זמן

[עידו יהודה]

זמן

והלך האיש ממקום למקום, שתה קפה והביט בדמויות. כה רבות הן ומעניינו. הלך הלוך ושוב, וחזר על עקבותיו. נהנה לשבת, להשקיף ולחוות מחשבותיו. ידע כי כמו שקצר זמנו כך גם ארוך הוא. ולא ידע לאן יוליכו הדרכים, ולא ידע כיצד יצעד בהם. ורק נהנה מכוח הרגע היפה שהיה בו. כל זה קרה מספר שנים לפני. ועתה, כמו אז, יושב ושותה קפה, משקיף אל עבר נופים אחרים. דמויות שונות. עניין שונה. והזמן כאילו קצר אך ארוך הוא לאין סוף. יודע כי צעדיו יוליכו. לא יודע לאן, ולא יודע כיצד יצעד. יושב ושותה קפה, יושב ומביט בסירות הדייג בנמל העתיק. יושב ומביט בדייגים החוזרים מן הים. יושב, שותה, ולא יודע, כשלא ידע בעבר.