זמן מהירות תגובה
זה מתחיל בחוטים שקופים שאף אחד לא יכול לראות. גם לא את. את חושבת שאת תמיד פקוחה ופתוחה אל העולם הזה, הא? חוט שנטווה במערכה הראשונה לא מלמד אותך לעולם על ההמשך. (רק האינטואיציה, בוערת כמו גזע עץ מגלגול אחר, את בוהה באש, מאושרת) לכי תיזכרי עכשיו במה עשה לך לשמוע "אני רואה יופי" במבטא שובה לב לפני כמעט חמש שנים. [חה, כן, את עוד זוכרת] לכי תיזכרי עכשיו בכל תנועת גוף של כל אחד מהאהובים שלך ברגע שפגשת אותם. לכי תיזכרי עכשיו במה היית לפני שנלכדת מתנדנדת באור המסנוור של הבוקר - אוי בייבי אל תעזוב אותי עכשיו העיקר שאת מצהירה על היכולת שלך לראות את השינוי כשהוא מתרחש. זה ככה רק במובן הזה שאת בודקת איפה כל היסודות מתחברים, ובמה שחיצוני לך. באמצע, בשכבות העמוקות של מה שמשתנה אצלך מאוד מהר עכשיו, קשה לך לתפוס את הפרפור כשהוא מתחיל. כמעט מיד את שמוטה על המזרן, רועדת, בוהה בעננים. שמחת החיים שלך תלויה כמו חרק ברשת. הנשימה שלך מרחפת באוויר מסביב. שים אותי ביער בין האורנים שבטח גידלו אותי שים אותי ביער אני יודעת לשרוד יערות אני יודעת לכשף כל מה שמחוצה לי ואני לא יודעת להפסיק את הכישוף כשהוא בוער בתוכי. אחר כך אגרור את עצמי לים לגרד את פיסות הפיח ולצאת אל העולם אם החוטים האלה יהיו חזקים מדי אם מחסום הכתיבה הזה יהיה קשה מדי אם השמש שוב תשרוף אם הנשימה שוב תעזוב אעזוב את אלה גם אני. (איפה הגזע שלך? - תשחי, תלכי, תשרדי יערות, תחקרי ענפים, תגעי בשורש החשוף, זה שם).
זה מתחיל בחוטים שקופים שאף אחד לא יכול לראות. גם לא את. את חושבת שאת תמיד פקוחה ופתוחה אל העולם הזה, הא? חוט שנטווה במערכה הראשונה לא מלמד אותך לעולם על ההמשך. (רק האינטואיציה, בוערת כמו גזע עץ מגלגול אחר, את בוהה באש, מאושרת) לכי תיזכרי עכשיו במה עשה לך לשמוע "אני רואה יופי" במבטא שובה לב לפני כמעט חמש שנים. [חה, כן, את עוד זוכרת] לכי תיזכרי עכשיו בכל תנועת גוף של כל אחד מהאהובים שלך ברגע שפגשת אותם. לכי תיזכרי עכשיו במה היית לפני שנלכדת מתנדנדת באור המסנוור של הבוקר - אוי בייבי אל תעזוב אותי עכשיו העיקר שאת מצהירה על היכולת שלך לראות את השינוי כשהוא מתרחש. זה ככה רק במובן הזה שאת בודקת איפה כל היסודות מתחברים, ובמה שחיצוני לך. באמצע, בשכבות העמוקות של מה שמשתנה אצלך מאוד מהר עכשיו, קשה לך לתפוס את הפרפור כשהוא מתחיל. כמעט מיד את שמוטה על המזרן, רועדת, בוהה בעננים. שמחת החיים שלך תלויה כמו חרק ברשת. הנשימה שלך מרחפת באוויר מסביב. שים אותי ביער בין האורנים שבטח גידלו אותי שים אותי ביער אני יודעת לשרוד יערות אני יודעת לכשף כל מה שמחוצה לי ואני לא יודעת להפסיק את הכישוף כשהוא בוער בתוכי. אחר כך אגרור את עצמי לים לגרד את פיסות הפיח ולצאת אל העולם אם החוטים האלה יהיו חזקים מדי אם מחסום הכתיבה הזה יהיה קשה מדי אם השמש שוב תשרוף אם הנשימה שוב תעזוב אעזוב את אלה גם אני. (איפה הגזע שלך? - תשחי, תלכי, תשרדי יערות, תחקרי ענפים, תגעי בשורש החשוף, זה שם).
