בזהירות עם ה"זמן איכות"
המושג זמן איכות נראה לי מאוד בעייתי לא פעם, במיוחד שהוא הפך כל כך שגור אצל הורים וכמו שהראתה פה מישהי שהגיבה המפרסמים ורשתות מתחילים גם לטפטף על הפינה הזאת. ילדים גדלים וגדלים פעם אחת, באיזשהו גיל הם מתחילים יותר ויותר לצאת החוצה ולהיות עם החבר'ה שלהם, פחות מעניין אותם לבלות "זמן איכות" עם ההורים. כל הבנייה של הקשר והאיכות שלו בכלל לא יכול לחכות עד שיהיה לנו כאבות זמן, זה קורה עכשיו ואחר כך הרבה יותר מורכב להתקרב ולהיות משמעותי מול הנער\ה בן ה-16 שזכה ל"זמן איכות" בסופי שבוע. אני מסכים עם תגובה שהייתה פה שזה עניין של לעשות חושבים טוב טוב---יכול להיות שאי אפשר לצאת מהעבודה המצויינת שבה אתה נמצא ולבלות יותר זמן עם הילדים, זה מכניס פרנסה טובה, מאפשר הרבה הזדמנויות לילדים ולמשפחה מבחינה כלכלית. אבל...בואו לא נספר לעצמנו שאנחנו יכולים ל"פצות" על כך בעזרת זמן איכות, זה תחליף ולא אותו הדבר כמו זמן משותף, לאורך זמן, ברמה יום יומית בניגוד לסופ-שבועית. אין לי חצי ביקורת על אבא שעובד בעבודה טובענית ותובענית, מהבוקר עד הערב, מביא פרנסה הביתה---רוב האבות, לדעתי, רוצים ומבינים את החשיבות של להיות עם הילד, הם רוצים לראות אותו גדל ולעזור לו בכך. זמן האיכות לא נותן מענה לצרכים האבאיהיים האלה.