זיכרון
ראיתי אותך היום במקרה והכל חזר לי איך בגללך החיים שלי השתנו את פשוט הרסת אותם...זה היה בכיתה י לפני ארבע שנים בערך את היית אחראית על פרויקט בבית ספר שנותן תיגבור לילדים שנמצאים בסכנת נשירה והיית גם פסיכוטרפיסטית ובגלל שאני הייתי בפרויקט הזה הייתי חייבת להיות גם בשיחות אצלך ואז התחילו כל החתכים כל הדיכאון הזה הכל התחיל בגללך בגלל שבשיחות איתך היית מזכירה לי דברים שהדחקתי מזמן ואז באחד התיגבורים המתנדבת שלימדה אותי ראתה חתך קטן ביד וישר התחילו התחקירים איך מה למה אז לא שיקרתי לא ידעתי שזה יסבך אותי...היא הלכה וסיפרה לך ואת במקום לדבר איתי לברר לראות מה קורה החלטת להתקשר לאמא שלי בעשר בלילה להלחיץ אותה לספר לה סיפורים שאני לא יודעת מאיפה המצאת אותם אמרת לה שלא תיתן לי לישון לבד שהיא צריכה להשגיח עליי שיש לי בארון חבל תלייה ניפחת את העניין והמצאת סיפור כלכך הזוי...יום אחרי זה היה יום שישי הזמנת את אמא שלי לשיחה איתך ועם יועצת השכבה לא יודעת מה היה שם כי לא נתתן לי להיכנס אבל אני זוכרת שאמא שלי יצאה עם מכתב שהיא לא אומרת לי מה כתוב שם ואת והיועצת הייתן שמחות ומרוצות כלכך אחרי שסיימתי את הלימודים התקשרתי לאמא שלי שתבוא לאסוף אותי אז היא אמרה שנוסעים למיון והמכתב הזה היה פנייה דחופה למיון להסתכלות פסיכיאטרית כדי להריגע את אמא שלי ולהראות לך שאני בסדר נסעתי למיון הפסיכיאטרית צחקה לא הבינה מה אני עושה שם וחזרתי הביתה יום ראשון קראת לי לשיחה והפעם היית עם קצינת ביקור סדיר שהסבירה לי בפשטות שבגלל הציונים ובגלל המצב הנפשי אני לא ילמד בבית ספר שנה הבאה לא מספיק השפלת אותי עם הפנייה למיון עכשיו גם זה ואז הסתכלת לי על היד ראית שאני עדיין עם הצמיד של הבית חולים שאלת למה אני לא מורידה ואני עניתי לך כי אני רוצה שכולם יראו וישאלו ואז אני יגיד להם מה עשית לי איך הרסת לי את החיים את התעצבנת אבל אני יותר ביקשת שאני יביא לך את הסיכום של הפסיכיאטרית כדי לשים בתיק האישי שלי רצית להרוס אותי עוד יותר לא נתתי לך ואת התעקשת ואני התפוצצתי אני ממש זוכרת את זה אם לא היו מחזיקים אותי זה היה נגמר הרבה יותר רע....והיום כשפגשתי אותך נזכרתי בהכל ואת כאילו כלום התנהגת הכי טבעי וחייכת ואני לא יכולתי להסתכל עלייך בכלל איך אין לך בושה אחרי כל מה שעשית לי עוד לפנות עליי בחיוך הרסת לי את החיים אני מצטערת על היום שפגשתי אותך....
ראיתי אותך היום במקרה והכל חזר לי איך בגללך החיים שלי השתנו את פשוט הרסת אותם...זה היה בכיתה י לפני ארבע שנים בערך את היית אחראית על פרויקט בבית ספר שנותן תיגבור לילדים שנמצאים בסכנת נשירה והיית גם פסיכוטרפיסטית ובגלל שאני הייתי בפרויקט הזה הייתי חייבת להיות גם בשיחות אצלך ואז התחילו כל החתכים כל הדיכאון הזה הכל התחיל בגללך בגלל שבשיחות איתך היית מזכירה לי דברים שהדחקתי מזמן ואז באחד התיגבורים המתנדבת שלימדה אותי ראתה חתך קטן ביד וישר התחילו התחקירים איך מה למה אז לא שיקרתי לא ידעתי שזה יסבך אותי...היא הלכה וסיפרה לך ואת במקום לדבר איתי לברר לראות מה קורה החלטת להתקשר לאמא שלי בעשר בלילה להלחיץ אותה לספר לה סיפורים שאני לא יודעת מאיפה המצאת אותם אמרת לה שלא תיתן לי לישון לבד שהיא צריכה להשגיח עליי שיש לי בארון חבל תלייה ניפחת את העניין והמצאת סיפור כלכך הזוי...יום אחרי זה היה יום שישי הזמנת את אמא שלי לשיחה איתך ועם יועצת השכבה לא יודעת מה היה שם כי לא נתתן לי להיכנס אבל אני זוכרת שאמא שלי יצאה עם מכתב שהיא לא אומרת לי מה כתוב שם ואת והיועצת הייתן שמחות ומרוצות כלכך אחרי שסיימתי את הלימודים התקשרתי לאמא שלי שתבוא לאסוף אותי אז היא אמרה שנוסעים למיון והמכתב הזה היה פנייה דחופה למיון להסתכלות פסיכיאטרית כדי להריגע את אמא שלי ולהראות לך שאני בסדר נסעתי למיון הפסיכיאטרית צחקה לא הבינה מה אני עושה שם וחזרתי הביתה יום ראשון קראת לי לשיחה והפעם היית עם קצינת ביקור סדיר שהסבירה לי בפשטות שבגלל הציונים ובגלל המצב הנפשי אני לא ילמד בבית ספר שנה הבאה לא מספיק השפלת אותי עם הפנייה למיון עכשיו גם זה ואז הסתכלת לי על היד ראית שאני עדיין עם הצמיד של הבית חולים שאלת למה אני לא מורידה ואני עניתי לך כי אני רוצה שכולם יראו וישאלו ואז אני יגיד להם מה עשית לי איך הרסת לי את החיים את התעצבנת אבל אני יותר ביקשת שאני יביא לך את הסיכום של הפסיכיאטרית כדי לשים בתיק האישי שלי רצית להרוס אותי עוד יותר לא נתתי לך ואת התעקשת ואני התפוצצתי אני ממש זוכרת את זה אם לא היו מחזיקים אותי זה היה נגמר הרבה יותר רע....והיום כשפגשתי אותך נזכרתי בהכל ואת כאילו כלום התנהגת הכי טבעי וחייכת ואני לא יכולתי להסתכל עלייך בכלל איך אין לך בושה אחרי כל מה שעשית לי עוד לפנות עליי בחיוך הרסת לי את החיים אני מצטערת על היום שפגשתי אותך....