זכרונות

[דנה אז]

זכרונות

לאלה שאבדו את יקירם יש צורך לזכור, לנצור ולשתף ברגעים עם היקר שאבד.
לסובבים לא תמיד פשוט להיות שם בשבילנו.
אז זה המקום בשבילכם, להעלות זכרונות ולספר על רגעים יקרים.

 

[דנה אז]

אמבטיה

שקדי שלה אהב את המים, מגיל צעיר אהב להתקלח. כשגדל מספיק כדי לעמוד היה נעמד כשהו מחזיק באמבטיה ומסתכל על אחותו המתקלחת, וצועק.
אפילו עם דקה קודם לכן סיים להתקלח בעצמו. די מהר החלטתי לקלח את שניהם יחד. מאז רגעי המקלחת הפכו לרגעים של אושר ושמחה, שניהם היו מאושרים, הוא השפריץ עם הידיים, ותפס את המשחקים של אחותו והיא ניסתה להסביר לו דברים.
לעיתים עוד מתגעגעת לרגעים האלה, בחיוך ובדמעה.
הדברים הקטנים הם החסרים לי ביותר.

 

[koval10]

גיל היה ממציא

שמות לדניאל אחותו כשהיתה כועסת: סוכריה על מקל, צמר גפן מתוק, נקניקייה בלחמניה, וופל שוקולד, הקיצר כל מה שהכי אהב.

היה לו דמיון מאד מפותח, הוא המציא סיפורים מגיל שלוש, סיפר לי אגדות שהמציא, שילב בתוכם את מה שהקראנו לו, אלה היו פשות יצירות אומנות

הייתי רושמת אחריו כל מה שאמר, זה לא היו דברים רגילים לילד בגילו.

בגיל 6, כשעלה לכיתה א' למד לקרוא בעברית, ואז לגמרי לבד למד לקרוא גם ברוסית. בשנה האחרונה לחייו מאד אהב לקרוא ואנחנו התמוגגנו מלראות את גיל יושב בספה וקורא

הוא היה בחצי של הספר השלישי של הרי פוטר כשהפסיק לקרוא לתמיד...

על קברו כתבנו מילים מהספר הראשון של הרי פוטר : "מוות זו רק עוד הרפתקה..."

אנחנו היינו מאד קרובים, הוא ואני, פשוט נפשות תאומות. אהבנו את אותם דברים. עד היום אני משחקת במחשב במשחקים שלו וכאשר מגיעה לשיאים נרשמת בשם שלו.

נשמע קצת לא נורמלי... לא יודעת, איך ליבי עוד לא התפוצץ מרוב כאב... היה צריך באותו היום להתנפץ לרסיסים...

 

[koval10]

התמונה הזו

צולמה במסיבת קבלת ספר תורה בבית ספר בו למד ב1.12.2008

ב16.12.2008 כבר לא היה..

אחת התמונות האחרונות שלו

 

[דנה אז]

אנה, הוא פשוט ילד מתוק

 

[אתי כק]

אנה ,

איזה תמונה מדהימה ,כמה כאב על אובדן ,קראתי את שכתבת לי בקבוצה,
פשוט לא להאמין איך שדברים קשורים אחד בשני ,שולחת לך חיבוק וכואבת את אובדנך.

 

[koval10]

תודה אתי

זה באמת לא יואמן, איך הדברים קורים לנו...

תודה על החיבוק!

מחזירה לך שניים