זכרון של בוקר
בני הקט זכור לכולם בשל חיוכו המתוק. המלאך המתוק שלי חייך המון (כתינוק כמעט לא בכה). זוכרת איך היה כל בוקר כשהייתי מעירה אותו
מסתובב אלי במהירות וחיוך על פניו. כדי שיהיו לי כמה רגעים איתו בלבד הייתי מעירה אותו לפני אחותו, ונהנית מהחיוך שלו ומלפנק אותו. ותמיד תמיד היה קם עם חיוך.
אמי קנתה לו מתנה דיסק עם שירים בשמו, כשנזכרת במנגינות ליבי נשבר, ואתם יודעים דרכם של מנגינות ושירים לעלות בך מדיי פעם. היה שם שיר של בוקר שמתנגן בי פעמים רבות:
"...בוקר טוב, מה תכולים הם השמים טוב לקפוץ על שתי רגליים...." הייתי שרה לו אותו כשקם, כל כך התאים לו השיר.
החיוך המתוק הזה עדיין מלווה אותי לכל מקום.
