זיכרון

[פילוסוף רוחני33]

.

 

[פילוסוף רוחני33]

המלחמה החלה. דגלים שחורים הונפו באוויר. ג'וק שעיר ומפלצתי עבר ברחוב בבוקר הקר, ואוטובוסים ראשונים נסעו.

פושעים טפפו על רצפת מערה כצפרדעים והתמוססו אל שיא השפלות וחוסר המוסריות.

אנשים הלכו ברחוב כאילו היו עטויי מסיכות. בחנויות הבגדים ובמספרה גברים ונשים הציצו זה בזה.

בחוג היו נשים שדיברו על עניינים טפלים ושקעו כל כולן בפעילות המשעממת, עד שהיה נדמה שהפכו בעצמן למשעממות.

אחר כך התחילו להדליק פנסים צבעוניים בחוג ולהשמיע מנגינות עדינות ברדיו של החוג. הרהיטים הגדולים והיפים נראו כצפים על הרצפה הרחוצה היטב.

דני ודנה הכירו בחוג. הם היו יוצאים למועדוני לילה ושותים יין ביחד. פעם אחת החזיקו ידיים ליד השולחן, וחברות אמיצה נרקמה ביניהם. האוויר זרם ביניהם חום וחם. אחר כך עברו לגור ביחד ואהבו לראות את השכנים מכסחים את הדשא הריחני.

בהתחלה היה משעמם. דני היה לוקח את הכלב לטיול ושוכח לגמרי מדנה לכל היום. היה שר שירים איטלקיים ושותה הרבה כוסות יין, ורוב הזמן היה אומר חצאי אמת ומסתיר מדנה דברים.

הם היו שוכבים הרבה. בשלב מסוים המין שלהם התקלקל ונראה כמו סוס משתין. מי זנות מלוכלכים נשפכו ביניהם. אחר כך היו מתנפלים מזיעים זה על זה ומעסים את הגופים השריריים. אחר כך עשו עונג שבת מול נרות והרגישו מתעלים. הם הרגישו אינטימיות עדינה בחושך. פעם גם נסעו למלון וישנו שם ביחד.

באותו זמן הם רבו הרבה בצרפתית בשאלה עד כמה טובים יחסיהם. דני השתדל להפגין רצינות. אחר כך היו אומרים זה לזה תקופה ממושכת מלים חכמות של מערכת יחסים כמו "אתה מלחיץ אותי" "אני מרגישה מרומה" "תביני אותי".

תקופה מסוימת אחר כך הם אהבו לקנות גלידה ביחד, לצחוק ולשיר ביחד שירי אהבה וחברות. היו קוראים זה לזה בגאווה: "החבר שלי" "החברה שלי".

שקד מתוק של תהייה על מהות האהבה פרח בחיוך הוורוד של דנה. לבבותיהם הוורודים שיחקו זה עם זה כזנבות חזרזירים.

גיטרה שנפלה בלב דנה, נעלמה. הם ישבו על דשא גדול ביום אביבי, ודני ניגן לה שירי אהבה במנדולינה. הם נסעו לטיול בטבע ושרו שירים באנגלית במכונית הגדולה. השמש חייכה אליהם. פרחים צבעוניים נפתחו אליהם במנגינה קסומה. בסתיו היו יורדים בשדות עם עלים צהובים.

זמן מסוים הייתה דנה אבלה ובוכייה, ודני היה הולך אחריה ומנחם אותה במגע יד רך.

הם התחתנו בטקס מפואר, דנה ירדה במדרגות עם עלים נופלים עליה ואחר כך בכתה מהתרגשות לתוך כוס היין.

בזמן חיי הנישואין דני הגן על דנה בחליפתו השחורה הענקית כפסנתר כנף, ואחר כך נתן לה חופש.

אהבתם פתחה את השמיים ועלתה לאלוהים. השמיים הענקיים נצנצו כשלל יהלומים. קרני אור גדולות יצאו מהשמיים לכל הארץ. בלילה כוכבים חתמו את שבועת אהבתם. השלום הגיע. אלוהים היה שמח והפך את כל העולם לשמח.

 

[פילוסוף רוחני33]

.

 

[פילוסוף רוחני33]

אחותי פעם בילדותה כתבה סיפור כזה: הילדים הערבים זורקים עלינו אבנים. אנחנו לוקחים את האבנים ושמים אותן בערימה לידנו. בקרוב הר שלם יהיה אצלנו.

 

[חורזת באהבה]

אחותי פעם בילדותה כתבה סיפור כזה: הילדים הערבים זורקים עלינו אבנים. אנחנו לוקחים את האבנים ושמים אותן בערימה לידנו. בקרוב הר שלם יהיה אצלנו.

.אחת הבעיות של היהודים, מחכים םמכת מחץ כדי לחשוב אם להגיב.

 

[פילוסוף רוחני33]

זאת בעיה. הזורקים אבנים רק ילדים ובוודאי גם לא מבינים, קשה להחליט ליטול את חייהם.

 

[חורזת באהבה]

זאת בעיה. הזורקים אבנים רק ילדים ובוודאי גם לא מבינים, קשה להחליט ליטול את חייהם.

לילדים שלהם מותר ליטול חיים?
הילדים שלהם מחליטים לבד לצאת ולזרוק אבנים?

 

[Harrington]

זאת בעיה. הזורקים אבנים רק ילדים ובוודאי גם לא מבינים, קשה להחליט ליטול את חייהם.

ראשית בדרך כלל מדובר בילדים בגיל הנעורים שיודעים מצוין מה אבנים יכולות לגרום. הרי מטרתם היא בדרך כלל אכן פגיעה בזה שהם זורקים עליו (ואם היה בידם נשק אחר, איכותי ויעיל יותר, בוודאי היו שמחים להשתמש גם בו).

