הבעיה היא לא הרעש. הבעיה היא חוסר ההפנמה ביחס
לתפקידה של התחבורה הציבורית ב-2017, חוסר ההפנמה ביחס לעלותה העצומה לקופת המדינה וחוסר ההפנמה ביחס למקורות המימון שלה.
הנוסעים בתחבורה הציבורית משלמים מחיר אפסי עבורה ועבור מחיר זה הם דורשים תנאים של מכונית פרטית (בלי רעש, בלי צפיפות, בלי לחכות הרבה זמן בתחנה).
הם גם דורשים לגרוע מכלי הרכב האחרים נתיבים כדי שיוכלו לנסוע במהירות. בפ"ת הם הגזימו ודרשו, ללא בושה, מראש העיר הנוכחי להעלות שורות של מכוניות שחונות בשולי הכביש אל המדרכה כדי שיהיה נתיב פנוי לאוטובוסים.
כולם צריכים לסבול בשביל המשתמשים בתחבורה הציבורית שמספרם הוא זעום יחסית למשתמשים האחרים של הכביש ושעלות נסיעתם ממומנת ע"י מיסי הדלק שמשלמים בעלי המכוניות הפרטיות.
כך בדיוק פעלה השיטה הקומוניסטית/הקיבוצית/ההסתדרותית. בשם האידיאולוגיה שבמסגרתה "כולם שווים", כל טכנאי ברשות השידור ההסתדרותית קיבל תנאים של עורך-חדשות בכיר עם מוניות צמודות עבורו, עם משכורת דמיונית עבורו, עם הגנה מוחלטת מפני פיטורין.
כל המצטיינים ברשות השידור הבינו שאין להם כל סיכוי לממש שם את הצטיינותם בגלל הוועד של הטכנאים וכולם ברחו מהמוסד הזה לערוצים מתחרים.
לממשלה נמאס לכסות את העלות העצומה שלו והיא סגרה אותו. כך גם תע"ש. כך גם הקיבוצים. כך גם אין ספור חברות ומפעלים ממשלתיים מסואבים שקרסו, הופרטו ונמכרו למגזר הפרטי.
אתה תראה שגם צה"ל יעבור את המהפיכה הזאת כשללוחמים יימאס מתנאי השירות העלובים שלהם בגלל המחיר העצום של היחידות העורפיות למשרד הביטחון.
בקשר לתחבורה הציבורית, גדל לו במדינת ישראל ובעולם דור של סטודנטים שהפך את התחבורה הציבורית לאידיאולוגיה שגורסת שדרך החיים הנכונה והראויה ב-2017 היא לזנוח את המכונית הפרטית ולעבור לתחבורה הציבורית.
בשם האידיאולוגיה הזאת, הם מבקשים לעצמם זכויות-יתר ותמיכה ממשלתית ללא הגבלה.
כי מגיע להם. כי הם חיים לפי האידיאולוגיה הנכונה שלפיה ראוי לחיות.