השלב השני של הניתוח והדרך בחזרה לעולם
אחרי שבדרך נס נראה שהצלחתי לקלוט את המסר שלך מהמרחק של האינטרנט, הייתי רוצה להציע לך דרכים יותר קונקרטיות שבהן את יכולה להתקדם לאפשרויות חדשות. אני מתיימר להציע לך עצות מהסוג הזה בפורום, מהסיבה הפשוטה שנדמה שיש לנו באופן בסיסי כמה דברים משותפים בהקשר הזה וזאת גם הסיבה שבה מצאתי בקלות את הצרכים שאת לא מצליחה לממש (בגלל מגבלות חיצוניות שנובעות מהסביבה שלך). אם כן, ממה שאת מתארת עד עכשיו, נדמה לי שאת שייכת לזן מסויים של אנשי רוח שחשובה להם העצמאות האינטלקטואלית שלהם ובעיקר המקוריות הן בלימוד העצמי (של נושאים אהובים במדעי הרוח) והן ביצירה האישית (כתיבה ואומנויות אחרות). האופי הזה שונה מאוד משל רוב בעלי ההשכלה הפורמלית ובעלי המשרות באוניברסיטה שהעבודה שלהם ב"מחקר מדעי" דומה מאוד לעבודות אחרות ולא דורשת מהם בהכרח גישה אומנותית או יצירתית וגם לא מקוריות או הרחבת אופקים מעבר לאינטרסים של תחום ההתמחות האקדמי או של מקום העבודה שלהם, כתבי העת שמפרסמים אותם וכו'... למרבה הצער, אפילו במוסדות המיוחדים שמופקדים על העיסוק במדעי הרוח, האופי והרוח של העסקים שלהם דומים מאוד לעסקים אחרים ולצורת העבודה שהשתלטה כמעט על כל המקצועות האפשריים (בסופו של דבר כמעט כל מקצוע מבוסס על גישה ואורח חיים מודרני טיפוסי). התייחסתי לעובדה שאפילו האקדמיה של זמננו סובלת מאותה תפיסת עולם, כדי להמחיש לך הנחת יסוד מסויימת שאני כבר מחזיק אותה, והיא שאת ככל הנראה אדם עם אופי ששונה באופן מהותי מהאופי שאופייני לתקופה ולחברה שבה אנחנו נמצאים. כמובן שגם ליוצאים מן הכלל יש קבוצות והם לא לגמרי בודדים או יחידים ממינם, אבל הצעד הראשון הוא להכיר בשוני בתור נקודת מוצא ובהמשך גם בתור דרך בלתי תלויה שיכולה להוביל לתהליך אחר של קידמה. צריך להבין שבימינו אחרי שהתפוררו מוסדות תרבותיים ורעיונות בעלי השפעה, הרבה תפיסות בסיסיות שאנחנו מכירים מושרשות כמעט אצל כל האוכלוסיה ללא הבדלים ניכרים בין מעמדות (שהם היום רק שם נרדף למצב הסוציו אקונומי) ובמידה מסויימת אפילו לא בין קבוצות שיש ביניהן הבדלים טבעיים (בני גילאים שונים, גברים ונשים, בני תרבויות שונות שממילא כבר אכולות "רב תרבותיות" וכו'). התוצאה היא שלתפיסות הפשטניות שהשתלטו על החברה כמעט בכל מקום בעולם יש אחיזת חנזק מאוד עמוקה ומבוססת וכמעט בלתי ניתנת לשיחרור (אפשר למצוא בכתביו של טוקוויל את הניבוי של התופעה הפוליטית הזאת עוד במאה ה-19)... המסקנה שלי, שהיא גם אישית וגם אפשר להשאיל אותה לכל מי שמבין את הדברים וגם מכיר אותם מבחוץ, היא שהמקלט היחיד שמתאים בנסיבות האלה הוא פחות או יותר פרישה מירבית מכל מה שמדכא את הרוח ושקיעה רבה וממושכת ככל האפשר בדברים שיש להם טעם ומשמעות. בנימה יותר מדוייקת, אני מתכוון שהדבר הראשון, והחשוב ביותר, הוא לפתח באופן מתמיד מערכת ערכים שמבחינה באופן עצמאי לחלוטין בין עיקר וטפל שהם לצורך הענין השורש של כל מה שטוב או רע או רצוי ובלתי רצוי הן בנפש והן במציאות שלך. בדרך זו, תוכלי