cottoneyejoe
New member
זיכרון אבציונרי\מוטיווציה וכל השאר.
שלום, שמי ערן והייתי מעוניין לדעת כמה דברים: אז ככה: קורה לי שאני מנסח מיליון פעם כל מיני דברים שאני עושה - מה זה? זה יכול להרגיז ולתסכל - אני פעם ניסיתי לכתוב מדריך לגיטרה - לא הפסקתי לכתוב! לבסוף התייאשתי ועזבתי את מלכאתי - מה שגורם לי בדך כלל להביע את עצמי בתקצירי מחשבות כגון שירים קצרים מלאי התרגשות אך חסרי תוכן ענייני. יש לי מעיין אמביציה רגעית שכזו - לפעמים אני הדוף בהשראה ורעיונות (לעיתים דיי גאוניים וחדשניים לטעמי) וכשאני מנסה ליישם אותם אני מתחיל להתקל בקשיים חדשים למנהם, ופתאום כל העשייה נעשת איטית - עם הזמן התגברתי, כוח הרצון גבר על הרגש ואיכשהו הייתי משיג את מטרותיי בטווח הקצר וגם אז הכל התנהל באיטיות מחשבתית מסויימת שאין ביכולתי להגדירה קשה לי קושי משמעותי להמשיך הלאה מאחר וכל הידע פשוט נעלם בחלוף קרני השמש וכל רעיונותי המקוריים נשכחים ומאבדים את המשמעות ולעיתים קרובות נזכרים במוחי בכלליות עפופת ערפל כשאין ביכולתי לשחזרם במלואם. ובוסף לכל אני נוטה "לשכוח" את מטרת מלאכתי הנוכחית כשאני עסוק במלכה אחרת הנילוות לה ואני אביא לדוגמה: כאשר אני כותב על נושא מסויים אני שוכח ומתקשה להזכר בחומר שאני רוצה להעלות על הכתב ולעיתים קרובות יש לי את הצורך לקרוא אחרי כל פיסקה את כל מה שניכתב מההתחלה. בשעת קריאה אני נוטה לקרוא מספר רב של פעמים את אותה המילה הפיסקה או הדף מחשש לחוסר הבנה מוחלט - מה שמאיט את כל תהליכי ההתקדמות האינטלקטואלית (גם לדעת לנהוג זה אינטלקטואל!) שלי - ולפעמים אני פשוט מרגיש כמו טיפש (למרות כל הפוטנציאל המורגש) ומאוד מתוסכל כשאני רואה אנשים מהסביבה הקרובה מתקדמים הרבה יותר מהר בשעה שהם עושים פחות או יותר אותם מעשים שאני עושה ומשקיעים אותה כמות מאמץ - מה שגורם לי לתהות לקשיים בקשר לפערים במחשבה אצלי. ובנוסף לכל יש פעמים כשאני קורא ספר אני פשוט קורא את כולו אבל לא יכול לזכור שומדבר ממה שקראתי או במקרים הטובים יותר אני זוכר רק כמה וכמה משפטים שהתעמקתי בהם מחשבתית. ובקשר לאמביציה - היא נעלמת לי מהר מאוד, בעיקר אחרי לילה ארוך ומלא שנה הרצון נישאר האמביציה הולכת (הסירה [יותר נכון הרפסודה] נישארת ללא כוח וללא רוח למפרשים) יש לי קושי בבחירת מילים וניסוח משפטים באופן מידי גם זה עובר דרך המוח לאט למדי... אולי זה נורמאלי אבל אני רוצה יותר מהר! אולי אני פשוט חושב יותר מידי...? מה ניסגר איתי? אני רוצה לסיים משימות כמו בנאדם רגיל! ובנוסף לכך אני לא הייתי רוצה להזניח את הכישור הריגשי/אנליטי/מחשבתי שלי כשדבר כזה קורה ובאמת אני מסיים משימה! או במילים פשוטטות יותר לא לעבוד על אוטומאט ולאבד את הראש! (כי אם אני מתחיל לחשוב... זה פשוט לא ניגמר! וכך העיסוק מתחלף לו...) יש אנשים פה שיוכלו להזדהות איתי? מה אני יכול לעשות? ואני לא מוכן לטיפולים, אני מוכן רק להפשטות והסברים. אני נורא אוהב לדעת הכל מכל ובכמה שיותר - לדעת זה הכי כיף לי בעולם, במיוחד שאני מקבל תשובות, ואני לא מאמין שיש לי באמת ADD כי פשוט הוכחתי לעצמי אחרת! והכדורים לא עזרו רק עשו אותי היפר אקטיב לאללה(זה היה הדבר הכי מוזר בעולם ואני לא מאמין בתרופות בלאב כי)!!! תודה לכולם על זמן והסבלנות!
