קראתי לאחרונה
את הספר "יצירת מציאות" של אסתר היקס.
לא יודעת אם יצא לך לקרוא את כל התיאוריות שמדברות על יצירת מציאות, אבל הטענה היא שכל מחשבה שאנחנו מזמנים לתודעה שלנו ומעורב בה רגש תתגשם במימד הפיזי שלה, בין אם היא "טובה" או "רעה" לנו, אלא אם כן אנחנו יוצרים מחשבה אחרת שיוצרת מציאות בכיוון אחר, המחשבה המקורית בעצם לא תתקיים. הם נותנים דוגמא בספר שאם מישהו חושב על פחד מסויים שיש לו ומתעמק בו, הוא בעצם מזמן את מה שהוא מפחד ממנו לתוך המציאות הפיזית שלו, בין אם הוא רוצה ובין אם לא. זאת יצירה לא מכוונת. לדוג', אם אגיד "אני מפחדת שלא תהייה לי זוגיות, מפחדת להיות לבד" - זה מה שאני אזמן לחיים שלי. אם אני אגיד "אני רוצה זוגיות שבה אני מרגישה..." ואתאר את כל הדברים שאני רוצה להרגיש ולחוות בזוגיות הזאת, המציאות תתחיל להיווצר בערוץ הזה, וכל עוד אני לא אתמקד במחשבה שסותרת את המחשבה הרצויה, אין מה שימנע ממנה לקרות. היקום עובד באופן מדוייק ולפי התאוריה הזאת, מה שאנחנו חושבים ומרגישים זה מה שאנחנו יוצרים בסופו של דבר, וככל שהרגש שמעורב יותר חזק, ככה המציאות שאנחנו יוצרים מתגשמת יותר מהר
(שוב, לטוב ולרע).