זכרונות

[משהמשה2]

זכרונות

שלום אמי פנתה אליי היום בשאלה "איפה אח שלך משה",אני לא ידעתי מה לענות לה כי אין לי אחים נוספים מלבדי(רק אחיות) ולי קוראים משה,בהתחלה אמרתי לה שזה אני, אך כשראיתי שהיא מתעקשת שיניתי נושא וזה עזר. האם דבר זה מראה על התדרדרות במחלה(פעם ראשונה שלא זיהתה אותי). והאם כדאי לתת לה טיפול תרופתי כלשהו(לאחר שהופסק אקסלון -תופעות לוואי). תודה

 

[ronnyw]

צר לי, משה

אבל בהחלט נראה שזה עוד ירידת מדרגה במחלה... לאורך כל הדרך יש ירידה הדרגתית, אבל קורה שיש איזה ארוע ש"קופץ" לנו מול העיניים. לפני כשבועיים אימא שלי שאלה פעם ראשונה "לאן הבאתם אותי?" כשהיתה בביתה וישבה בכיסא הקבוע שלה מזה 40 שנה. חשבתי שזו התחלקות חד פעמית. טעיתי. היא פשוט ירדה עוד שלב... לפעמים מזהה את הבית, אבל לפעמים כבר לא. אימא שלי לקחה אקסילון כ- חמש שנים. הפסקנו את התרופה לפני כחצי שנה. לא עליתי על תופעות לואי (יתכן שהיו, אבל לא תמיד יודעים לייחס את התופעה לגורם האמיתי.) היא ממשיכה להתדרדר כל הזמן, אבל התדרדרה גם עם התרופה. מקווה שעזרתי במשהו...

 

[שריוש2]

משה...

אם כל הצער אני חושבת שזה מראה על הדרדרות... ככה היתה גם סבתי... בלבלה את שמות ילדיה, את שמי, וגם את שמות נכדיה ונכדותיה האחרים עם שמות של אנשים אחרים שהכירה, וגם אותם עצמם. עד שלבסוף היא הגיעה למצב בו כבר לא מדברת ברור ולא זוכרת אפ'חד. כשאני מדברת אליה לא יודת אם היא מבינה שזאת אני נכדתה, האם מכירה אותי או שאני בשבילה סתם מישהי נחמדה. מצב שלא הייתי מאחלת לכם ולא לאפ'חד שיגיע אליו עם יקירו החולה. מקווה שתספיקו להנות ממה שנשאר, ושיהיו לכם עוד המון רגעים יפים ושמחים עם אמא.

 

[שריוש2]

ועוד משהו...

אמך עכשיו מקבלת איזושהיא תרופה לאלצהיימר? כל כמה זמן יש איזושהיא ירידה אצל החולה... וכפי שאתה בטח יודע התרופות מאוד עוזרות להאט את הירידה הזו.. אולי תתיעץ עם הרופא המטפל באמא להמשיך עם האקסלון, או לתת לה תרופה חדשה? ככה ההדרדרות שלה תהיה הרבה יותר איטית ותס]יקו להנות עוד ממש שנשאר ממנה... מקווה שעזרתי.. שהיה לילה טוב ושבת שלום!

 

[zs1957]

זה שלב נוסף בהתדרדרות

היי משה משה 2 כדאי להתייעץ עם הרופא על ההתדרדרות במצבה . אולי לתת לה תרופה אחרת. השלב שבו היא לא תזהה אותך יגיע, אבל אם ניתן לעכב ע,י מתן תרופה שווה לנסות מקווה שעזרתי ולו במעט. זהבה שחם

 

[talia olav]

מדע ואמונה - קצת OFF

למרות שאינני אדם מאמין מטיבי, אני מאמינה שחולי אלצהיימר מכירים את הסביבה עד לשלבי המחלה האחרונים. זאת על סמך ההתמודדות הנוכחית והקודמת עם חולי אלצהיימר במשפחה (אין קשר גנטי), אשר אחד מהם נפטר לפני מספר חודשים מהמחלה, והשני אובחן רק לפני כחודשיים. כמובן שניכרת הירידה המתמדת האכזרית ביכולת הקוגניטיבית, אך תחושתי היא שגם בשלבים מאוחרים של המחלה ישנם רגעים של הכרת הסובבים. אמנם, רגעים אלה הולכים ומתמעטים, אך בגלל שאני מאמינה בקיומם - אני בוחרת להניח שהחולה מבין ושומע את המתרחש סביבו כל הזמן. הקרוב הנוכחי בו אנו מטפלים מתבלבל עתה בין הוריו, שנפטרו כמובן לפני שנים רבות, ובינינו. אך ברגעי צלילות הוא מתאר תוך מודעות גבוהה איך לפתע יורד על ראשו מסך ומוחק את תמונת המציאות. ולאחר זמן התמונה מתבהרת שוב, וללא ספק הוא מזהה את כולנו היטב. הנושא הזה נידון אצלנו תכופות. בעוד שחלק מבני המשפחה שמים דגש על רגעי איבוד היכולות, אני מעדיפה להתמקד ברגעים בהם ברור שהחולה כן מזהה את סביבתו ומגיב לה. גם חותני שכבר נפטר מהמחלה, בימיו האחרונים, התנהג לעתים באופן שגרם לי להאמין שהוא מודע לסובבים אותו ואם יש רגעים כאלה - מי מאתנו יודע באמת מה עובר במוחו ברגעים האחרים? אשמח לשמוע אם יש עוד השותפים לאמונתי.

 

[ענתי44]

../images/Emo45.gif מסכימה איתך

אמא שלי מתחילה להתרגש כשהאמבולנס נכנס לאשדוד (אנחנו שוכרים אמבולנס פרטי להחזיר אותה הביתה) היא מזההאת הרחוב והבית. אם כי לפעמים לא יודעת של מי הבית הזה. באחד המשברים שהיא היתה במצב קשה היא אמרה לאחותי " באת אחרי לשני בתי חולים" כלומר למרות המצב הרפואי הקשה היא הבינה שהיינו תחילה במיון בבית חולים אחד ועברנו לבית חולים גריאטרי.. וכן היא מזהה אותנו, בדרך כלל.וגם זוכרת עדיין את הבדיחות הפרטיות עם אנשים שונים. משה משה, כמו שאמרו לך זה שלב נוסף ובלתי נמנע אבל יהיו עוד רגעי חסד שבו היא תזהה את בנה האהוב. הרבה רגעים.