שנית גם אם זה ילד קטן יותר, מה זה מעניין? הוא כרגע זורק (לצורך הדוגמה-המחשה) אבנים שבכוחן להרוג את ילדי הקטנים שאיתי ברכב. כיצד אפשר בכלל להעלות על הדעת שלא אירה על-מנת לפגוע בו? אז אמנם, אם אני יודע בוודאות מוחלטת שאכן מדובר בילד, כנראה שאיישם מעט יותר בדווקנות את הוראות החוק שמחייבות אותי לנסות למנוע את הסכנה גם בלי לפגוע במפגע, ככל שהדבר אפשרי. אך אם אין אפשרות כזאת, כלומר הדרך היחידה שלי למנוע את הסיכון לילדי מהאבנים שה'ילד' (מחבל בלע"ז, אם נדייק) זורק היא לירות על-מנת לפגוע בו, לא אהסס לעשות זאת אפילו לרגע. זה תפקידי בתור אב. אם אביו של הילד היה מבצע אף הוא את תפקידו, יש מצב שאני לא הייתי נדרש לבצע את תפקידי זה.

רק אדם שהפרוגרס העביר אותו על דעתו (או אם תרצה, אדם שאין לו ילדים ומעולם לא חווה אחריות בעניין), יכול לומר ש"קשה להחליט ליטול את חייהם" של מחבלים כאשר הדבר נדרש ונצרך להצלת ילדיו (או אגב כל יהודי מותקף אחר).

 

[פילוסוף רוחני33]

ראשית בדרך כלל מדובר בילדים בגיל הנעורים שיודעים מצוין מה אבנים יכולות לגרום. הרי מטרתם היא בדרך כלל אכן פגיעה בזה שהם זורקים עליו (ואם היה בידם נשק אחר, איכותי ויעיל יותר, בוודאי היו שמחים להשתמש גם בו).

שנית גם אם זה ילד קטן יותר, מה זה מעניין? הוא כרגע זורק (לצורך הדוגמה-המחשה) אבנים שבכוחן להרוג את ילדי הקטנים שאיתי ברכב. כיצד אפשר בכלל להעלות על הדעת שלא אירה על-מנת לפגוע בו? אז אמנם, אם אני יודע בוודאות מוחלטת שאכן מדובר בילד, כנראה שאיישם מעט יותר בדווקנות את הוראות החוק שמחייבות אותי לנסות למנוע את הסכנה גם בלי לפגוע במפגע, ככל שהדבר אפשרי. אך אם אין אפשרות כזאת, כלומר הדרך היחידה שלי למנוע את הסיכון לילדי מהאבנים שה'ילד' (מחבל בלע"ז, אם נדייק) זורק היא לירות על-מנת לפגוע בו, לא אהסס לעשות זאת אפילו לרגע. זה תפקידי בתור אב. אם אביו של הילד היה מבצע אף הוא את תפקידו, יש מצב שאני לא הייתי נדרש לבצע את תפקידי זה.

רק אדם שהפרוגרס העביר אותו על דעתו (או אם תרצה, אדם שאין לו ילדים ומעולם לא חווה אחריות בעניין), יכול לומר ש"קשה להחליט ליטול את חייהם" של מחבלים כאשר הדבר נדרש ונצרך להצלת ילדיו (או אגב כל יהודי מותקף אחר).

אתה צודק, אבל במקרה שהיה מדובר בילדים שלא מבינים צריך למצוא את הגבול בין רחמים הומניים והגנה עצמית. אם יש איזושהי ברירה ודרך להגן על ילדיך מבלי להרוג ילד תמים אחר, כדאי לנצל אותה. נערים באמת יותר מבינים את משמעות המוות וההרג, באלו גילאים בערך מדובר? ואולי יש שם גם כמה ילדים צעירים? חוץ מזה, אבן לא תמיד הורגת וייתכן שחלק מהזורקים לא מתכוונים להרוג אלא לפגוע בדרך פחות מזיקה.

 

[פילוסוף רוחני33]

הילדים לא לגמרי מבינים מה הם עושים, והם לא מחליטים בעצמם. אמרו להם לזרוק אבנים אז הם זורקים אבנים. הם רק ילדים. חלקם בוודאי אף לא יודעים שייטלו חיי אדם. צריך ככל האפשר להפחית את התגובה התוקפנית ובמקומה להתגונן מפניהם ולהעניש את האחראים.

 

[חורזת באהבה]

הילדים לא לגמרי מבינים מה הם עושים, והם לא מחליטים בעצמם. אמרו להם לזרוק אבנים אז הם זורקים אבנים. הם רק ילדים. חלקם בוודאי אף לא יודעים שייטלו חיי אדם. צריך ככל האפשר להפחית את התגובה התוקפנית ובמקומה להתגונן מפניהם ולהעניש את האחראים.

חולקת על דעתך הילדים יודעים היטב מה הנזק של אבן, והורים שלהם מנצלים את דעת הקהל, צבא נגד ילדים.

 

[פילוסוף רוחני33]

אי אפשר לדעת כמה מהילדים מבינים מה הם עושים. צריך להיזהר, מצד אחד לא להרוג בני אדם סתם ומצד שני לא לתת להם להרוג אותנו.

 

[mיטלמן]

יופי!
הצעת לרמטכ"ל? ביבי? שר הבטחון?

 

[פילוסוף רוחני33]

יש סרט קצר על ערבי שמשתמש בילד להעביר פצצה והילד נהרג, אז חייל ישראלי יורה בדוד הערבי בטענה שהפר עיקרון מוסר אוניברסלי: אסור להרוג ילד.