זמן
גם אם הקטע הבא מוכר - הוא תמיד חביב (בעיני לפחות) ותמיד נכון - יום אחד הוזמן מרצה זקן לבית ספר יוקרתי למינהל ציבורי, כדי לשאת הרצאה בפני מנהלים בכירים בנושא: "תכנון זמן יעיל". למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את החומר. המומחה המפורסם הוציא מיכל זכוכית גדול ואחר כך כתריסר אבנים והניחן בעדינות אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר לא ניתן היה להוסיף ולו עוד אבן אחת, שאל המרצה: האם המיכל מלא? כולם השיבו: כן. המרצה המתין כמה שניות והוסיף: האומנם? ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. הוא שפך את החצץ מעל האבנים וניער את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, עד שהגיעו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: האם המיכל מלא? עתה התחילו מאזיניו להבין את כוונתו. אחד מהם השיב: כנראה שלא. נכון, ענה המרצה. חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול לתוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. איזו אמת גדולה אנו יכולים ללמוד מהניסוי הזה? שאל המרצה. השיב אחד המאזינים: אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים, תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות. לא, השיב המרצה הזקן, מה שמוכיח לנו הניסוי הוא, שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולן אחר כך. מהן האבנים הגדולות בחייכם – בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? חשוב להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול), יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת.
גם אם הקטע הבא מוכר - הוא תמיד חביב (בעיני לפחות) ותמיד נכון - יום אחד הוזמן מרצה זקן לבית ספר יוקרתי למינהל ציבורי, כדי לשאת הרצאה בפני מנהלים בכירים בנושא: "תכנון זמן יעיל". למרצה הוקצתה רק שעה אחת כדי להעביר את החומר. המומחה המפורסם הוציא מיכל זכוכית גדול ואחר כך כתריסר אבנים והניחן בעדינות אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר לא ניתן היה להוסיף ולו עוד אבן אחת, שאל המרצה: האם המיכל מלא? כולם השיבו: כן. המרצה המתין כמה שניות והוסיף: האומנם? ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. הוא שפך את החצץ מעל האבנים וניער את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, עד שהגיעו לתחתית המיכל. שוב הרים המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: האם המיכל מלא? עתה התחילו מאזיניו להבין את כוונתו. אחד מהם השיב: כנראה שלא. נכון, ענה המרצה. חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול לתוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ. איזו אמת גדולה אנו יכולים ללמוד מהניסוי הזה? שאל המרצה. השיב אחד המאזינים: אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים, תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות. לא, השיב המרצה הזקן, מה שמוכיח לנו הניסוי הוא, שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולן אחר כך. מהן האבנים הגדולות בחייכם – בריאותכם? המשפחה? ידידכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר? חשוב להכניס קודם כל את האבנים הגדולות בחיינו. אם ניתן עדיפות לדברים הקטנים (החצץ, החול), יתמלאו החיים בדברים הקטנים ולא ישאר די מהזמן היקר שלנו כדי להשיג את הדברים החשובים באמת.
