זמן אבוד H-(
מחר הוא האתמול אותם ימים של שפע, שלא נוצלו. מן זמן מונוטוני , שהביא אותי למחשבה השגויה, שדברים לא יכולים להשתנות ברגע. לפעמים הייתי עייפה, או סתם עצלה, ודחיתי בשעה, ביממה, אגואיסטית המונעת בכח אמונה. ותמיד קשובה למה שספרו, הייתי, העמדתי פני מבינה והאמנתי, שאני יודעת הכל, אך אפילו למחשבה, לא הענקתי אשרה. ולפתע, כשהתקרה פתאום קרסה ופרצה רבוע מוכר ובטוח, הבנתי, שלדעת משמעו, להיות קל מהרוח. זה לחוות, לחיות ללא קירות. ילמדתי שתפילה לא תמיד מועילה, והכל מוחלט והכל ניגלה. איה אתה אבא, אבוי לדקה שחלפה, אבוי על שלא היה בי, רק קמצוץ של הבנה, מוחלטת וברורה, למילת פרידה אחרונה. אבוי להווה שעתה כה זר עבורי, אבוי לי אבי, על שנלקחת כך ממני. ואיך בין רגע עצוב לרגע שמח, נמלאתי אי של עצב וערגה, יום רודף יום, תקווה אבודה, ניצבת מול קיר הממות, בוכה, ומחר הוא האתמול, אותם ימים של שפע, שנחתמו, ב ר ג ע...
מחר הוא האתמול אותם ימים של שפע, שלא נוצלו. מן זמן מונוטוני , שהביא אותי למחשבה השגויה, שדברים לא יכולים להשתנות ברגע. לפעמים הייתי עייפה, או סתם עצלה, ודחיתי בשעה, ביממה, אגואיסטית המונעת בכח אמונה. ותמיד קשובה למה שספרו, הייתי, העמדתי פני מבינה והאמנתי, שאני יודעת הכל, אך אפילו למחשבה, לא הענקתי אשרה. ולפתע, כשהתקרה פתאום קרסה ופרצה רבוע מוכר ובטוח, הבנתי, שלדעת משמעו, להיות קל מהרוח. זה לחוות, לחיות ללא קירות. ילמדתי שתפילה לא תמיד מועילה, והכל מוחלט והכל ניגלה. איה אתה אבא, אבוי לדקה שחלפה, אבוי על שלא היה בי, רק קמצוץ של הבנה, מוחלטת וברורה, למילת פרידה אחרונה. אבוי להווה שעתה כה זר עבורי, אבוי לי אבי, על שנלקחת כך ממני. ואיך בין רגע עצוב לרגע שמח, נמלאתי אי של עצב וערגה, יום רודף יום, תקווה אבודה, ניצבת מול קיר הממות, בוכה, ומחר הוא האתמול, אותם ימים של שפע, שנחתמו, ב ר ג ע...
