה לא הייתי מסוגלת לעבור את זה כפי שעברתי. זה לא רק הכוח שהיא נותנת אלא גם התחושה העמוקה שאני עושה את זה בשבילה (ואני יודעת שהרבה בנות עשויות להרים גבה ולומר לי - לא נכון, זה בשבילך) אבל אני אומרת לך בכנות: שבאישהו שלב כבר כמעט ויתרתי ועשיתי את זה בשבילה. אולי אחרי הלידה זה ישתנה אבל ההריון הוא בשבילה. והריבים עם הבעל - גם זו אפיזודה רגעית. מה שאתם עוברים דורש זוגיות חזקה מאוד והרי ביומיום הקשר שלכם שורד את המבחן בגבורה. חשוב אחרי כל כשלון לעשות אתנחתא המוקדשת לתא המשפחתי - סופשבוע או טיול קטן. עבור שלושתכם ללא הפרעה של אחרים (לא עם חברים אחרים). זוג עם ילד ובעיית פוריות מתמשכת זה לא זוג + ילד אלא מן שלישיה כזו. האם זה בריא? לא יודעת, זו עובדה. אז קחי את זה למקום שמתאים לך ופצו את עצמכם בדרך המתאימה למשפחתכם הקטנה. את לא כתבת בת כמה נועה ולכן לא כתבתי לך רעיונות מה אפשר לעשות אבל יש לי המון (עכשיו אני רואה שזה בעצם מה ששאלת) אבל העיקר - וידוע שצרת רבים חצי נחמה. את לא לבד בעולם עם המחשבות המציקות האלה. רק שבדיעבד אני רוצה לעודד ולומר - שהטיולים בארץ ובחו"ל שעשינו אחרי כשלונות מאז שבתנו בת 3 הם כבר חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו ומחומר הגלם של הילדות שהענקנו לבתנו. ככלות הכל, הזמן לא עומד במקום וגם לה מגיעים חיים מלאים, בלי קשר לאח/ות שיגיעו. אז חבל על הזמן. עכשיו חמישי בערב. במקום לבכות תכנסי לאחד מאתרי הצימרים ותעשו משהו נחמד בסופ"ש. ותמיד תמיד את יכולה לכתוב לנו איזה כיף היה לך.....

 

[קייצית]

היי רומי !!! כל כך טוב לשמוע ממך |4

אמא יקרה של נועה
(סליחה שאני לא מצליחה לקרוא לך סתם "דג" - הדמיון שלי מגיע עד לאקווריום מעלה העובש שיש לי במטבח ונעצר שם - זה לא מגיע לך). אבל עכשיו בלי טיפת צחוק: קראתי את מה שכתבת ואת פשוט עוברת את מה שאני עברתי רק עם מספרים אחרים. אצלנו היו 5.5 שנות נסיון ו-2 הריונות מחוץ לרחם ו-7IVF והילדה כבר בת 8 כמעט ועוד אינפורמציה מספרית וסטטיסטית שאחסוך ממך עכשיו כי זה לא העיקר. אבל לעיקר- התחושות כולן היו אותן תחושות ואף פעם לא הגעתי למעלתה הנפשית הגבוהה של קייצית (שאני מעריצה אותה על היכולת לראות את השתקפות חצי המלאה בתוך חצי הכוס הריקה). לא, אני פשוט נשברתי פעם אחר פעם ולקחתי ללב וכל השאר. והדברים ששברו היו קטנים ומכאיבים ולא תמיד קשורים בטיפול הכושל ובמחזור. למשל, כשחברות היו מספרות לי על הריון (שני, שלישי) רק כשכבר לא עברו בדלת, כשהבת שלי היתה צריכה לענות על שאלות מציקות בחוברת טבע "אני ומשפחתי" על השאלה "וכמה אחים יש לך?" וראיתי שכתבה 0 עם 20 סימני קריאה שהפכו לסימני קריעה על הדף מרוב כעס ועצב שלה. כשחזרה מבי"ס וסיפרה לי שילדה אחת מציקה לה ואומרת לה בהפסקות "נכון זה לא כיף שאת בת יחידה?" (כמה רעים ילדים יכולים להיות ואגב - הילדה עצמה ותאומתה הן תוצר של הפריות להורים מבוגרים אך אינה יודעת זאת). ועוד כל כך הרבה סיפורים שהיריעה קצרה מלפרטם. אבל עם הזמן למדתי גם לראות את חצי הכוס המלאה (כמובן, אף פעם לא ברגע הראשון אחרי כשלון הטיפול. מותר קצת להתאבל על הטיפול וזה נכון לעשות זאת. מי שרגישה ומדחיקה זה חוזר כבומרנג). אבל אחזור ואומר לך: בבית מחכה לך נועה והיא ממלאה את עולמך ואת אל תטעי ואל תפסידי את ילדותה. ברווח הקצרצר שעברתי בין הכשלון רב השנים לבין ההצלחה החמקמקה שאני עוד מסרבת לעכל אני יכולה לומר בגאווה שיש לי ילדה מדהימה ושאולי בלעדיה לא הייתי מסוגלת לעבור את זה כפי שעברתי. זה לא רק הכוח שהיא נותנת אלא גם התחושה העמוקה שאני עושה את זה בשבילה (ואני יודעת שהרבה בנות עשויות להרים גבה ולומר לי - לא נכון, זה בשבילך) אבל אני אומרת לך בכנות: שבאישהו שלב כבר כמעט ויתרתי ועשיתי את זה בשבילה. אולי אחרי הלידה זה ישתנה אבל ההריון הוא בשבילה. והריבים עם הבעל - גם זו אפיזודה רגעית. מה שאתם עוברים דורש זוגיות חזקה מאוד והרי ביומיום הקשר שלכם שורד את המבחן בגבורה. חשוב אחרי כל כשלון לעשות אתנחתא המוקדשת לתא המשפחתי - סופשבוע או טיול קטן. עבור שלושתכם ללא הפרעה של אחרים (לא עם חברים אחרים). זוג עם ילד ובעיית פוריות מתמשכת זה לא זוג + ילד אלא מן שלישיה כזו. האם זה בריא? לא יודעת, זו עובדה. אז קחי את זה למקום שמתאים לך ופצו את עצמכם בדרך המתאימה למשפחתכם הקטנה. את לא כתבת בת כמה נועה ולכן לא כתבתי לך רעיונות מה אפשר לעשות אבל יש לי המון (עכשיו אני רואה שזה בעצם מה ששאלת) אבל העיקר - וידוע שצרת רבים חצי נחמה. את לא לבד בעולם עם המחשבות המציקות האלה. רק שבדיעבד אני רוצה לעודד ולומר - שהטיולים בארץ ובחו"ל שעשינו אחרי כשלונות מאז שבתנו בת 3 הם כבר חלק מההיסטוריה המשפחתית שלנו ומחומר הגלם של הילדות שהענקנו לבתנו. ככלות הכל, הזמן לא עומד במקום וגם לה מגיעים חיים מלאים, בלי קשר לאח/ות שיגיעו. אז חבל על הזמן. עכשיו חמישי בערב. במקום לבכות תכנסי לאחד מאתרי הצימרים ותעשו משהו נחמד בסופ"ש. ותמיד תמיד את יכולה לכתוב לנו איזה כיף היה לך.....

