זמן

[גברת עוגיונת]

זמן

היום קלטתי שאני כועסת. אבל ממש. ועל משהו שמטופש לכעוס עליו- הזמן. הגיל..

עוד רגע בת 41. עוד מחכה לילד הבא, השני. מחכה כבר כלכך הרבה זמן שאני לפעמים פוחדת שהתרגלתי לחסרונו. פוחדת מה יקרה כשהוא מגיע.
והזמן רץ.
ופתאום עוד שבת. עוד חודש. עוד שנה. ואפילו גיל 40 שהרגע הגיע עומד לחלוף בקרוב.
וכבר כמעט נגעתי בו, בזמן. כבר הייתי בהריון. השקט מחריש האזניים של השעון שעצר היה מופלא. הריתי לפני שכבר אי אפשר. עצרתי את הזמן והשבתי לי את החלום.

עד שהוא נלקח

ועכשיו תקתוק השעון רועש ביתר שאת. והזמן שחלף מההפלה להחלים כאב בכל מקום בגוף ובנפש. 6 שבועות. 7. 8. ובינתיים כלום. אין וסת באופק, אין איפוס לשעון.
אז הלכתי לרופא.. כדורים. עוד מעט הוסת גם תגיע ואז סבב מוקפאים (לא שוכחת להגיד תודה שיש מוקפאים)

והזמן טס
ולא ידוע איפה או מתי קו הסיום

וזה- פשוט מכעיס

אולי זה ההורמונים. או האבל. או הקושי הבלתי נסבל לקבל אי וודאות. אבל פאק- אני כועסת

 

[מרעישה בשקט]

מותר לכעוס

מבחינתי ההתמודדות עם האובדנים והדרך שמתארכת וסופה לא ידוע, כרוכה גם בהתמודדות עם רגשות מהצד הפחות נעים של סקאלת הרגשות: כעס, עצב, קינאה, סלידה, שנאה ועוד.
נכון שאין שום דבר פרודוקטיבי בכעס, אבל הוא שם בפנים ועדיף לשחרר אותו מאשר לתת לו להתבשל ולבסוף להגיע לפיצוץ.

ממליצה בחום לעשות היסטרו אבחנתית לפני החזרת המוקפאים, על מנת לוודא שאין הידבקויות. נדמה לי שלפני כחצי שנה לויקטור החתול היה מצב דומה של וסת שלא הגיעה אחרי הפלה, ואז התברר שיש לה הידבקויות.
לדעתי אפשרי לעשות את האבחנתית אחרי הוסת ולפני הביוץ (טבעי או הורמונלי) ולא לפספס חודש של החזרת מוקפאים, אבל מומלץ שתתייעצי על כך עם הרופאים שלך.

 

[גברת עוגיונת]

וסת אחרי גרידה

אני פוליציסטית. לחכות אצלי מאז ומעולם לוסת זה לחכות לגשם באוגוסט. התמונה השחלתית הראתה את זה בקלות, פשוט אין ביוץ

 

[שמולי קיפוד]

קראתי את הודעתך ועלה לי שיר לראש

"והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות,
והזמן נוסע, כי זמן הוא זמן ואין הפסקות"
מזדהה למרות שאני צעירה ממך, אבל לי אין ילדים בכלל והייתי מאוד רוצה שניים (באמת באמת שלושה, אבל על החלום הזה כבר די ויתרתי).. אז כן, גם לי הזמן בורח.
ואני בכלל בהפסקה ארוכה מכל הניסיונות. מצד אחד טוב לי עם זה, ומצד שני הזמן נוסע...
זה שיש לך מוקפאים זה נהדר, כי יש בזה מימד כלשהו של עצירת הזמן (למרות שאני יודעת מניסיון שאין הבטחה שייקלטו וישרדו, ובכל זאת זה מעודד).
שולחת חיבוק ואיחולי הצלחה!

 

[milla8]

שולחת לך חיבוק גדול ומזדהה

מאחלת נשימה עמוקה ובשורות טובות בקרוב

 

[שירהד1]

הכעס שאת כותבת עליו מובן לחלוטין,

ומהווה עוד נדבך בשלבי האבל. אי אפשר להתעלם ממנו. רצוי לדבר עליו. רצוי להתייחס אליו. רצוי גם לתעל אותו, כדי שלא ישתלט על כל חלקה טובה.
ייתכן שאת גם כועסת על דברים נוספים, מעבר לנושא הכעס על הזמן שחולף מבלי שוב.
אני כבר לא זוכרת, אבל במידה ואת נמצאת באיזשהו תהליך טיפולי, מומלץ לעבד את התחושות הללו של הכעס, כמו גם את התחושות והמחשבות הנוספות שמעסיקות אותך.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 

[אובדתעצות1]

העולם מרגיז אז רוגזים

בחיי העולם מעצבן מאוד לפעמים ואני מבינה אותך.

נלקח לך משהו יקר כל כך.

מאחלת לך שיהיה סבב מוקפאים מנצח.

חיבוק