לפחות לשחרר את עצמך בצורה נדיבה מכל הדעות הקדומות שיש כמעט לכל העולם ולהתחיל לרצות לעשות דברים רק בדרך שמשרתת את האופי והערכים שלך. התפנית הזאת יכולה לעזור לך גם להתמודד עם כל תופעות הלוואי הרגשיות שמלוות את ההתנגשויות שלך עם התפיסות הסביבתיות, כי כשהדרך שלך יציבה ואת בטוחה בה, בלי קשר להשפעות השליליות, הרבה יותר קל לספוג את הניגודים המעוותים שאת בכלל לא מאמינה בהם... זוהי היתה מעין מגננה שאפשר לנצל אפילו בלי לשנות שום דבר חיצוני ומשמעותי באורח החיים... אבל בנוסף להיאחזות פסיבית בפילוסופיה ובהשקפה שמשקפת אותך, תוכלי להתקדם באותה דרך כדי ליצור ליצור שינויים, או לפחות לעדכן את סדר העדיפויות במסגרת המשאבים שאת יכולה להרשות לעצמך. לגבי העבודה, זה נראה ברור שאת צריכה להשתדל לצמצם אותה ככל האפשר כדי להרחיב את חלון הזמן הפנוי שלך. אני לא חושב, לפי הפרטים שנתת, שאת יכולה להסתלק ולחפש עבודה אחרת... ולמען האמת, כמו שכתבתי על זה בהתחלה, ממילא עבודה מספקת בשביל אנשים עם נטיות יצירתיות והומניסטיות שהם מטבעם בררנים גם בתחביבים ובזמן החופשי שלהם, הוא דבר שקל לרצות, אבל קשה מאוד למצוא... גם לאנשים צעירים ורווקים ושאפתנים. נראה שהצעדים המעשיים שמתבקשים במקרה שלך הם פשוט להגן על עצמך מהסביבה בעזרת השקפת עולם חילופית (ואגב, גם מפני עצמך) ולהעשיר את הזמן החופשי שלך בדרך הטובה ביותר שתוכלי להציע לעצמך. אני לא יודע מה מגבלות הזמן ושאר האילוצים שלך מכתיבים לך בנידון, אבל נראה לי טבעי להציע לך להתמקד בלימודים של תחומים שאת נמשכת אליהם, במקביל לפיתוח של הכתיבה שלך ושאר האומנויות. אפשר ללמוד פילוסופיה או תחום אחר באוניברסיטה באופן רשמי, או בתור "שומעת חופשית", או סתם כקהל בהרצאות, בעיקר אם את לא מסוג האנשים שחייבים להיות חלק ממסגרת פורמלית כדי לממש את אפשרות כזאת. בכל מקרה, אני ממליץ לך לעשות מנוי לספריה של אוניברסיטה גדולה (אם את מספיק קרובה) במקום לקנות ספרים, כי יש הרבה יותר מבחר בכל השפות וגם חיפוש הספרים הוא חלק חשוב מאוד מהלימוד ומהחוויה של הרחבת האופקים. כמובן שיש עוד המון אפשרויות אחרות, באוניברסיטאות, או במוסדות אחרים (כולל גופים לא פורמליים) שהן לא בהכרח יקרות ודורשות רק זמן קבוע והתעניינות. אם יש לך עוד שאלות, או הערות עם סימני פיסוק אחרים, את יכולה לכתוב לי דרך מערכת הפורום.
זה די מצחיק-כי כשאני חושבת על פרוטסטנים אני חושבת גם על הקלווניזים שהיה אף נוקשה יותר בקוד המוסרי. זה מצחיק בגלל החינוך שקיבלתי. לא אפרט כאן. כרגע אני קוראת את הספר החדש של אדיר כהן -מרפא פילוסופי וזה עוזר לי מאוד. בדיוק עונה על צרכי הנפשיים. אנסה לברר לגבי הספרים שהמלצת עליהם. קראתי עד כה דברים של מרטין היידגר-למרות שהיה נאצי ולמרות שהמפשחה של אמי הייתה בשואה. עוד לא הגעתי לפילוסופים האקסיסטנציאליסטים. לבושתי. קצת פה ושם. מעניין שהמלצת על אפלרד דה מיוסה-הוא מזכר בסרט-אימפרומטו על שופן. לא חשבתי על זה. תודה. התחלתי לקרוא לה מונטיין והנחתי בצד. יש סיבות לכך. מוזה