שלום, שמי ערן והייתי מעוניין לדעת כמה דברים: אז ככה: קורה לי שאני מנסח מיליון פעם כל מיני דברים שאני עושה - מה זה? זה יכול להרגיז ולתסכל - אני פעם ניסיתי לכתוב מדריך לגיטרה - לא הפסקתי לכתוב! לבסוף התייאשתי ועזבתי את מלכאתי - מה שגורם לי בדך כלל להביע את עצמי בתקצירי מחשבות כגון שירים קצרים מלאי התרגשות אך חסרי תוכן ענייני. יש לי מעיין אמביציה רגעית שכזו - לפעמים אני הדוף בהשראה ורעיונות (לעיתים דיי גאוניים וחדשניים לטעמי) וכשאני מנסה ליישם אותם אני מתחיל להתקל בקשיים חדשים למנהם, ופתאום כל העשייה נעשת איטית - עם הזמן התגברתי, כוח הרצון גבר על הרגש ואיכשהו הייתי משיג את מטרותיי בטווח הקצר וגם אז הכל התנהל באיטיות מחשבתית מסויימת שאין ביכולתי להגדירה קשה לי קושי משמעותי להמשיך הלאה מאחר וכל הידע פשוט נעלם בחלוף קרני השמש וכל רעיונותי המקוריים נשכחים ומאבדים את המשמעות ולעיתים קרובות נזכרים במוחי בכלליות עפופת ערפל כשאין ביכולתי לשחזרם במלואם. ובוסף לכל אני נוטה "לשכוח" את מטרת מלאכתי הנוכחית כשאני עסוק במלכה אחרת הנילוות לה ואני אביא לדוגמה: כאשר אני כותב על נושא מסויים אני שוכח ומתקשה להזכר בחומר שאני רוצה להעלות על הכתב ולעיתים קרובות יש לי את הצורך לקרוא אחרי כל פיסקה את כל מה שניכתב מההתחלה. בשעת קריאה אני נוטה לקרוא מספר רב של פעמים את אותה המילה הפיסקה או הדף מחשש לחוסר הבנה מוחלט - מה שמאיט את כל תהליכי ההתקדמות האינטלקטואלית (גם לדעת לנהוג זה אינטלקטואל!) שלי - ולפעמים אני פשוט מרגיש כמו טיפש (למרות כל הפוטנציאל המורגש) ומאוד מתוסכל כשאני רואה אנשים מהסביבה הקרובה מתקדמים הרבה יותר מהר בשעה שהם עושים פחות או יותר אותם מעשים שאני עושה ומשקיעים אותה כמות מאמץ - מה שגורם לי לתהות לקשיים בקשר לפערים במחשבה אצלי. ובנוסף לכל יש פעמים כשאני קורא ספר אני פשוט קורא את כולו אבל לא יכול לזכור שומדבר ממה שקראתי או במקרים הטובים יותר אני זוכר רק כמה וכמה משפטים שהתעמקתי בהם מחשבתית. ובקשר לאמביציה - היא נעלמת לי מהר מאוד, בעיקר אחרי לילה ארוך ומלא שנה הרצון נישאר האמביציה הולכת (הסירה [יותר נכון הרפסודה] נישארת ללא כוח וללא רוח למפרשים) יש לי קושי בבחירת מילים וניסוח משפטים באופן מידי גם זה עובר דרך המוח לאט למדי... אולי זה נורמאלי אבל אני רוצה יותר מהר! אולי אני פשוט חושב יותר מידי...? מה ניסגר איתי? אני רוצה לסיים משימות כמו בנאדם רגיל! ובנוסף לכך אני לא הייתי רוצה להזניח את הכישור הריגשי/אנליטי/מחשבתי שלי כשדבר כזה קורה ובאמת אני מסיים משימה! או במילים פשוטטות יותר לא לעבוד על אוטומאט ולאבד את הראש! (כי אם אני מתחיל לחשוב... זה פשוט לא ניגמר! וכך העיסוק מתחלף לו...) יש אנשים פה שיוכלו להזדהות איתי? מה אני יכול לעשות? ואני לא מוכן לטיפולים, אני מוכן רק להפשטות והסברים. אני נורא אוהב לדעת הכל מכל ובכמה שיותר - לדעת זה הכי כיף לי בעולם, במיוחד שאני מקבל תשובות, ואני לא מאמין שיש לי באמת ADD כי פשוט הוכחתי לעצמי אחרת! והכדורים לא עזרו רק עשו אותי היפר אקטיב לאללה(זה היה הדבר הכי מוזר בעולם ואני לא מאמין בתרופות בלאב כי)!!! תודה לכולם על זמן והסבלנות!
