מעבר
בדרך כלל הייתי משיבה כי יש להניח לגננת לגבש דעה לאחר הכרות עם הילדה. פעמים רבות "בעיות אקוטיות" כפי שהוגדרו על ידי גננת אחת יהפכו לשוליות בעיני גננת אחרת. ובעצם גישתה השונה תתפתח דינמיקה אחרת לחלוטין עם הילדה. אך במערכת הקיבוצית, מרבית הסיכויים כי רכזת גיל רך תקיים ישיבה עם הצוות החינוכי כולל היועצת החינוכית והפסיכולוגית ותכין את הצוות החדש לקראת קליטת הקבוצה ותמסור נתונים מפורטים לגבי כולם, כולל תהל. (יתכן ואני טועה והדברים אינם מתנהלים כך אצלכם, אם כך אנא תקני אותי). כך שהסיכוי כי תהל תגיע לגננת החדשה "לוח חלק" קטנים מאוד. ואם כך.. בהחלט כדאי ליזום שיחה אישית עם הגננת החדשה. לשתף אותה באופן הכי גלוי במידע ולבקש את הסיוע והמחוייבות האישית שלה. ממקום של אמא-גננת ולא ממקום של אשת מקצוע אחת לשניה. אני באופן אישי מצאתי כי עצם היותי אשת מקצוע מאיימת פעמים רבות על גננות/מורות ומכניסה אותן לעמדת התגוננות מבלי שהיתה לי בכלל כוונה לגרום לכך. לכן אולי כדאי להתחיל את השיחה בהצהרה כי את מגיעה לחלוטין עם כובע של אמא ולא שום כובע אחר. אפשר גם להוריד לחצים ולומר כי מה שחשוב לך יותר מכל זה שלתהל יהיה נעים לבוא לגן וזאת ניתן להשיג באמצעות קשר אישי וחם איתה. ספרי לה את הסיפור האישי של תהל ואיזה התקדמות אישית היא עשתה. כך תעבירי מסר כי יש להביט על תהל יחסית לעצמה ולא יחסית לקבוצת הגיל ובעצם הסיפור האישי תתעורר גם אמפטיה ומוטיבציה לסייע. בשיחה זו את יכולה לתת לה גם טיפים , של אמא , מה מרגיע את תהל, כיצד רצוי לפנות אליה, מה היא מעדיפה לאכול, מה מעורר בה כעסים, ממה רצוי להמנע וכד´. לגבי השלב השני הייתי מתייעצת עם הגננת, מה היא מעדיפה לזמן את כל אנשי הקצוע לצורך בניית תוכנית עבודה מייד בהתחלה או שלאחר שקיבלה מידע ממך, אולי היא תעדיף להכיר כעת את הילדה ואז לבנות תוכנית? (אני באופן אישי מעדיפה את האשפרות השניה) הייתי נותנת כעת תקופת הכרות של כחודש ואז מכנסת את הצוות הטיפולי יחד עם הגננת לבניית תוכנית עבודה , כשאת כאמא, שותפה לתוכנית. כך תוכלו להציב מטרות ריאליות ואופרטיביות. לגננת תהייה הכרות עם הילדה ויהיה לה ברור על מי היא מדברת מהתרשמות אישית ולא ממידע שהגיע אליה, ואולי כבר לא משקף את תהל. דיאנה
דיאנה
