1. המרכיב השפתי הוא מאוד משמעותי.
אחד המאפיינים של אספרגר היה הבנה שפתית ודיבור בסך הכול "תקין".
אני לא בטוח אם זה רק קשור לגיל.
היה לי פעם תלמיד שאמא שלו סיפרה לי במכתב שכתבה לי בסוף השנה, שאותו הילד אובחן בגיל שלוש כאוטיסט (קלאסי) ובגיל חמש כאספרגר.
מאחורי היכולת להבין מילה יש את היכולת להבין סימבול, מילה יכולה להיות אוסף של צלילים או תמונה.
כמו בציור "בגידת הדימויים" של רנה מגריט, בו מוצגת מיקטרת וכיתוב "זו אינה מיקטרת".
ואכן הציור הוא לא מיקטרת אלה רק דימוי או סימבול של מקטרת.
יש אסים שאין להם כל קושי מיוחד להבין משמעות של סימבול כמייצג דבר אחר.
כוונה התקשורתית היא השימוש בסימבול כדי להעביר מסר, שוב זו יכולה להיות תמונה או רצף צלילים.
יש אוטיסטים שמאוד קשה להם אפילו להבין שתמונה של שוקולד לדוגמא היא מייצגת שוקולד, הם לא מצליחים לפענח מייד מה בתמונה.
את הבן שלי לימדו להשתמש בכרטיסים לתקשורת, ושוקולד זה היה הכרטיס הראשון שהוא למד, לקח לו המון זמן להבין כדי שלקבל שוקולד הוא אמור לתת כרטיס של שוקולד, ולא סתם כרטיס נניח של מלפפון חמוץ.
יש לי בן נוסף מאובחן, שאצלו אף פעם לא היה קושי שכזה.
אני לא איש מקצוע, ואני לא מסוגל באמת לנתח לעומק את הנושא הזה, בטח שלא מתוך הכרות דלה של מספר מצומצם של אוטיסטים.
אבל אין לי ספק שיש הבדלים מהותיים שאפשר בהחלט לראות בהם סוגים שונים ולא רק סקלה יחידה.
אם כבר זה לא
ספקטרום אוטיסטי אלה
אקולייזר אוטיסטי שבו מספר רב של סקלות.
לפני שנה ביקרתי עם המשפחה בספארי.
הלכתי אחרי אחד המדריכים שסיפר על השימפנזים שהצליחו ללמוד להשתמש בלוח תקשורת בתמונות ולמדו כמה מאות מילים ויזואליות
הוא השווה אותם לאורנג גוטנגים במתחם הסמוך, שאותם לא הצליחו ללמד שפה בכלל אבל הם כן מצליחים כל פעם מחדש למצוא שיטול לנטרל את הגדר החשמלית ולברוח מהמתחם שלהם, דבר שהשימפנזים לא הצליחו לעשות.
