זכרונות מחיים אחרים בארץ רחוקה.

[imor10]

זכרונות מחיים אחרים בארץ רחוקה.

הזכרונות קיימים ופתאום מופיעים בפרץ.אתם לא אוהבים אותי... פעם ברוסיה אמרו לי אסור ... אמא בטוח שאני רוצה לחזור לשם...
אצלינו הבית פתוח ובדברים על האימוץ אבל כל פעם מגיע משהו שמשאיר אותנו חסרי מילים ומי יישמע הצד שמולנו (מטר ועשרה)לא לטעות זה לא אדם מבוגר.
אם הייתי יכולה להגן על הכאב והעצבות או לחפר על החיים שהיו לפני...

 

[אבי351]

הרבה ממה שהם זוכרים משם מגיע מדמיון ולא

תמיד מזכרון ממשי.שיהיה רק טוב אמןןןןןןןןןןןן

 

[חייכנית2]

את יכולה לרשום ברור יותר

את המשפט שכתבת "אמא בטוח שאני רוצה לחזור לשם"?
לא ממש ברור.

וכן- באיזה גיל היה הילד או הילדה בזמן האימוץ?

 

[imor10]

תיקון

" אמא בטוח שאני לא רוצה לחזור לשם"! באמת

 

[משתפרת]

שני סיפורים מהפורום עולים בזכרוני

מאחר וזה היה מזמן, נראה לי שאתקשה למצוא את המקור, לכן אספר מה שאני זוכרת.
האחד- על ילדון (אני משתמשת בלשון זכר לילדים מתוך נוחות) שאומץ כשהיה קטן מהגיל המקובל היום. זמן ניכר לאחר האימוץ האמא הראתה לו את התמונות מבית הילדים. הילד שכבר דיבר מעט אמר לה למראה התמונות: "מרביץ!". מדובר בילד שבאמצע הליטופים והחיבוקים היה פתאום מפעיל אלימות. ה"מרביץ" הזה הפיל אסימון למקומו אצל ההורים ועזר להם להבין משהו בהתנהלותו.
השני- ילד שהגיע למשפחתו מתחת לגיל שנה וחצי. הגמילה מחיתולים התמהמה. לא רחוק מגיל שלוש, מתישהו כשהיה באמבטיה יצא לו הפיפי בעקבות קילוח המים. האמא מיד שיבחה אותו, לעורר את המודעות שלו לכך שהפיפי יצא לא בחיתול. הילד נלחץ ברמות על, אמר "אסור", ולקח לאמא זמן ומאמץ להרגיע אותו. ואז נזכרה כיצד ראתה בבית הילדים את כל הזאטוטים בני השנה וטיפה'לה יושבים בשורה על סיר, חלקם זועקים מרה, ולא מעיזים לקום...
בהחלט מאמינה שיש להם זכרונות. חלקם אפילו מילוליים, אך בוודאי יש זכרונות ברמה של תחושות ושל תת הכרה.

 

[נגה לביא]

אם רק הייתי יכולה...

אבל אי אפשר להגן, ואי אפשר לגונן, ואי אפשר לסלק את הכאב הזה.
אפשר רק לשתוק אך לא להעלם דום (כן, כמעט אותה תגובה, אך שונה לחלוטין), בתקווה שהכוחות שינטעו עם התמיכה השקטה הזו יהוו רשת בטחון אליה הילדון יחזור פעם אחר פעם, גם שגובהו כבר יהיה גבוה מגובהך.

(פעם אמרה לי חברה פסיכולוגית ש"אתם לא אוהבים אותי" הוא הנשק של זיו נגדנו להשגת מה שאיננו מוכנים לתת, ולא פיקפוק אמיתי בעקבות האימוץ. ברגע שהסכמנו לקבל את התובנה הלא קלה הזו, נעלם המשפט לחלוטין מלקסיקונה של זיו. היא מביעה כעסים, היא מתארת אכזבות, היא מעלה תהיות, אך אהבתנו אינה משהו הניתן לערעור עליו ואינה משהו הזקוק כל הזמן להוכחות. עובדה קיימת ותו לא.)

 

[fatfat]

אני יכולה לומר לך בוודאות שהגדולה

שלי זוכרת דברים מלפני גיל שנתיים וחצי, מקומות ואנשים ואירועים שקרו לה או לאחותה. בהתחלה ייחסתי את זה לדמיון לצורך להשלים פאזל, אבל מכיוון שאצלינו ניתן היה לבדוק את הדברים התברר שאלה אכן זכרונות ממשיים.

 

[גפן ואויר]

אמא שלי מספרת איך

כשאחי היה בן 3 הוא שאל אותה אם היא זוכרת שפעם היא עלתה על סולם בשביל לעשות משהו בבית והיא הסבירה לו מה היא עושה. אמא שלי נדהמה כי הסיפור הזה באמת קרה, כשאחי היה בן שנה וחצי ועוד לא ידע לדבר כמו שצריך... אז הם זוכרים, ועוד איך זוכרים. לא כל הזיכרונות מילוליים, לא תמיד הכל מדויק, אבל הזיכרון בהחלט שם.