זכותו לא לאהוב אותי.

[קאלרז]

זכותו לא לאהוב אותי.

אולי אני המניאקית כאן, שקוטלת אותו באלפי שמות גנאי ומספרת לחברות בטלפון רק את הצד שלי בסיפור. מה זו אשמתו שאני אהבתי אותו והוא לא אהב אותי בחזרה? יש לו את הזכות לבחור מי תהיה בת הזוג שלו, אחרי הכל.

 

[Betterfly]

כן

אבל זה לא עוזר לתחושה הפנימית... צריך להתחיל לנהל את החיים שלנו בנפרד לחלוטין, אולי כן להדחיק את הרגשות כי הם רק משגעים.

 

[נורית הדרי]

לטעמי לא בטרפליי

אחרי שלמדתי שאפשר לשרוד כאב רגשי שחששתי שעוד רגע אאבד את שפיותי, ואחר כך את חיי בגללו, אני סבורה שהכאב הנפשי הזה מאוד מאוד חשוב להתפתחות תודעת ערך שאינה תלויה במישהו חיצוני לי. בטרפליי, אני לא אוהבת להפליג בתיאורי יסורים , אבל אם עברתי את יולי, אוגוסט וספטמבר האחרונים בלי להשתגע ובלי להתאבד, אז אני כנראה אדם חזק. העובדות הן שעשיתי זאת. את זה אף אחד לא יקח ממני. לפני שחוויתי את היסורים הללו , הייתי סבורה שאני לא מסוגלת להתמודד רגשית עם אובדן . זה היה מחיר דמים לגלות את זה, אבל אני מסוגלת.

 

[Betterfly]

אולי אני במקום שונה משלך

אני חשבתי שאני יודעת כיצד להתמודד עם אובדן, הייתי די בטוחה בעצמי. למען האמת, תקופות ארוכות נטשו אותי כל האנשים היקרים לי ושרדתי בזכות ההדחקה. לא חשבתי שאני אצטרך לחזור לשם אבל כנראה שבזה מדובר. חשבתי שהטעות שעשיתי בשנתיים האחרונות היא להדחיק. זה רק חצי נכון... לא הדחקתי באמת אלא פיתחתי את זה יפה יפה בצורה שנשארת מתחת לפני השטח. להדחיק פירושו ממש להחליט לשים את העבר מאחור, שהמחשבות לא מועילות לכלום ו.. זהו. כמו שידיד שלי אמר לי היום- את במילא חושבת לפני שאת הולכת לישון, אז בשאר היום תקדישי את רוב המחשבה לדברים אחרים. כמובן שזה משהו לא כל כך ישים, אבל היתה לו כוונה דומה לשלך- לפעול, לחוות חיים אחרים, לא לתת למחשבות לגרור למטה. זה מעין מנגנון הדחקתי משהו.

 

[נורית הדרי]

לא הבנתי

ממש לא הבנתי את הפעולה המורכבת שכתבת עליה כאן למעלה. ושאלה לי איך הבנת את הנטישות הללו? איך הסברת לעצמך שכל היקרים לך נעלמו?

 

[ילדת פלא קטנה]

קאלרז - שחררי אותו באהבה

אין טעם לקלל - כי גם כעס זה סוג של מערכת יחסים. אני משתדלת מאד לא לקלל אותו מכיוון שלא רק שזה לא תורם לי, זה מכניס אותי עמוק יותר לקשר. זכותך לקטר ולבכות לחברות שלך ולספר רק את הצד שלך. חברים אמיתיים יעמוד לצידך תמיד. היום את נזקקת ומחר הם יהיו נזקקים לעידוד שלך.

 

[נורית הדרי]

אני חולה עליך קאלרז

ממש אוהבת איך שאת מנסחת כל שלב שלך בדייקנות כזאת. מסכימה עם כל מילה שכתבת. הבעיה היא שלנו, המכורות לאשליית אהבה. ואת דעתי המפורטת בנושא כתבתי כאן.

 

[קאלרז]

קראתי ושנאתי את הבחורה שבטקסט

כי זו אני. זו אני, לעזאזל.

 

[Betterfly]

../images/Emo31.gif...

לא לשנוא, להבין. מותר לנו לטעות ולהודות שטעינו, נסחפנו, לא ראינו, היינו עיוורות. כל עוד אנחנו פה כדי לתקן. אני מתחילה לפתח סוג של אופטימיות.

 

[נורית הדרי]

אכן

אופטימיות. לא היי... זה בדיוק ההבדל בין להיות מכורה ללהיות משוקמת. ההבדל בין אופטימיות להיי הוא שאופטימיות בנויה על משהו שאנחנו יכולות לעשות ויש לנו השפעה עליו. ההיי קשור תמיד במשהו שבא מבחוץ. זו דעתי.

 

[Betterfly]

אוף זה מעצבן

כי אני עדיין נמשכת להיי, וכשלא מגיע ההיי גם האופטימיות נעלמת. אני כאילו צריכה את ההיי כי עוד אין לי כוחות נפשיים להתמודדות יומיומית. מה עושים מה עושים מה עושים...

 

[נורית הדרי]

אל תשנאי את עצמך , קאלרז

את צריכה את עצמך עוד המון שנים. בואי נחשוב על שיטה לדיאלוג עם עצמך.