למה לא ל"זכות השיבה"?
זכות השיבה היא קודם כל משהו ששייך לנרטיב הפלסטיני, שכמובן שלפלסטינים יש את הזכות להפיץ וללמד אותו, אבל לעומת הנרטיב הציוני, אין לא הוכחות. ההוכחה של הנרטיב הציוני הוא המכתבים שנשלחו מהמנהיגים הערבים של הישוב הפלסטיני לפני 48', אל הנציב הבריטי העליון האחרון, על כך שהם מפנים את הכפרים שלהם עד שצבאות ערב יחסלו את רעיון המדינה היהודית. צבאות ערב עדיין לא הצליחו אז שימשיכו לחכות, אולי מתישהו זה יקרה. אבל מעבר לכך ובנוסף לכך, גם אם הנרטיב, הפלסטיני היה נכון (והוא לא), המאה ה-20 מלאה במקרים בהם גורש עם כדי לאפשר לעמים אחרים ליצור מדינה ולממש את זכות העם לריבונות, וכיום, רק אנשי הימין הקיצוני ההזוי עדיין מדברים במושגים של זכות השיבה, דוגמת הגרמנים שרוצים לחזור לצ'כיה, לאחר שגורשו אחרי מלחמת העולם ה-II. אינני בה לומר לפלסטינים תפסיקו לחלום, או שיוותרו על הזכויות שלהם, אבל הם לא מצפים שאנו נוותר על זכויותינו למדינה. וכאן מגיעה הנקודה שלי, לכך שאסור לקבל שום בקשה לזכות שיבה, גם אם אנחנו לא "הצודקים", כי שמאל מחפש צדק חברתי ולא צדק היסטורי. צדק היסטורי הוא מונח לא ברור, כי הרי הצדק ההיסטורי היהודי הוא שונה מזה הפלסטיני וכן הלאה. פעם אחרונה שגם בדקתי, הצדק ההיסטורי היהודי הולך 2,000 שנה והרבה יותר אחורה בעוד זה הפלסטיני הולך רק 57 שנה. בנוסף לכך, אין סיכוי שהיהודים יקבלו אי-פעם את הצדק ההיסטורי שלהם, כי על העוולות שנעשו לעם היהודי, אין כפרה. את הפלסטינים גירשו לפי הטענות שלהם. בנו טבחו, התעללו, הדבירו, אנסו וכל מי שמכיר ולו במעט את ההיסטוריה היהודית יודע עד כמה הרשימה ארוכה. אז קיבלנו מעין "פשרה היסטורית" אם נקרא לזה ככה. מדינה יהודית, קטנה, והשמאל המתון והשפוי גם לא מבקש שום דבר יותר מזה. אז נכון שהתנועה הלאומית שלנו, הציונות, עשתה טעויות ואפילו ביצעה פשעים דוגמת הכיבוש, שממשיך להיות פשע על כל רבדיו, אבל תנסו לחשוב, איזה תנועה לאומית לא עשתה פשעים דומים לאלו, שלא לדבר על פשעים גרועים הרבה יותר? אולי זאת דעתי בלבד, אבל הפניה של התנועה הפלסטינית לטרור בעוד שבדרכים של שלום יכלה להשיג הרבה יותר, היא גם סוג של פשע של תנועה לאומית. הנקודה התחתונה היא, שלפלסטינים יש זכויות, אבל גם לנו. הפשרה פה שצריכה להיות, ושהשמאל הציוני כבר קיבל עליו, היא שתי מדינות לשתי עמים, אני מוכן לוותר על הר הבית, שהוא קדוש גם ליהודים, בשביל להשיג פשרה לשלום. כך ייוצר איזה סוג של "איזון", כששתי העמים יקבלו את הזכות למדינה. כך לפליטים, תהיה מדינה פלסטינית בגבולות 67', שתגן על זכויותיהם באשר הם (בדיוק כמו המדינה היהודית והיהודים). וגם המדינה שלנו, שהיא הרבה יותר חזקה ועשירה מהמדינה הפלסטינית, צריכה להציע סיוע ופיצוי, גבוה ככל שנוכל, לפליטים הפלסטינים, אבל לא יותר מזה כי זכות השיבה מפרה את האיזון בין הזכויות שלנו, לזכויות הפלסטינים. כן לזכויות הפליטים, לא לזכות השיבה. נ.ב. – אני מכיר את הטענות שביצענו כבר פעם גירוש אז אולי נבצע אותו שוב. לכך אני טוען: א) אם נחזיר את השטחים ונחזור לגבולות 67', לא יהיה שום צורך לבצע טרנספר לערבים החיים בארץ, כי תיפטר הבעיה הדמוגרפית, ומעבר לכך לפי הנרטיב שלנו לא גירשנו את הפלסטינים, חוץ ממקרים בודדים שלא היו חלק מהמדיניות הציונית, ונחשבו גם אז ע"י מנהיגי הציונות כפשע. מעבר לכך אני מעדיף לחיות במדינה פלסטינית מאשר במדינה שמבצעת טרנספר לאזרחים החיים בה. ב) הפליטים הפלסטינים של שנת 48' גורשו, כשהמדינה היהודית, אולי הוכרזה, אבל עדיין לא הייתה עובדה קיימת, וכמו כן אותם פליטים מעולם לא היו אזרחי המדינה היהודית והדמוקרטית.
