L e s t a t
New member
זלזול בצורת הדיבור - או זה רק מיתוס
"זה רק מיתוס!" לא מזמן קראתי בפורום של כרמית והלגה בוואלה וראיתי שם משהו שמאוד צרם לי, אחת המשתתפות בפורום שכתבה השתמשה במונח "מיתוס" בהקשר של דבר-שטות או אמונה שגויה. מי שמבין קצת בתנ"ך מכיר את המושג "דמיתולוגיזציה" (או "דה-מיתולוגיזציה"), מי שלא - כעת הסבר קצר יבוא: אחד המוטיבים בסיפורים שונים בתנ"ך הוא התנגדות למיתולוגיה ונסיונות שונים להציג את האלים הפגאניים באור שלילי ומזלזל. אפשר לראות את זה בבראשית כשמשווים את הסיפור למיתוס הבריאה הבבלי (אנומה אליש). הדבר מתבטא ברמיזות שונות שמייחסות כל מני עצמים, שמוצגים כנחותים או באור שלילי, לאלים פגאניים. התנ"ך בכלל מתנגד למנטליות הפגאנית של עמי הסביבה ומלא בנסיונות להציג גם אותם באור שלילי, בד"כ על ידי כתיבת סיפורים על מקורם של העמים והשמצתו, כגון הולדת העם ממקרה של גילוי עריות (כמו במקרה של מואב) או למשל, זוכרים את סיפור קין והבל? היה היה לו עם נודד ושמו הוא העם הקיני. אחת ההתנגדויות הבולטות היא דווקא יום שבת, במסופוטמיה היה נקרא היום "יום שפת" וביום זה על האדם לעבוד קשה יותר ולצום באותו זמן. כמו כן, גם לכנות את האלים "אלילים" ואת הדתות הפגאניות "עבודת אלילים".. עם הזמן, אנחנו רואים גם את הגישה של "זה? אני לא מאמין בזה, זה סתם מיתוס" משפט שנאמר לא רק בהקשר דתי-אמונתי, אלא גם בדברים סתמיים שונים. ביטול חשיבות המיתוס מתבטא גם בצורת הדיבור שלנו, איך שאני רואה את זה - זה סוג של עשב טפיל שצריך לעקור. אולי אי אפשר לאסור על השימוש בו, אבל אפשר לנסות להימנע ממנו ונהפוך הוא - כפגנים, אנחנו צריכים להימנע משימוש במילה "מיתוס" בהקשר של דבר-שטות או אמונה שגויה, למרות שלפעמים זה מרגיש כאילו אלו הקונוטציות שלו ולא קונוטציות של משל כלשהו.. כדאי שלא לנשוך את עצמנו, גם אם זה לא נראה משמעותי באותו רגע להשתמש במונחים כמו "מיתוס" או "אלילים".
"זה רק מיתוס!" לא מזמן קראתי בפורום של כרמית והלגה בוואלה וראיתי שם משהו שמאוד צרם לי, אחת המשתתפות בפורום שכתבה השתמשה במונח "מיתוס" בהקשר של דבר-שטות או אמונה שגויה. מי שמבין קצת בתנ"ך מכיר את המושג "דמיתולוגיזציה" (או "דה-מיתולוגיזציה"), מי שלא - כעת הסבר קצר יבוא: אחד המוטיבים בסיפורים שונים בתנ"ך הוא התנגדות למיתולוגיה ונסיונות שונים להציג את האלים הפגאניים באור שלילי ומזלזל. אפשר לראות את זה בבראשית כשמשווים את הסיפור למיתוס הבריאה הבבלי (אנומה אליש). הדבר מתבטא ברמיזות שונות שמייחסות כל מני עצמים, שמוצגים כנחותים או באור שלילי, לאלים פגאניים. התנ"ך בכלל מתנגד למנטליות הפגאנית של עמי הסביבה ומלא בנסיונות להציג גם אותם באור שלילי, בד"כ על ידי כתיבת סיפורים על מקורם של העמים והשמצתו, כגון הולדת העם ממקרה של גילוי עריות (כמו במקרה של מואב) או למשל, זוכרים את סיפור קין והבל? היה היה לו עם נודד ושמו הוא העם הקיני. אחת ההתנגדויות הבולטות היא דווקא יום שבת, במסופוטמיה היה נקרא היום "יום שפת" וביום זה על האדם לעבוד קשה יותר ולצום באותו זמן. כמו כן, גם לכנות את האלים "אלילים" ואת הדתות הפגאניות "עבודת אלילים".. עם הזמן, אנחנו רואים גם את הגישה של "זה? אני לא מאמין בזה, זה סתם מיתוס" משפט שנאמר לא רק בהקשר דתי-אמונתי, אלא גם בדברים סתמיים שונים. ביטול חשיבות המיתוס מתבטא גם בצורת הדיבור שלנו, איך שאני רואה את זה - זה סוג של עשב טפיל שצריך לעקור. אולי אי אפשר לאסור על השימוש בו, אבל אפשר לנסות להימנע ממנו ונהפוך הוא - כפגנים, אנחנו צריכים להימנע משימוש במילה "מיתוס" בהקשר של דבר-שטות או אמונה שגויה, למרות שלפעמים זה מרגיש כאילו אלו הקונוטציות שלו ולא קונוטציות של משל כלשהו.. כדאי שלא לנשוך את עצמנו, גם אם זה לא נראה משמעותי באותו רגע להשתמש במונחים כמו "מיתוס" או "אלילים".