סימנים מוקדמים.
לגבי שני המסרים הקודמים, רציתי להוסיף קצת מנסיוני, אולי זה יסייע לכם. עצם שכחה של ארוחה או מיקום מפתחות או שם של מישהו ןכו' - זה עוד לא אומר כלום. זה קורה לכולנו, ועם השנים זה קורה יותר ויותר. לכולנו יש איזושהי החלשות של יכולות המוח. מתי זה נראה חשוד? א. כזה קורה בתדירות גבוהה מידי (לפי תחושתכם. אתם מכירים את האדם ואת התנהגותו). ב. הסימן המובהק (נכון לכולם) - חזרה על אותו סיפור או על אותה שאלה או על אתו הירהור כמה פעמים באותו ביקור, וכל פעם - כאילו פעם ראשונה. ג. (משהו שאפיין את אימא שלי, אבל נדמה לי שגם זה נכון אצל כולם) כהות חושים מסוימת. היתה הרגשה כאילו היא איבדה את חריפות התחושות, כאילו היא מתייחסת לעולם "דרך וילון": הודעה על חבר קרוב שמת ציערה אותה, אבל ממש לא במידה שהייתי מצפה, וגם עברה מיידית לסדר היום. ולהיפך: נכד שסיים קורס קצינים, שבימים רגילים היה ממלא אותה גאווה ושמחה - היא אפילו לא ראתה צורך להטריח עצמה לטקס הסיום של הקורס. זו מין הרגשה כאילו היא מתרחקת. ד. כהות חושים גם בתחושות הפיזיולוגיות: לא רעבה, אבל גם לא שבעה כשאוכלת (גם זה יכול להיות הסבר ל"מנה הנוספת" שהיזכרתם), לא קור ולא חום (אני זוכרת ששמתי לה שאימא מתכסה עם שמיכת פוך באמצע אוגוסט. כששאלתי, טענה שלא חם לה) ועוד. אבל אני חושבת שהמדד העיקרי הוא החוש-חש שלנו. ההרגשה שזה לא זה, שאמא "מזייפת". אם יש לכם בבטן את התחושה הזו, אפילו אם אין לכם סיפור מעשה מדויק או דוגמא מדוקדקת - לכו לבדיקות. ואסיים בכיוון ההפוך: אם כישורים מיוחדים של החולה (נגינה, פתרון תשבצים, סריגה, חישובים מתמטיים בעל פה וכו') לא נפגעו כלל - אל תאחזו בזה, זה לא אומר כלום !! בהחלט תיתכן דימנסיה רצינית בלי שהקטע המסוים הזה ייפגע. במקרה הפרטי שלי, לקח לנו זמן להבין את כל הסימנים, כי כל פעם אמרנו ש"אישה שפותרת ככה תשבצים", "אישה עם הומור כל כך חד ורהוט" - לא ייתכן שהמוח נפגע. כמה שטעינו !... שיהיה רק טוב !!