ובנוגע לשאלתך: אם יכולתי לתאר לך את אופן המחשבה שלי בכמה מילים ומשפטים הייתי עושה זאת בעזרת המילים והמשפטים הבאים - אבסטראקטית נרחבת מתעמקת בוחנת ואוטודידקטית - מה שמקשה עלי למוד חומר "יד שניה" - עד שאני לא אבין לעומק בעצמי מעצמי אני בחיים לא אזכור ולעיתים נוטה להתמקד יתר על המידה - מה שגורם לאיבוד הריכוז והזיכרון וברגע שהמחשבה נחשפת לחומר מסקרן במיוחד אני נוטה לתשאל את עצמי בלי לשים לב בכלל - ברחוב למשל אני לפעמים ממש מרגיש כמו אנטרופולוג ברגעי מחקר דבר זה קורה לפעמים בחוסר שליטה, מה שמשכיח ממני את המשימה הנוכחית כגון לעלות לאוטובוס המצרכים שהייתי צריך לקנות...כשאני נחשף לגירויים אני מייד "מאבד את הראש" - ברגע שהבנתי והפנמתי את כל תכונות מחשבתי ללכל אורכה רוחבה ועומקה התחלתי לזרום עם הטבע במקום ללכת נגדו, זה התבטא בכך שעזבתי את בית הספר (שרק טרם להווצרות של רגשי נחיתות במקום לטיפוח השכל הישר) והתחלתי לעסוק בתתחומי ההתעניינות המרכזיים שלי "בלבד" שהם: מוזיקה וגיטרה, פילוסופיה של המזרח, אומנות הכתיבה, השפה היפאנית, חקר עצמי וחברתי ומודעות עצמית - למרות שלצערי אף אחד מרעיונותי החדשניים (לטעמי יש לציין) ומחקרי האישיים לא מצליחים לעלות על הכתב ככל הניראה מפאת קצב המחשבה המהיר ממלאכת הכתיבה, אני גברתי על כל המכשולים שהציבו לי מוסדות החינוך (ובכלל) ועל כל ריגשי הנחיתות שנגרמו כתוצאה מחוסר יכולת של המערכת לקבל את השונה באישיותו את זה שפועל טיפה אחרת - וכך גילתי שבעצם אני בכלל לא צריך אותם, ואין לי שום בעיה של ריכוז ואין לי שום צורך בטיפול או תרופות או אפילו כיתות קטנות(דרך אגב אין שום הבדל משמעותי בכיתות קטנות באופן רכישת הידע העתיק והיבש מימי הבניים, שאינו מתאים לאדם המודרני בן זממנו, מספר התלמידים לא שינה את אופן החשיבה האינדבדואלית שלי ואת אופן הגשת החומר הנידחס בכוח ובאגרסיה מחוסרת הסכמה מוחלטת ואת תוכנו החסר עניין בהחלט גמור, רק הכמות ירדה...) - יש רק "בעיה" אחת - חורים במערכת החינוך(חורים שלצערי המון ילדים שונים ומשונים מצליחים לעבור דרכם). פשוט מאוד הבנתי שאם אני אלך כנגד טיבעי זה לא יעבוד ושבעצם ADD זה עוד ניסיון מופכרך למדי של מערכת ממסדית מכלילה למדי להגדיר בני אדם ואופן ממוקד שאינו מחובר למציאות בכדי לטפל ב"בעיה" בשיטת הPlug & play הכל כך אופיינית לדורנו - וששם בין כותלי הבית ספר המודרני הזה לא אמצא את מקומי לצערי הרב יש לציין, לעולם, אלא אם כן משהו יקרה. אחרי כל התובנות ההללו הצלחתי להוכיח לעצמי אחרת