היי רומי !!! כל כך טוב לשמוע ממך |4
ואני כל כך אסירת תודה שאת ממשיכה לשתף ולכתוב כאן. אחרי שכתבתי את מה שכתבתי הרגשתי שאולי הגזמתי אולי זה לא רגיש ולא נכון. כי הרי זה כל כך כואב. הפתרון שלי לדעתי הוא לא אצילי אלא הדרך שלי להתמודד עם הכאב ותחושת הכישלון - והכאב הוא רב. אולי אם הייתי מחוברת יותר הייתי נלחמת יותר מי יודע, אני רק יודעת שעבורי להלחם כרגע זה לא נכון. אבל לא ויתרתי לגמרי הרי אני עוד כאן בפורומים, מתעדכנת מקשיבה ולומדת. שלך, קייצית

 

[רומי 007]

ההפך הוא הנכון

היי רומי !!! כל כך טוב לשמוע ממך |4
ואני כל כך אסירת תודה שאת ממשיכה לשתף ולכתוב כאן. אחרי שכתבתי את מה שכתבתי הרגשתי שאולי הגזמתי אולי זה לא רגיש ולא נכון. כי הרי זה כל כך כואב. הפתרון שלי לדעתי הוא לא אצילי אלא הדרך שלי להתמודד עם הכאב ותחושת הכישלון - והכאב הוא רב. אולי אם הייתי מחוברת יותר הייתי נלחמת יותר מי יודע, אני רק יודעת שעבורי להלחם כרגע זה לא נכון. אבל לא ויתרתי לגמרי הרי אני עוד כאן בפורומים, מתעדכנת מקשיבה ולומדת. שלך, קייצית

ההפך הוא הנכון
קיצית יקירתי - הגישה שלך כל כך נכונה ובריאה מכל הבחינות והלואי שהייתי מסוגלת להגיע לנקודה הזו. בעיני זה מעיד על יכולת התמודדות מאוד גבוהה ובגרות שרובנו לא נחנו בה. אני לא חושבת שזה נובע אצלך מחולשה או מוותרנות. אני זוכרת את כל מה שסיפרת בשנה האחרונה ואני יודעת שהדאגה שלך קודם כל לשמירת שלמות התא המשפחתי היא צו השעה והדבר הנכון לעשותו. לזאת התכוונתי כשכתבתי שאת רואה את חצי הכוס המלאה. מעטות הבנות שעוברות את התקופה הזו מבלי לאבד אפילו מעט משפיותן ואת יכולה ללמד את כולן. אז כל טוב - ואני בטוחה שבדרכך השקטה תגיעי למבוקשך. אוהבת, רומי.