זכרון
זוכר איך? כשהיינו ילדים. זוכר? יותר מעשרים שנות ילדות ופתאום הפכת מבוגר. ואני? אני יושבת מביטה עליך. צללית שחורה בעשן לבן. אתה צועק: ``למה לא גם אני...להיות מישהו אחר...להאמין שיפתחו לי השמים...`` והם צועקים לך בחזרה. צללית שחורה בעשן לבן. והשמיים שלי נסגרים עליך בשקט צורם. זוכר איך פעם? כשהיינו קטנים האמנו שאנחנו הכי גדולים? אני יושבת מביטה עליך ולא מאמינה. הלא אתה הוא שכתבתי לו: לך מכולם קשה לי לכתוב היחיד שברור לי, שהכל ידוע. לך מכולם. לך מכולם- עולם ומלואו כל שאני יכולה לכתוב הוא - אני אוהבת אותך. עכשיו גם אתה...כמו כולם...מישהו אחר...גדול. זוכר איך פעם? היינו יושבכים, קמים, יוצאים, שותים, אוכלים, בולעים, מדליקים, מעשנים, בוכים, מנגבים, נופלים, מתרוממים, צוחקים, אוספים, נוזלים, מדברים, שותקים, מתחבקים, מגלים, מתפללים, מפחדים, מקווים, צועקים, רועדים. איך אף פעם לא מתנו? איך רצינו ולא רצינו? זוכר איך פעם? זוכר? את כל המילים שלך אני מכירה. את כל המנגינות יודעת. אני זוכרת. צללית בעשן לבן נהיית. צללית שחורה נותרה מפעם. העשן מפריע לי לראות.
זוכר איך? כשהיינו ילדים. זוכר? יותר מעשרים שנות ילדות ופתאום הפכת מבוגר. ואני? אני יושבת מביטה עליך. צללית שחורה בעשן לבן. אתה צועק: ``למה לא גם אני...להיות מישהו אחר...להאמין שיפתחו לי השמים...`` והם צועקים לך בחזרה. צללית שחורה בעשן לבן. והשמיים שלי נסגרים עליך בשקט צורם. זוכר איך פעם? כשהיינו קטנים האמנו שאנחנו הכי גדולים? אני יושבת מביטה עליך ולא מאמינה. הלא אתה הוא שכתבתי לו: לך מכולם קשה לי לכתוב היחיד שברור לי, שהכל ידוע. לך מכולם. לך מכולם- עולם ומלואו כל שאני יכולה לכתוב הוא - אני אוהבת אותך. עכשיו גם אתה...כמו כולם...מישהו אחר...גדול. זוכר איך פעם? היינו יושבכים, קמים, יוצאים, שותים, אוכלים, בולעים, מדליקים, מעשנים, בוכים, מנגבים, נופלים, מתרוממים, צוחקים, אוספים, נוזלים, מדברים, שותקים, מתחבקים, מגלים, מתפללים, מפחדים, מקווים, צועקים, רועדים. איך אף פעם לא מתנו? איך רצינו ולא רצינו? זוכר איך פעם? זוכר? את כל המילים שלך אני מכירה. את כל המנגינות יודעת. אני זוכרת. צללית בעשן לבן נהיית. צללית שחורה נותרה מפעם. העשן מפריע לי לראות.
