זכרון

[ליזביי]

זכרון

שאלה: נאמר ואתם שומעים יצירה כלשהי לאורך זמן ממושך. אני כמעט משוכנע שבזמן השמיעה האוזן זוכרת כמעט בעל-פה את היצירה, אולי כל איזה זמן אתם מגלים דברים שלא הייתם ערים להם קודם, אבל באופן כללי- התבנית הכללית כבר קבועה בזכרון המוסקלי. מקץ איזה זמן, עברתם ליצירה אחרת, חלפה חצי שנה וחזרתם לשמוע את היצירה ההיא. מה נשאר בזכרון? האם יש רק איזה משהו עמום או יותר מזה? אני יודע שזו שאלה כללית- והיא לא טובה מהרבה סיבות. אספר לכם מה הסיבה שאני שואל ואולי הדברים יתבהרו. הרבה פעמים קורה לי, נגיד שהלכתי לשמוע איזו יצירה ואפילו נהנתי מאד. לאחר כמה ימים, אם לא חזרתי לשמוע אותה, אין הרבה סיכויים שאצליח לשחזר ממנה משהו- אפילו לא לזמזם חלק קטן ממנה. ואז- אני שואל- מה נשאר מכל זה? רק הידיעה שאני אוהב או לא אוהב יצירה X, רק הידיעה כי הפרק השני היה עצוב, עורר בי התרגשות והכנר היה מעולה בקטע ההוא שזכור לטובה? זה רופף, שום דבר לא קבוע בזכרון. יש לי חוויה מאד פגומה, חלקית. כמו שאין לצלילים אחיזה בי, הם נעלמים אחרי הרגע שנשמע קול וזהו סוף. אין יותר צליל. יש אנשים שזוכרים וקולטים מנגינות על הפעם הראשונה- אני לא נמנה על אלה, וזה גם לא מפריע לי. מה שמפריע הוא דבר אחר. אם אין השתעקות של הצלילים בתוכך ומה שנשאר הוא רק מה שהרגשת בזמן הצליל (הצליל עצמו מת)- אז מה יש? אין כלום. אין מוסיקה יש רגשות. לפני שבוע ערכתי, בטעות, ניסוי עם עצמי- שמעתי פרק ראשון של יצירה לאורך כמה שעות. אהבתי את הפרק מאד וגם זכרתי אותו. מאותו יום לא הקשבתי יותר ליצירה.(סיבות פרוזאיות) ביום אחרון להפסקה- עוד זכרתי את רובה. ביום השני- פחות. חלפו שישה ימים- אין לי זכרון של הצלילים, רק מה הרגשתי ומה ארגיש אם אשמע אותה כעת. איך זה אצלכם?

 

[Tragedie lyrique]

זיכרון....

הזיכרון אמנם מתעמם אחרי תקופה מסויימת, אבל ברגע שאני שומע שוב היצירה אני מייד נזכר.

 

[Reign In Blood]

אכן שאלה מעניינת

ואנושית.. סך הכל מוסיקה קלאסית היא מוסיקה מורכבת ולזמזם סמפוניה לדוגמא זה לזמזם מה שאתה קולט ולא קו מלודי אחיד כי הרי זה היופי- הרבה צלילים לא קשורים שמתרקמים יחד להרמוניה מושלמת ונותנים לך את התמונה השלמה של הצליל הכוונה ואולי בדמיון את התמונה.. ובנוגע לשאלתך- זה ככה: כשאתה שומע את המוסיקה הצלילים חודרים בך- במיוחד בקונצרט חיי.. אחרי מספר פעמים ברור שתזכור את זה, ואם לא תשמע הרבה זמן ברור שרק תזכור בתיאוריה שהיה קטע מהיר, עצוב, אווירה מסויימת שנקשר ביחד לדמיון אל החוויה- לא דומה לשום דבר אחר כאשר את שומע את המוסיקה באותו הרגע.. הסיבה לכך? אולי המוח האנושי, הרי כשאתה לומד משהו בסופו של דבר אתה לא זוכר אותו באמת- אבל אתה יודע שידעת אותו, הפנמת אותו, ניבחנת עליו וכך גם נוצרים רגשות האהבה למקצוע מסויים ההתייאשות ממשהו מסויים, אני מאמין שהמוח האנושי הוא הדבר המורכב ביותר שיש לנו ועל כן עוד עבודה רבה למדענים.. עד אז........ נסתפק בזה ונשמע כמה שיותר- מוסיקה..