זכרונות ילדות,
מהמשפחה של אימי לא נותר איש,
אז אין לי זכרוות מהם, כן אני קרויה ע"ש שני הוריה של אמא,
וכשאימי נפטרה המשמעות של נשיאת השם--היה משמעותי כפלים,
והרגשתי ועדין מרגישה שהוא מחייב אותי.
לגבי סבא וסבתא הורי אבי --הם עלו לארץ כשהייתי בת 4,
ובעקבות מגוריהם אנחנו עברנו דירה להיות קרובים יותר,
הם גרו עם חצר גדולה, ולנו הנכדים היה הכי כיף בעולם.
סבא היה אדם "רך" וחיכן, ובכל פעם שעברנו לידו זכינו ללטיפה ו/או נשיקה,
עם חיוך רחב של כיף.הוא נפטר בחנוכה כשהייתי בת 9.
והיינו עצובים מאוד.
סבתא ניהלה את הבית ביד רמה--לה היו הרבה תובנות שלמדה אותנו הנכדים,
ועד היום זו בהחלט צידה חשובה ואפילו נעימה.
היא חיתה ונפטרה בגיל 94 בראש צלול. לא היתה חולה אבל הגוף בגד.
אמי כבדה את סבתי מאוד, ולא "תמרדה" גם אם לסבתא היו דיעות שונות.
אבל כיון שהיתה דעתנית--עשתה בחן מה שרצתה--ו"שכנעה" בדרכה
את סבתא--היתה מערכת יחסים נעימה, מכילה, ונבונה מצד שתיהן.
אמי סעדה אותה כשהגוף נחלש.
אהבנו אותם מאוד, ויש זכרונות כיפיים שאנחנו מתענגים עליהם גם היום.
